גברת מס הכנסה

זנחתי את האולם (ע' הצהרות הכוונות של הבלוג) – לא מסוגלת להביא את עצמי לביקור באולמות הקולנוע החשוכים והמעופשים – ואני מתמקדת בעולם. ליתר דיוק בחלק הביורוקרטי שלו. הכי ירוד וזול זה להתלונן על פגעי הביורוקרטיה, אבל מה לעשות, זה גורלי בימים אלו. עיניי מתמלאות רשף, פי מתמלא קצף, וכל רצוני הוא לפרק פקידון אחר פקידון במו ידיי, לבעוט בדלתות המשרדים ולחולל מהומות, עד שכל הלשכות האלו יעלו באש.

הבוקר דיוושתי כשגלגלי האחורי מתנשף בקושי, ריק מאוויר כמעט, למשרדי מס הכנסה שם אני צריכה לקבל אישור שיאפשר לי לשחרר את החלק השני של כספי הפיצויים שלי, המצויים בקרנות כאלו ואחרות. אחרי מאמצים מרובים אני מוצאת את מיקום המשרדים ושעות הקבלה באתר

צריך להגיע למשרדי הממשלה המלוכסנים לעזריאלי, ואז לעלות לקומה שנייה, ואז לעמוד בתור לבידוק הבטחוני. רק בשמונה מתחילים המאבטחים לעבוד. והפקידים? בשמונה וחצי, החצופים.

אחרי שפשפשו המאבטחים (למעלה – יוצאי רוסיה, למטה, בכניסה, אנשי סיירת חסונים) בחפציי המרובים ו-וידאו חזור ו-ודא שאני לא נושאת עמי כלי נשק מסוכן לציבור זולת מבטיי, הורשיתי להיכנס למעליות המובילות לקומה 14. בקומה ה-14 – דממה. עומדים בחוץ ומחכים לשמונה וחצי, שאז ייפתחו הדלתות. במועד הנקוב אכן נפתחת הדלת. כעשרה לקוחות פוטנציאליים דוהרים קדימה למכונת המספרים שפשתה בכל גומחה ציבורית, כדי לקטוף להם אחד. אני, שהייתי ראשונה בתור, בוטשת בעקבי העץ האימתניים שלי בתסכול ולוקחת מספר אחרונה. הזעם מעוור את עיניי.

אבל מה עוזרים לנו המספרים. כל העמדות ריקות, אנא המתינו ולא תיענו לפי התור. פקיד מנומנם מגיע לקבל את פנינו. מתברר שחבורת הזמר של מס הכנסה יצאה היום לטיול שנתי. מה יש, טיול של יום אחד, מותר להם, לא? אז מה אם מדובר בשבוע עבודה מקוצר, מעניין תסבתא שלהם. לכתוב הודעה באתר, פחחח, לא יעלה על הדעת. לשים פתק על הדלת כמו חיים מהמכולת? הגזמתם. זה יקלקל את הדקורציה. אז יעמדו אנשים ויחכו, מה יש? עולה לנו כסף?

הסתובבתי בזעף, לא לפני שאיחלתי לנציבי המס שיתייבשו בנחל עמוד, ירדתי למטה, היטבתי את זווית האופניים שלא יעמדו בשמש, חציתי את הכביש ועליתי על מונית לעבודה, כשאני חושבת, פאק, מחר עוד פעם הכל מחדש.

12 שעות לאחר מכן דרך פ"ת פקוקה לעייפה, ואני מחשבת את שעות השינה שייוותרו לי מהלילה הזה. יורדת מהמונית ליד הגשר של עזריאלי וצועדת נמרצות לעבר בנייני הממשלה החשוכים כדי לקחת את האופניים. מגיעה אליהם, והנה, אין כיסא. מישהו גנב את הכיסא מושבח הקפיצים והריפודים שלי מול פרצופיהם של המאבטחים המסוקסים.

אני אוחזת בכידון, גוררת את האופניים הביתה ולא מפסיקה לקלל כל הדרך: טפו, תיבשנה ידיו של הגנב, מי ייתן ויתמלאו פסוריאזיס וגם צרעת, ויאחז בהן שיתוק לעד, אמן ואמן. אם רק אני תופסת אותו, חותכת לו כל יד לחתיכות קטנות קטנות.

מחר בבוקר, כל הדרך בריצה לפקיד שומה 5, שבטח חזר הערב הביתה עייף אך מרוצה מהטיול השנתי.

11 מחשבות על “גברת מס הכנסה

  1. כתב עתי"ם (הם עוד פעילים או שנסגרו?): שלושה פקידי מס הכנסה התייבשו היום בטיול של פקיד שומה תל-אביב בנחל עמוד. השלושה, שני פקידים ופקידה בכירה, איבדו את חבריהם במהלך טיול שנתי של המשרד ולאחר שתעו בשמש הקופחת, התייבשו. שניים מהפקידים איבדו את הכרתם, והפקידה השלישית נופפה בדו"ח שנתי של אחת, דבורית שרגל, למסוק חיל האוויר שריחף מעל הוואדי היבש. השלושה חולצו והם מטופלים כעת בשל אובדן בית החולים פוריה.

    וחוץ מזה, לג'ורג'ינה טרי יש מושבי אופניים אנטומיים מותאמים במיוחד לנשים. אולי זו הזדמנות לרכוש אחד כזה: http://www.terrybicycles.com/saddles/product.html?t=w

  2. זה לא רק במס הכנסה. "חוויות" כאלה יש גם בביטוח
    הלאומי , גם בעיריות ועוד.
    התופעה קיימת גם בסקטור הפרטי. אבל שם, במקומות שאינם מונופול, מנסים מפעם לפעם להתמודד עם התופעה.
    אפשר לקרוא יותר על כך ברשימה המופיעה בקישור

    איכות שירות -שתי דוגמאות עם מסקנות נקודתיות
    http://www.notes.co.il/raboy/35623.asp

  3. בהיפוך תפקידים , שאני יכולתי להיות ה"נקבה" בסיפור .
    יכולתי לדפוק על דלת הבלוג,,,, ולומר את המשפט המפחיד מכולם: זאת הילדה ממך,
    לשמחתי אני הזכר אז אני נשאר רק אם הזכרון של הילדה שלא נוצרה .
    וזאת העדות האחרונה
    אורפאוס

  4. לאחרונה אני נעה ונדה בייאוש בין בנקים, לשכת רישום המקרקעין, עיריה, עורך דין ושאר מרעין בישין. עשרות טפסים, תורים וטרטורים – הכל במסגרת רכישת דירה. תהייה: איך למישהו יש כסף לרכוש דירה אם צריך לזנוח כל עיסוק כמעט, כולל עבודה, כדי לטפל בעצם רכישת הדירה? מעניין.

    אז צר לי שעברת את זה, אבל אם זה מנחם אותך – כולי הזדהות (חוץ מהחלק של האופניים, אבל האוטובוסים מספקים חוויות מעשירות לא פחות).

    בהצלחה במאבקך הצודק!

  5. לא תאמין, הלכתי להוא עם הכיפה, וגם סיפרתי לו ששמו יצא למרחוק. הוא ממש שמח. דנו בתפקודי מס הכנסה הלקויים, והוא אמר שהוא האחרון בשרשרת המזון ויכול לשנות רק מה שקורה על השולחן שלו.
    אמרתי לו: גם זה מספיק!
    הארה – תודה לאלוהים שאין ילדה
    מרים – תודה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s