מונית לגיהנום

מתוקף הנסיבות נאלצתי לחדש את יחסיי עם נהגי המוניות של הסביבה (ת"א/גוש דן).

האירוע טראומטי לכל הצדדים. או, כמו שאמר לי חבר: בקרוב תאלצי להזמין מוניות מעזה. התמונה שלך מופיעה בכל תחנת מוניות, עם הכיתוב not wanted.

זה הכי לא מקורי להתלונן על נהגי מוניות, אבל אין לי ברירה. יחסינו הגיעו להסלמה קיצונית, וזו הדרך היחידה שלי להתמודד עם הפגע הרע. לכתוב עליהם.

1. מיקומים. רק מאחור. קרוב לדלת הימנית. ואם מישהו תוהה למה, כדי להיות רחוקה מהם הכי שאפשר. קרבה פיזית ביני לבין בני אדם אחרים אינה מובנת מאליה, בטח ובטח כשמדובר בזרים. בטח ובטח ובטח נהגי מוניות.

2. דיבורים. לרוב תשתרר שתיקה כללית ביני לבינם. אין לי חשק לשמוע אותם, וברור שלא להשמיע מילה. אבל מה, נהגי מוניות לא אוהבים לשתוק, ולא רק זה, יש להם דעות לא מגוונות על עולם ומלואו. כך שגם כשהם פונים אלי – אלו הסובלים מבעיות בקליטת מסרים לא ורבליים – הם מקבלים המהום בתשובה. כך שהאינטראקציה הזו נגמרת די מהר.

3. רמזורים. הרמזור משמש לנהגי המוניות למטרה אחת בלבד: להגדיל את הקופה המצטברת. כל רמזור אדום שווה בין שקל לשניים. וכך אפשר לחלק את הנהגים: אלו שעושים מאמצים אדירים להאט לפני כל רמזור כדי לבלות בחברתי כמה שיותר זמן (כלומר להרוויח יותר כסף), ואלו שאצה להם הדרך, ועושים מאמצים לא לעמוד באף רמזור (או שהם רוצים להיפטר ממני כמה שיותר מהר, ובצדק).

4. מסלולים. אני נוסעת במסלול קבוע ונאלצת לחזור עליו באוזניהם מדי יום כמעט, כי יש מסלול אלטרנטיבי המאריך את הנסיעה ומייקר אותה בכ-50 אחוז. בגופי אני צריכה להיאבק כדי שלא יסעו משם.

5. קמצנים one way. נניח הנסיעה עלתה 22 שקלים ו-10 אג' – יתעקשו אלו שתתני להם גם את ה-10. נניח עלתה הנסיעה 26.70 שקלים, לא יחזירו לך את ה-30 אג'. עכשיו מה, תתווכחי איתם? אני לא. זה מביש.

6. רמאים (וחסרי מודעות). נוסעים נוסעים נוסעים. תוכנית ברדיו. פתאום ההוא:
"שמעת מה זה? מרמים את כולם".
אני: "מה? מה?"
הוא: "החברה הזאת, XX, לקחה כסף ולא סיפקה את הסחורה".
אני: "אה".
נוסעים נוסעים נוסעים. מגיעים.
הוא: "25".
אני: "מה? אבל כתוב על המונה 23!"
הוא. "אה, נכון. שיהיה לך ערב טוב".

7. פושעים. עומדת ברחוב. עוצרת מונית (מוניות הבורסה). מאחור יושבת מישהי.
הוא: "לאן?"
אני: "לא, לא נוסעת".
הוא: "למה?"
אני: "כי יש לך נוסעת מאחור, זה לא חוקי".
הוא: "היא יורדת עוד 100 מ'!"
אני: "לא רוצה!"
הוא: "לכי תז–י-".

8. סדרנים. טל' למוניות הבורסה (ועוד אחד): "לא, אני לא יכול למצוא אותו. זה לחפש מחט בערימת שחת"
(בחיי, באלו המילים).

זהו, אני מחדשת את המאמצים לעבור תיאוריה (מה לעשות, מאותגרת אני) ולעשות רישיון על טוסטוס, לפני שזה ייגמר באלימות (של אחד מהצדדים).