משא אופניים

 

לכבוד יום הכיפורים הממשמש ולא מהסס, 15 דברים על אופניים

1. הוריי החרדתיים אסרו עלי לרכוב על אופניים כל ילדותי ונערותי. תחנונים אינסופיים העלו חרס. הייתי חולמת בלילות שקונים לי אופניים וקמה בבוקר עצובה ומאוכזבת. אבל לא, בשום פנים ואופן, הם סירבו בכל תוקף פן יאונה רע לאתרוגית שהייתי.

2. ולכן, ביום בו עמדתי על דעתי, איך שהשתחררתי מהצבא, במקביל לביקור המומלץ בשדה התעופה, קניתי לי אופניים (מצ'וקמקים, אבל שלי!), ומאז לא ירדתי מהם, כלומר מאופניים, עד היום.

3. על אף שאני פחדנית ידועה, וטיסות ואף נסיעות בכלי רכב 4-גלגלי מפחידות אותי מאוד וגורמת לי להיות בכוננות שיא, אין בי שמץ פחד לרכוב על אופניים. אני רוכבת בכבישי העיר ואף בכבישים עירוניים ללא מורא וללא משוא פנים. ככה זה קונטרול פריקס. כאילו, אני אנווט?

4. למרות שאיפותיי הגדולות עוד לא הצלחתי לעשות רישיון על טוסטוס. אם היה לי, הייתי מרחיבה את אופקיי התיירותיים ואולי אפילו מטיילת ברחבי גוש דן מרצוני החופשי.

5. תל אביב קטנטנה מאוד, ומנקודה לנקודה בה מדובר במקסימום מקסימום חצי שעת רכיבה (נניח נוה צדק-בבלי).

6. אופניים הם הדרך המהירה ביותר להגיע בת"א מנקודה לנקודה. רגע, לא שני גלגלים ממונעים? אתקן: הדרך המהירה והזולה.

7. העלייה הכי ארורה בתל אביב היא דיזנגוף, בין קינג ג'ורג' לביתן הלנה רובינשטיין.

8. הרכיבה על אופניים מבודדת אותי מהסביבה לגמרי. אני פטורה מלהגיד שלום וליצור אינטראקציה עם הבריות.

9. גנבו לי בחיי כ-15 זוגות אופניים (לא זוכרת, מעריכה). בכל פעם הייתי מופתעת מחדש. בכל פעם העמידה מול המנעול הכרות כואבת כמו גדם מדמם. לפני 11 יום גנבו לי כיסא. מול מאבטחי משרדי הממשלה.

10. אני קונה רק אופניים זולים. הכי יקרים עלו לי 1,100 שקל. קראתי שיש במגה גם ב-430 עכשיו. מדהים.

11. אני לא רוכבת עם קסדה. ולפעמים גם בלי פנס בלילה. אבל עם מסכה מסננת על פרצופי. לא כיף עם המסכה. חם איתה נורא בקיץ. כשמסירים אותה, בעיקר אחרי רכיבה מאומצת, הפנים רטובים ונוטפים.

12. באסה לרכוב כשההמנעול איתך. הוא כבד ומקשה עלייך נורא.

13. היעד הכי רחוק שרכבתי אליו הוא לבת ים, ביום כיפור שעבר. פאק, אני לא מאמינה שעברה שנה.
בעצם פעם, לפני שנות דור רכבתי פ"ת/ר"ג פעם אחת.

14. הכי מנג'ס זה להעלות אותם כעת הביתה מאימת הגנבים. הכי מטריד הרגע בו אתייאש ואפקיר אותם לישון בחצר.

15. ביום כיפור אני בדר"כ רוכבת רק למטרות הכרחיות, כי הרכיבה היא סיוט: אלפי רוכבים-לדקה וילדים מעצבנים פוקקים את הכבישים. כמו שאמר הערב רוכב אופניים מקצועי במהדורת החדשות: אני רוכב 364 ימים בשנה. ביום כיפור אני בבית.

עדכון:

במוסף G של גלובס מופיעים כמה נתונים מעניינים, סקר על אודות רוכבי אופניים:

ל-69% מהרוכבים אין ילדים.
62% מהרוכבים רווקים או גרושים.
79% מהרוכבים הם גברים.

גילו של רוכב האופניים התל אביבי הממוצע – 35.

מרכק רכיבה ממוצע – 2-3 ק"מ.

זמן ממוצע לרכיבה – 15-20 דקות.

35% רוכבים מדי יום.

39% פעמיים-שלוש בשבוע.

26% – חות מפעמיים בשבוע.

10% היו מעורבים בתאונות דרכים.

66% לא חובשים קסדה.

רכיבה על אופניים שלוש פעמים בשבוע במשך 40 דקות עוזרת בהפחתת הסיכון למות בגיל צעיר.

צום קל, גמח"ט, איסוף מהנה של דיוידי מהספריות או מאיפה שזה לא יהיה, ולא להגזים עם הרביצה.