21 הערות על איקאה

1. מה משותף לאיקאה וללידה? בשני המקרים זה כואב נורא, תוך כדי תהליך נשבעים שזו הפעם האחרונה שעושים את זה, וכשהכאב מתפוגג חוזרים לשם על ארבע.

2. אין דבר נורא יותר מלהגיע לאיקאה באמצע סייל בחופש הגדול. גם אוהבי אדם ומתחבקים כרוניים יפתחו טינה עזה להמונים. איך אפשר לפתח תחושת ייחוד ועצמיות כשאת עושה מה שעושים כולם?

3. המסלול המתווה היחיד, ממנו אי אפשר לסטות כמעט, וחוסר היכולת לדלג על אגפים שלמים שאין לקונה המיועד/ת עניין בהם (נניח חדרי ילדים) מעצבן במיוחד. הוא אומר לך: גם אם לא תכננת לקנות חדר שינה או פינת אוכל, יש מצב שנשכנע אותך בצורך שבהם.

4. רק אחרי כמות לא מבוטלת של ביקורים במקום, כלומר אחרי מספר קילומטרים המשתווה למסע כומתה של האיכותית שבסיירות אפשר ללמוד כמה קיצורי דרך מינוריים במבוך העכברי האיקאי, שגורמים לך להרגיש שניצחת את השיטה.

5. אם לא ניחנת בכוחות של מתאבק סומו או בגברתן הפוסע לצדך, לא תוכלי להרים (אם את אישה) את החלקים המרכיבים את הרהיטים הכבדים יותר. או-אז צריך להתחיל לחפש את אנשי המקום כדי שיעמיסו על עגלת הרש שלך את מגדנות העץ והמתכת.

6. הציפייה לעגלה השטוחה (עזבו, מי שלא יודע במה מדובר ממילא לא יקרא את הפוסט) לפני שמגיעים למחסן הענק ממנו שולפים את החלקיקים האלמנטריים דומה לציפייה מורטת העצבים בשדה תעופה למזוודות המתמהמות. רק שפה אין שום דבר חו"לי באוויר.

7. העמידה בתור בקופות (לפעמים שלושת רבעי שעה), כשעליך לקדם את עגלתך העמוסה במהירות של 10 ס"מ בדקה מוציאה מהדעת, אבל מה, לפרוש רגע לפני הסוף?

8. לכך יש להוסיף את הריח המחריד של הנקניקיות ושאר הג'אנק פוד העומד לרשות הרוכשים בעמדות המזון שמול הקופות, שגורם לך (בעיקר אם בשר אינו בתפריט שלך) לרצות לשבות רעב לנצח.

9. מסלול המכשולים בסוף הדרך, אחרי שכבר שילמת, שכולל את איסוף הרהיטים והעברתם לעמדת המובילים מעמיק את תחושת הייאוש וגורמת לך להרגיש שאף פעם לא יגיעו החפצים הנחשקים האלו אליך הבית.

10. עמדת ההובלה מחולקת לשני חלקים, בראשונה מזמינים מוביל ובשנייה אפשר להזמין מרכיב. ההרכבה עולה עוד כסף. כלומר, מצד אחד אנחנו חוסכים לכם, מצד שני תצטרכו לעבוד קשה כדי לזכות במחיר הנמוך. הסוף, הסוף הוא עינוי אמיתי, בעיקר מאחר שאחרי ששרדת את התור בקופות, ממתינה לך המתנה נוספת הכוללת שליפת מספרים ממתקן קופתחולימי למראה. גם ספסלי קופ"ח של פעם לא נעדרים.

הספה שלי. לפחות חלק ממנה. החלק הנותר הוא שזלונג לבנבנת. בסייל? ברור. בעיקר קשה היה לעטוף את הכריות והמושבים בכיסוי. לא ידיי היו במעל. אני מודה

11. האגדה הפרועה מכל היא שמדובר ברהיטי "עשה זאת בעצמך". למעט כמה פריטים אלמנטריים (למשל שולחנון מחשב) אין שום סיכוי שהאדם הסביר (לא פראים אצילים עם ידי זהב) יצליחו להרכיב מיטה/ארון/שולחן מבלי ללקות בהתמוטטות עצבים ובבונוס של עשרות אומים, ברגים ועוד חלקים שיישארו על הרצפה אחרי שיורכב הרהיט המקרטע. אשר על כן משגשגת תעשיית הנגרים/הנדי מן המגיעים אליך הביתה אחרי שפרקו המובילים את הסחורה, ומרכיבים בעצמם את הרכוש.

