If You Go Away

הפוסט הזה ייראה משונה לבקיאים בחומרים, מאחר שהוא יעסוק ברגשות. רגשות? את? מה לך ולרגשות? אז יש לי כמה כאלו, פה ושם

בשנתיים האחרונות נפרדתי מהמון אנשים. אנשים שהייתי איתם בקשר במקומות העבודה שלי וגם בחיים, כלומר מחוץ למקומות העבודה. רק כוחו של הרגל מביא אותי לקרוא לחיים שמחוץ למקומות העבודה “החיים”. מי קבע שזה סדר העדיפויות? שכל מה שמחוץ למקום בו אני נמצאת חצי יממה לא זכאי לתואר חיים? כלומר, מה זה החיים? הפרוצדורות (כך חנוך לוין)? קשרים עם אנשים? יוגה?

אבל בחזרה לעיקר: פרידה היא סיוט גיהנומי, וכל אחת היא מוות קטן. ככה אני מרגישה. מוות ועוד מוות ועוד אחד. סוף.
הפרידה מחברים, או ממי שחשבתי שהם חברים שלי קשה יותר מפרידה מחברים לעבודה, אבל במקרה שלי הכל היה קשור, וכל מיני אנשים מהעבודה(ות) שלי שגם הפכו לחברים שלי במשך השנים התאדו לנצח. לכאורה בגלל המרחק הפיזי שנוצר, למעשה מסיבות מורכבות יותר, כנראה. קשה לי עם זה, גם אם עברו שנה או שנתיים מהאירוע. עד שאני כבר מתרגלת לאנשים, פתאום הם יוצאים לי מהחיים בלי להתייעץ איתי? לא יכולה להבין את זה, ובתגובה אני מפתחת שריון קשקשים חסין-פרידות.

הכי קשה לי עם אנשים שנעלמים ככה סתם, בלי שום הסבר. יום בהיר אחד פשוט פאאף, והם אינם בחיים שלי יותר. במקרה שכזה אני מיד משדדת מערכות ומקשיחה לב: לא עושה רבע צעד כדי לנסות להבין מה קרה, או לחדש את הקשר. מבחינתי אין שום סיבה להתאמץ אם מישהו פרח מחיי. הלך – הלך. את העלבון שלי אני מזינה היטב, לא נותנת לו לשקוע, אבל לא מתדפקת על דלתות מי שנעלמו אף פעם.

פרידות העבודה המובהקות האחרונות, כלומר מאנשים שלא היו לי יחסי חברות איתם אלא יחסי עבודה בלבד הפתיעו אותי מאוד: נניח אני מודיעה למפיקה איקס שאני עוזבת, והיא מיד: מי מחליף אותך? אני עונה, היא אומרת ביי, וזהו. או, אני מודיעה למישהו ממערכת כלשהי שאני עוזבת, הוא שואל למה, אני מסבירה, וזהו, ביי. אף מילה נוספת, שום מילת נימוסים או אנושיות בסיסית. וישנם גם אלו שעבדתי איתם שנים במקום מסוים, וכשעזבתי פור גוד אפילו לא טרחו להגיד בהצלחה או שום דבר אחר.

רגע, תשאלו, ואיך את? אחרי שהטפת מוסר לכל העולם, איך את נפרדת מאנשים?
אני? בגילוי לב ובהגינות, ואם מישהו מודיע לי על עזיבתו, ולא משנה כמה זמן עבדתי איתו – בחיבה ובידידות אמפטית.
*  *
ואם זה במקרה לא ברור: אני לא מתייחסת פה כלל לפרידות רומנטיות, זו סאגה אחרת שאינה שייכת לעניין שאני מדברת עליו.