כמה טוב שאני לא מבקרת יותר

בשבוע שעבר התקשר/ה אלי קולנוען/ית ישראלי/ת. ולא, לא כדי לומר שהוא/היא חושק/ת בי במסתרים, אלא כדי לקבול על מעשיי המגונים כמבקרת קולנוע.

עד אותו רגע לא חשבתי שגרמתי לו/ה איזשהו עוול בשמונה השנים האחרונות. למען האמת אני לא חושבת שגרמתי למישהו עוול, וכמדומתני שנימקתי היטב, ככל יכולתי ברגע נתון, את דעתי על סרט זה או אחר. וכשלא היה לי מה לומר לא אמרתי.

כן, לעתים, אחרי צפייה שנייה שיניתי את דעתי על סרט מסוים. זה לא קרה אף פעם באופן דרמטי, אלא עשרים אחוזים לפה, עשרים לשם. אין מה לעשות, מאחר שאני, כמבקרת (בדימוס) בת אדם, הצפייה שלי בסרט (לא רק שלי, יש לי יסוד סביר להניח ששל כל אחד) מושפעת ממיליון גורמים. לא פעם צפייה שנייה מוסיפה נדבכים להתבוננות בו ולעתים אף גורעת. אבל, אני חייבת לומר שכל מה שכתבתי היה תמיד בדיוק מה שהרגשתי נוכח הסרט בזמן הצפייה.

לכן די הצחיקה אותי קביעתו של אחד המטקבקים בסינמסקופ, בפוסט בו התייחס יאיר לעזיבתי, שטען שפספסתי הרבה סרטי מופת בקדנציה שלי, ושהוא כמעט מאושר מעזיבתי, או לפחות יכול להפריח אנחת רווחה. כאילו יש איזשהו חוק הקובע שעלי להחרות-להחזיק אחרי סרט שארבעה מבקרים גמרו עליו את ההלל. אבל לא חשוב, זה במאמר מוסגר.

אחזור לשיחה ההיא. היא הייתה ארוכה מאוד ומעיקה מאוד. הוא/היא אמר/ה שלא הי/תה מתקשר/ת אלי לעולם אלמלא הי/תה יודע שפרשתי מהמקצוע. בחלק מהשיחה הוכחתי על טעות הנחתית שעשיתי (בחיי אלוהים, לא משהו דרמטי, והתנצלתי על כך כבר בהתחלה), ובחלק השני על כל פשעיי נגדו/ה וגם על פשעיהם של מבקרים אחרים בהקשרים אחרים. ככל שנקפה השיחה הלכו שריריי והתכווצו. שיעור היוגה ממנו יצאתי קודם לשיחה התפוגג לחלל, והפכתי לפקעת עצבים. את כל זה הרגשתי רק בדיעבד.

השיחה התנהלה לה ברחוב, בסלולרי. היא תמה רק כשהגעתי הביתה, בחלוף כ-20-25 דקות.

סיימנו אותה ברוח טובה, כך חשבתי. הדיכאון שבעקבותיה חלחל רק לאחר מכן, ורבץ עלי ימים שלמים. ולמה? בגלל הפער העצום בין הדברים שכתבתי ושחשבתי על סרט איקס, ווי, זד לבין מה שהרגיש/ה האיש/ה שנעלב/ה, זעם/ה ונפגע/ה. הפרשנות שלו/ה הייתה כל כך הפוכה לכוונתי ולרוח דבריי, עד שנותרתי המומה, כואבת, מתוסכלת ומאוכזבת. הכיצד? חזרתי ושאלתי את עצמי אחרי שעיכלתי את הדברים, הפכתי והפכתי בהם.

דבר אחד אני יכולה לומר: אני שמחה על שאני לא מבקרת קולנוע יותר.
אם אי פעם אחזור, אדלג על סרטים ישראליים.
ואם דיוויד קרוננברג או סוזן ביר יתקשרו, אשמח לשוחח איתם. אפילו עם דיוויד לינץ'.

ונא לא לשער השערות בתגובות. תודה.