12. איך אמר המרכיב הפרטי שלי? הרכבתי כבר כמעט את כל הקטלוג של איקאה, אני מכיר כמעט הכל (אבל המיטה והשולחן שלך הכי יפים. גם לא ראיתי כמותם. ברוררר).

13. הכי סיוט זה להתחיל להוריד לעמדת הפחים את כל האריזות, שלא נכנסות לשום פח. נניח סידרת הכל בערימה יפה ליד הצפרדע ירוקת העין וחסמת חצי רחוב, עדיין, מסכנים פועלי הזבל שצריכים למחרת להערים הכל למשאיות הזבל.

14. הם בטח מקללים את היום שבו איקאה עלתה לארץ, מאחר שכמות העבודה שלהם עלתה פלאים. אין לי ספק שאין יום בו הם לא מפנים מחזיתות הבתים, לפחות מ-25 אחוז מהם, אריזות איקאה אימתניות וריקות. מקבלים על כך תוספת איקאה?

15. הגאונות של השיטה היא שאפשר לרהט את הבית מבלי לחוש ביוניפורמיות, כלומר מבלי להרגיש שגם לשכנים ולשכנים של השכנים ולדודים ולחברים שלך יש אותם רהיטים כמו לך.

16. אם היה סניף של איקאה בתל אביב רוב הסיכויים שהייתי מבלה בו הרבה יותר מאשר בזה הנתנייתי. ושלא תחשבו שלא נשבעתי בפעם האחרונה שזו הפעם האחרונה בה אני מתקרבת לשם. נראה אותי כשנחיריי יתחילו לרטוט לקראת הסייל הבא. בטוח אשכח את שש השעות שביליתי שם, את הרקיעות שלי ברגליים נוכח הפריטים החסרים והבלגנאז'ים בעמדות השיגור.

17. הסלים הצהובים והגדולים, העפרונות הקטנים והניירות בהם כולם אוחזים גורמים לך להרגיש בכל זאת בורג שוודי קטן ועלוב שדומה לכולם. מה שנורא זה שלמרות שביקרת שם עשר(ות) פעמים, ולמרות שהקטלוג לא משתנה כמעט, תמיד נדמה לך שלא ראית הכל, שלא קנית הכל, ושיש עוד פריט, ועוד אחד ועוד אחד ורק אחד שחייך לא יהיו חיים בלעדיו.

18. האופי החמולתי של הבילוי במקום, אשכולות המשפחות המגיעות ליום כיף באיקאה קשה לעיכול. אשכרה מבלים שם אנשים, משוכנעים שאוטוטו הם מתקרבים לבית החלומות שלהם.

19 הקטע האנתרופולגי הוא אחד המושכים והדוחים בעיני. אני אוהבת להסתכל, למשל, על זוגות דתיים, צעירים מאוד, היושבים במטבח לדוגמא ומתכננים את צעדיהם, מה לקנות ואיך.

20. איקאה היא כור ההיתוך הפוסט ציוני הגדול. אין מי שלא מגיע לשם, בכל רמת הכנסה שהיא. ממרוויחי שכר מינימום ועוד אנשים אמידים בהחלט שפשוט אין להם חשק להשקיע הון ברהיטים מפונפנים ויקרים בעבודת יד או מותגיים לעילא.

21. כבר נכתבו כל הכתבות על איקאה, לא? מעיתונאי שבילה לילה ויום במתחם וכמעט והשתגע, דרך קינות על היעדר טעם אישי, תהיה על סוד ההצלחה, על תאוות הישראלים לאיקאה, על נמיכות המחירים, על הסניפים העתידיים, כן ירוקים, לא ירוקים, תאגיד מושחת או הומאני, ומה לא. אז עכשיו תורי.

24 מחשבות על “21 הערות על איקאה

  1. תמיד נהדר לקרוא אותך. לאחר קריירה מפוארת בתחום ביקורת הקולנוע נראה לי שמצאת את יעודך – אנתרופולוגיה ופולקלור.

    אמנם הייתי באיקאה רק מספר חד-ספרתי של פעמים, ואף פעם לא בסיילים (מזוכיזם לא עושה לי את זה), ובכל זאת יש באפשרותי לחתום על כל מילה.

    ובמיוחד אהבתי את סעיף 18, שאפשר לגזור, לשמור ולהשתמש בו בכל פעם שיוצאים מהבית והולכים למקום ציבורי באוגוסט (מי אלה כל האנשים האלה? אין להם בית? מה לעזאזל הם מצפים למצוא פה ומי הרשה להם להפריע לי?).

  2. לפני שנים כשנולד הילד הראשון הלכנו לקנות לו בחנות לתינוקות ציוד שעלה לנו בבריאות. אלפי שקלים, כסא לתינוק עלה בחנות ממוצעת עם קצת ריפוד צבוע וצרחני משהו בסביבות ה 450 שקל לכסא שאחרי כמה האכלות נקרע בפינות.

    אז עוד לא היתה איקיאה.

    כשנולד הילד השני, הלכנו לקנות לו באיקיאה כסא
    לא מרופד, אבל לבן פשוט, מאוד בטיחותי, עם הרכבה קלה וחזקה של הרגליים, הכסא החזיק לנו מעמד, שנים, עלה 150 שקל ואולי פחות, , קל לניקוי, פשוט ונפלא.

    אז כבר היתה איקיאה.

    בעקבות הכסא ההוא, המוצלח, חזרתי שוב ושוב לשם
    והתפעלתי בכל פעם מחדש, מהרעיונות, מהמחירים
    מהאיכות, מחדוות הקניה.

    לא, לא הכל נהדר, אבל הרוב המכריע כן וכן וכן
    אתה יכול לצאת משם עם כמה אלפים ואחרי ששמת את הכל במקום לגלות שלא היית ממש צריך את זה,
    עם זאת, המנורה היפה שלנו מאיקיאה נפלאה ואהובה
    שולחן לבן קטן שעלה 120 שקל מושלם ואנו שמים עליו טלוויזיה.

    כריות, מצאי מיטה, כלי מטבח, רהיטים, שידות
    וילונות, פיצ'פקס, אפילו העציצים שיש שם בסוף
    נהדרים ומחזיקים מעמד גם אם לא משקים אותם כל הזמן.

    אינני יודעת מדוע את כל כך ביקורתית.
    נכון שהקופות עמוסות מאוד, וזה מעצבן.
    נכון, שזה לכאורה הופך את כולנו לבעלי טעם מסוים, אחד, כביכול, ובכל זאת, חברים שלי שילמו עשירית המחיר למטבח נהדר ומושלם שהותאם במאית האחוז מכל חנות מטבחים יקרה, ובעליו מאושרים בגללו.

    איקיאה היא לא מק דונלדס, איקיאה היא חנות יפה
    אדירת מימדים, מושקעת, עושה חשק לרהט את הבית
    ומורידה בקלות את כל חנויות הרהיטים למקום המתאים להם, מרבית חנויות הרהיטים הן קיט'ישיות
    מה שאי אפשר לומר על רהיטי איקיאה, לא תמצאי שם שום פריט מקושקש, סתמי, ומצועצע.

    סליחה על ההשתפכות, אבל איקיאה הראתה לכל מי שעוד לא ראה איך עושים עיצוב ואיך מוכרים אותו

    לא, אני לא עובדת של איקיאה, אני לא בעלת מניות באיקיאה, הלוואי….
    אני עוד קונה אחת קטנה.
    באמת סליחה על ההשתפכות.

    יקירתי.
    די לרוע!!!

  3. מרים, תודה.
    חנן, אחלה, הרגשנו אותו דבר, אני רק תוהה, ממתי הטקסט? לא מצאתיזכר לתאריך בו, אבל אני חייבת לומר שיש לאיקאה אתר מדוגם להפליא, ואפילו נוח, כך שנראה לי שהפוסט שלך די ותיק
    http://www.ikea.co.il/

  4. לא מבינה אותך: הרי כתבתי שאני משועבדת, הרי העליתי לפוטס את הספה שקניתי, הרי כתבתי איך נשאבתי, אז איפה את רואה רוע?
    לנתח את שלל התחושות שעובר אדם שם (אני ליתר דיוק) לא נראה לי רוע בדיוק.

  5. כתבת יפה. הזדהתי אם כי ראיתי שם ימים קלים יותר. בואי נתנחם בעובדה שהסניף הבא יצמצם העומס מנתניה. מוזמנת אל עירי ראשל"צ. הסניף בהקמה. בדקתי, כנראה בשלב מאד מתקדם ולראיה:
    http://www.jobmaster.co.il/code/check/checkhevra.asp?cs=BAHVTFVKATUGBWHSFDWUBKNKO
    וגם אני אינני עובדת החנות / רשת, ואפילו לא מקבלת אחוזים מג'וב מסטר… סתם חיפשתי ראיות לגבי הפתיחה המיוחלת, במקרה שלי…ליד הבית! ותודה לקברניטי עירי שזכו במכרז.