 

23 מחשבות על “כמה טוב שאני לא מבקרת יותר

  1. לדלג על סרטים ישראליים. פעם אחת בלבד התבקשתי לבקר ספר עברי מקורי. הוא היה כל כך גרוע, שלא ידעתי אם אני צריכה לשמוח שבסוף הקריאה ילדתי ולא היה לי זמן לבקר אותו, או להיות עצובה על כך שהתעניתי איתו חמישה ימים ובסוף גם לא זכיתי לקתרזיס של הקטילה. בכל מקרה, הייתי חשה לא בנוח לקטול סופרת שפעם, כשפגשתי אותה, היא היתה נחמדה אלי מאוד.

    אה, ולא מזמן קיבלתי שוב איזה רומן ישראלי, אבל אחרי כמה עמודים נשברתי ולא נראה לי שהיה שווה להתייחס אליו. דווקא השבוע קראתי עליו ביקורת מפרגנת, אבל זה עדיין לא משנה את דעתי ואני לא מתכוונת להמשיך ולקרוא בו.

  2. רציתי לכתוב כאן ביקורת על הביקורת על הביקורת, אבל התבלבלתי בדרך.

    כמו שאת אולי מפספסת את כוונת הקולנוען, כך יכול גם הקולנוען לפספס את כוונתך. לא צריך להיכנס לדיכאון מזה, חבל על הבריאות שלך.

  3. בדיוק, יריב אולי התכוונת שמרגע שהדבר מושלך לאוויר, היצירה, כל אחד יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה, פרספקטיבות שונות. אז כך גם בביקורת.
    אתה לא יכול ללכת לאנשים ולסדר להם את מה שאתה התכוונת
    כמו שקאנטונה "אמר" לי בפיסקה האחרונה…
    http://www.notes.co.il/sharabani/8146.asp

  4. ישנו חוק בריצת שליחים הקובע שאם המקל נופל בזמן ההעברה מרץ אחד למשנהו – האשמה תמיד ברץ המוסר.

    כנ"ל בהעברת אינפורמציה: אם מישהו הבין אותך לא כפי שהתכוונת – האשמה בך.

  5. ישעיהו ליבוביץ' היה תמיד אומר שלא משנה כמה הוא יסביר את עצמו, תמיד יהיה מישהו שיבין בדיוק ההפך ממה שהוא התכוון. בקיצור דבורית, כבקרנית קולנוע לשעבר את צריכה לדעת שאנשים חיים בסרטים מסרטים שונים, והם אפילו נהנים מזה, ונהנים לא להבין, ונהנים להעלב ולהרגיש קרבנות. אל תקחי את זה יותר מדי קשה (למרות שתמיד כדי לנסות ולא להעליב : )

  6. ונגמר ובעיקר נקבע, בתחום המושב, קרי הביצה, המקומי. האם מישהו מדמיין איש קולנוע בניו-יורק משיג את המבקר בסלולארי, וסוגר אתו חשבון-עלבון? שם, ובכל תעשייה מסודרת, כל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו ומכבד את הטריטוריה של האחר. רק פה, כולם מרחרחים ומדשדשים יחד, וגדלו יחד, ומחוייבים לקוד החבר'ה. מעניין אם בארה"ב ובצרפת ובמקומות אחרים מבקרים נמנעים מלכתוב על יצירות מקוריות כי לא נעים להם.

  7. מכיוון שמטרת השיחה היא רק לקבול על העבר בלי להשיג משהו בשביל העתיד, היה צריך להפסיק את השיחה הזאת בדקות הראשונות שלה.

  8. נניח שאותו יוצר היה ממשיך לחרוק שיניים, להתחלק בכאבו עם חבריו וכו', ורק כשהודעת על פרישה, הוא העיז לפנות אלייך. ניחא. אני הרחבתי את היריעה. אם אני זוכר נכון מפוסט אוהד שלך לסרט ישראלי, לא זוכר כרגע איזה, ראית את יוצר הסרט ביציאה מהקרנת בכורה ורצית לגשת ולהגיד לו משהו חם. לא שאני בעד פוציות מוחלטת וקירות בידוד, אבל זהו בדיוק הצד האחר של השיחה הקשה שתיארת כאן.