  6. שלא רק נכתבו כבר כל הכתבות על איקאה, אלא גם כל
    הפוסטים.
    נדמה לי שלא הזכרת את הרעה הכי חולה בעיני: אזל זמנית מהמלאי.
    יש לי כשרון מיוחד לבחור פריטים שאזלו זמנית מהמלאי.

    אותי לא יתפסו חיה בסייל שם. יש לי כמה כללי זהב איקאים שמסייעים לשמור על השפיות במירוץ אחר הסלודקה (או איזה שם שוודי מפגר שקוראים לפריט זניח כלשהוא). אצרף אותם ואולי ייחסכו יגון וזעם מעוד כמה אנשים:

    1. לעולם לא ללכת בעת סייל. זה פשוט לא שווה את זה.
    2. לעולם לא ללכת בימי חופש כמו שישי, או ימי החופש הגדול, או חגים ושבתונים. הבריאות חשובה יותר.
    3. עדיף להגיע בבוקר במידת האפשר, רוב אנשים מגיעים אחה"צ.
    4. לא עושים את מסלול הכבשים. משקיעים לפני כן ובודקים באתר שלהם באינטרנט מה רוצים. עורכים רשימה. נכנסים מלמטה, מהחלק של האביזרים, עושים גיחה זריזה דרך הקיצורים למעלה לסקציה בה נמצא הפריט הדרוש, לוקחים את הפתק. משם יורדים לאיזור האביזרים בקומה הראשונה ועושים ויש מהר במחלקות בהן יש משהו שנמצא ברשימה.
    5. מקדישים מראש פרק זמן קצוב לביקור (לא כולל עמידה בקופות, אבל אם מגיעים בעיתוי נכון, לא עומדים הרבה) ובודקים כל הזמן עם השעון שעומדים בו.
    6. קונים סנדוויץ' טעים בטיב טעם לקינוח.
    7. טוב, וגם איזה שוקולד (רצוי כזה שממולא קוואנטרו). כדי שיישאר טעם טוב.

    והחלק הבלתי נמנע: גם לי פוסט על איקאה, אבל אהממ, הוא קצת אחר. (זהירות, צילום תועבה)
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8888&blogcode=2300825

    וגם מתכון לפונצ'ו מכירבולית איקאה, לשמור לימי החורף:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8888&blogcode=362252

  7. אמא שלי הסבירה לי את זה יפה.
    מתברר שכשאני ואחותי היינו קטנים (לפני עשרים ומשהו שנים) והמשפוחה חיה בדירה מצומצמת בשטחה, ההורים שלי תמיד חיפשו מקומות גדולים שבהם נוכל להתרוצץ קצת. מקומות שיהיו לא הבית, בכדי שלא אנחנו ולא הם נשתגע. אחד המקומות המועדפים היה אולם הכניסה של נתב"ג. אין כמו להסיע אחד את השני על עגלות-מזוודות. הקניון ברמת גן שימש יפה גם הוא לכשנפתח. איקאה זה אותו הדבר – מקום שאפשר לקחת אליו את הילדים, לצאת קצת אל מחוץ לבית הלחוץ והדחוס והמוכר. מקום שיהיה בו לילדים משהו להתעסק בו (מי אמר לקפוץ על הספות ולא קיבל?) ואם אפשר עוד למצוא ככה איזו מציאה לריהוט הבית, מה רע? חוץ מזה יש שם גם מסעדה עם אוכל שילדים אוהבים (לא שהייתי רוצה שהילדים ההיפוטתים שלי יאכלו אותו, אבל הם עוד היפותטים אז אני בטח לא מבין כלום).

  8. זו ש – אז ככה, לא כולם יכולים להגיע בשעות הבוקר ולא בסייל ולא ביום שישי. יש כאלו
    שיכולים להגיע בדיוק אז.
    ואגב, החיסכון בסייל, כשאת קונה רהיטים הוא עצום.
    ולכן יש גם כאלו שנאלצים, אשכרה נאלצים לקנות רהיטים, ואז מגיעים לקומת הכבשים!!!
    והצילומים שלך, אכן תועבה לאנשים מסוימים ! 🙂
    בקשר לאזל המלאי, אכן חווייתי בדיוק את זה בסיבוב הנוכחי, אבל בגלל רצף תלאות ואי הבנות של המוכרים בחנות אפילו יצאתי נשכרת מכך באופן יחסי, אלא שזה סיפור אחר.
    ילד – וויי וויי וויי, גם אנחנו נהגנו לבלות פעם באולם הנוסעים של נתב"ג והמראנו עשרות פעמים בתיאוריה!
    בעניין הילדים ההיפותטיים שלך, מוטב באמת שתרחיק אותם מהמזון שם. זה נורא!
    וזו -ש אני מדברת על ריח הנקניקיות, ששוב, לאנשים מסוימים מקביל לשהות בגיהנום.