  9. גם למבקר וגם למבוקר – הביקורת היא ענין לא נעים.

    ועכשיו השאלה היא רק "מה עושים עם זה". אם הביקורת היא עניינית, ולא סתם על תקן של הטחת עלבונות, המבוקר יכול להחליט שהוא לוקח לעצמו זמן לחשוב על דברי המבקר, ואז להסכים או לא להסכים

    בכל מקרה, קולנוענים מייחסים הרבה יותר מדי משמעות לביקורות קולנוע. אי אפשר שכולם יאהבו את סרטך, וכפי שאני מכיר את כתיבתך, את בהחלט לא מהמעליבים הסדרתיים ואת משתדלת לנמק כל ביקורת שלך – ולכן אין מה לעשות. רק להתייחס לדברים שלך כאל נקודת מוצא לדיון. לויכוח מעשיר

    אני יכול לומר שקראתי כל ביקורת וביקורת שלך בשנים האחרונות, עם חלקן לא הסכמתי כלל, אבל לא מצאתי בהן שום דבר חריג ומעליב – והן תמיד עוררו בי את הצורך לדון על הענין (שזה טוב)

    יוצרים תמיד רגישים מאוד לדברים שאומרים על יצירתם. אפילו עיתונאים רגישים מאוד למה שאומרים על טורים ומדורים שלהם, וצריך להתנסח בצורה זהירה כשמעבירים עליהם ביקורת

    לא חושב שאת צריכה לקחת ללב. את יודעת, בינך לבינך, אם עשית את מלאכתך נאמנה ואם היית נאמנה לעצמך ולטעמך. מעבר לכך – אין מה לעשות. ונניח ש(אולי) פיספסת יצירת מופת זו או אחרת? אז מה? קורה.

    בזמן אמת אף מבקר (חוץ מיהודית אוריין ב"לאשה") לא הבין ולא קלט את "בלייד ראנר". זה היה ב-1982 והיה קיר של התנגדות לסרט הזה (שנקרא אז בעברית-של-בהמות "מחסל עם רשיון" והוקרן בקולנוע "אסתר" בככר דיזנגוף)

    למותר לציין, שברשימת סיכום העשור כמה מהמבקרים שחתכו את הסרט בתחילת האייטיז, כללו את "בלייד ראנר" ברשימת 10 הגדולים שלהם

    זה אנושי וזה הגיוני ויצירות מופת, לעתים קרובות ומזומנות, מקדימות את זמנן. גם את הפסנתר המושווה של באך, את יצירות ואן גוך, את כתבי פרנץ קפקא ואת האלבומים של ניק דרייק גילו המבקרים (והאנושות) הרבה הרבה אחרי מותם של היוצרים

  10. אני לא יכולה שלא להתלונן על תגובתי הארוכה והמפורטת שנמחקה במחי אנטר אחד –

    מאז שאני כאן, תכף שנה, בכל פעם שאני מגיבה לך או ליאיר (רווה) יש בי דושיח פנימי שאומר שאולי לא ראוי – במקרה של יאיר, הוא התחיל 🙂 באיזה פוסט שסיפר איך פעם בפרה אינטרנט הוא בלה איתי לילה, כן כן – אבל גם איתו וגם איתך יש בי כל הזמן מודעות למקצוע ההוא של שניכם – ובתחילת הדרך שלי כ חלי מהבלוג אפילו חשבתי לשלוח מייל ולבדוק אם אני צודקת בתחושה הזו –
    כי דווקא בגלל שאנחנו מקום כל כך קטן, צריך להזהר –
    והאיש ההוא / או אשה היה צריך להתאפק ולא לצלצל אליך, לא מהתחשבות ברגשותיך, מה פתאום, אלא בגלל שלכו שניכם ודעו, אולי מחרתיים יציעו לך תפקיד מלהיב ומקסים ומשולם היטב שחלק ממנו יהיה בקורת ואז שניכם תהיו בבעיה. מקום קטן, כבר אמרנו.