  9. זה באמת קל ופשוט. אפילו פקאצה כמוני הצליחה להרכיב לבד ועם עוד אדם אחד (חברה או חבר) כמה ספריות, שולחנות, ואפילו מיטה.
    יש חוברות מפורטות, זה באמת לא כל כך קשה, אבל כדאי לעשות את זה עם עוד אדם אחד.
    אני מאד אוהבת את זה ששום נגר/סבל זר לא צריך להכנס לי לבית כשאני בונה את השולחן/ספריה/מיטה שלי. עצמאות זה מגניב.

  10. לגבי סניף איקאה בתל אביב, אין לי מושג. השאלה לדובר איקאה. אבל…המיקום בראשון יהיה נגיש ונוח גם לתל-אביבים כמוך. זו גם הזדמנות לבקר קצת ביקב..מי שהיה – שיקום.
    ואינני דוברת עיריית ראשון-לציון.. (למה אין כאן סמיילים!)
    http://www.rishonlezion.muni.il/
    כולם מוזמנים.
    ואם לא ידעתם, ראשון-לציון היא העיר הרביעית בגודלה בארץ!

  11. הצלחה מסחררת יש ל IKEA שמביאה במשך הלילה והבוקר 13 תגובות של בלוגרים…

    דבורית – יופי של רשימה!

    מעבר לכל, יגידו מה שיגידו, יכתבו מה שיכתבו (כולל אני עצמי..) – אנחנו אוהבים את המקום ותמיד מקיימים בו את הכלל הבא (בו אנחנו נזכרים בתור האינסופי לקופה):

    "אנשים קונים דברים שלא ברור אם הם באמת צריכים עם כסף שלא ברור אם באמת יש להם…"

    המשך קניה נעימה ומוצלחת לכולנו.

    (ורק לא להגיע במוצאי שבת!)

  12. אבל אנחנו דווקא אוהבים להרכיב רהיטי איקיאה. זה כמו לעשות פאזל. לפעמים אנחנו (בנזוגי ואני) אפילו רבים על הזכות להבריג את השמוציק עם הצ'ופצ'יק הכפול בחור הגדול יותר שמשמאל לפס.

    רק הרהיט האחרון שקנינו – ארון עומד לחדר הילדים, כדי שיהיה איפה לשים את הבגדים של התינוק החדש – בנזוגי הרכיב לבדו בעוד אני, בחודש תשיעי, ישבתי רגל על רגל ונחתי (בהוראת רופא). זה לקח לו ארבע שעות וכאבו לו אחר כך השרירים יומיים, אבל כשחודש אח"כ גיסתי גם קנתה איזה Billy או Slopke או Jurgen, שלא תחשבי שהוא לא שש אלי הרכבה ושלא סירב לכל הצעות העזרה. איזה גבר.

  13. יגאל ובועז – תודה רבה.

    גילי – מה פתאום מופרעים? מוכשרים ומעוררי קנאה ובעלי זמן פנוי לרוב!

    פאריס – לא זוכרת.
    אבל אני עדיין לובשת שחור. לפחות חלק מהזמן.

  14. קנינו מטבח באיקאה
    כלומר שלמנו עבורו
    הגיע לבית רק " חצי " מהפריטים
    שירות הלקוחות אינו יודע לטפל בבעיה כיאות
    נותרנו ללא מטבח הישן שנאלצנו לפרק
    וללא אפשרות להתקין את החדש
    שומר נפשו ירחק
    או במילים אחרות
    דיר בלאק
    אל תעזו לקנות מטבח באיקאה

  15. markivim.co.il

    החברה האלה לוקחים הזמנות ומובילים לך את הרהיטים הביתה
    שירות מדהים
    בתוספת הם אפילו ירכיבו לך את הרהיטים
    למה לעמוד בתורים?

  16. יש אנשים שנשבעים שלעולם לא יחזרו ובאמת לא חוזרים – כמוני למשל.
    פעם אחת הספיקה לי – הסיוט, הלחץ, ההמון, אבוי..קלונקס מיד נזקקתי לקחת מהלחץ.
    ומעולם לא חזרתי ואין סיכוי שמישהו מצליח להחזיר אותי לשם – גם לא ביום של חול.

    אבל יצא לכם אחלה של סיפורים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s