    בקשר ליאיר, שעדיין זה מקצועו מעיד שהוא ביחסים מיודדים וטובים ואפילו מקצועיים עם אבי, נשר, ידיד משותף, 🙂 ובכל זאת מעיד על יכולתו לבקר את סרטיו של הנ'ל באובייקטיביות מקצועית.
    טוב, אם הוא יכול גם אני רוצה 🙂

    וחוץ מזמ, זה היה מעניין לקרוא כי מעולם לא חשבתי על הצד ה'רגשי' של המבקרים מול המבוקרים, מעולם, בלי קשר להאם הם היו מבקרים הגונים או לא.

    וחוץ מזה, עכשיו כשאת כבר לא, אהלן 🙂

  11. אבל הבנת ת'פואנטה לא?

    מה היה קורה עם האני שבבלוגלנד הייתה מופיעה פתאם בסרט רע, או בתפקיד רע?

    ונניח שאת הזו שבבלוג את מחבבת, מה תעשי עם הבלונדה על המסך שנניח 'לכלכה' בגדול?

    🙂 תיאוריה. בדיעבד. אבל מעניין

  12. מאחר וגדולים ויפים ממני כבר התבטאו על כל זווית אפשרית בנושא. (איזה יופי שהאינטרנט נותן קול לכולם, וקווין סמית' אומר: כדי שיוכלו ללכלך על סרטים):

    אנשים אף פעם לא שומעים מה שאת אומרת להם. גם אם תדברי לאט ובסבלנות. הרי יש להם כתוביות משלהם, שמסבירות להם מה אמרת, ומה זה אומר, ומה צריך לענות עכשיו בתגובה. כמו אוטומט-שיחה. אולי דיבוב, גרוע במיוחד, גם יהיה דוגמה טובה.

    אין באפשרותך לקחת אחריות על רגשות של אחרים. זה העולם שלהם. הפרשנות שלהם. את יכולה לשאוף לטוב, אבל אם הם רוצים, הם יצליחו להיפגע גם מנוד של נמלה. זכותם.

  13. לדוד שליט ודבורית, הנה סיפור הוליוודי על יחסי מבקר קולנוען מתוך הספד-בעודו-חי של ריצ'רד קורליס על רוג'ר איברט:
    http://www.time.com/time/printout/0,8816,1636520,00.html

    In an Oscar preview story two years ago, Los Angeles Time writer Patrick Goldstein made a joke about Rob Schneider's Deuce Bigalow: European Gigolo, "a film that was sadly overlooked at Oscar time because apparently nobody had the foresight to invent a category for Best Running Penis Joke Delivered by a Third-Rate Comic." Schneider, in a response that ran as a trade paper ad, wrote: "Well, Mr. Goldstein, I decided to do some research to find out what awards you have won. I went online and found that you have won nothing. Absolutely nothing. No journalistic awards of any kind. . . . Maybe you didn't win a Pulitzer Prize because they haven't invented a category for Best Third-Rate, Unfunny Pompous Reporter Who's Never Been Acknowledged by His Peers…." Ebert's take on this exchange: "Schneider is correct, and Patrick Goldstein has not yet won a Pulitzer Prize…. As chance would have it, I have won the Pulitzer Prize, and so I am qualified. Speaking in my official capacity as a Pulitzer Prize winner, Mr. Schneider, your movie sucks."

    והסיפור לא נגמר:

    Even the butts of Roger's "buts" understand that there's nothing personal in his negative reviews — as indicated by a comment Roger made last year on his website: "A bouquet arrives… A beautiful bouquet of flowers was delivered to the house the other day. A handwritten note paid compliments to my work and wished me a speedy recovery. Who was it from? A friend? A colleague? An old classmate? The card was signed, 'Your Least Favorite Movie Star, Rob Schneider.'"

  14. אם דיויד לינץ' היה מתקשר אליי אחרי שראיתי את אינלנד אמפייר.

    השיחה לא הייתה נגמרת לעולם. כמו הסרט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s