כך נגמלתי מפסיכותרפיה

 

פעם, לפני הרבה שנים, חשבתי שלא אוכל להסתדר בלי סשן שבועי או דו-שבועי בחדר טיפולים, בו אספר לכאורה על עצמי ואשמע כל מיני המהומים או הסברים לא מספקים מצד הפסיכולוגים שישבו מולי. נהגתי להחליף אותם בתדירות גבוהה למדי, משוכנעת שלא יכול להיות שכולם נהנים ומספרים בשבחי הפסיכולוגים שלהם ורק אני מאוכזבת בכל פעם מחדש, והתוצאה – עשרות פסיכולוגים תלויים על חגורתי כעת.

האמת, השקעתי המון שעות בטיפול ואף ממון לא מבוטל. אחד החישובים שנהגתי לעשות פעם היה שאלמלא הפסיכולוגים אותם דגמתי, כבר הייתה לי דירונת. אז היום אני כבר לא עורכת קלקולציות כאלו, וממש לא אכפת לי שאין לי דירה משלי. להפך. אני מרוצה מכך מאוד.

בכל מקרה, לפני כמה שנים הרגשתי שמיציתי את תענוגות הפסיכותרפיה, והכרזתי בכל מקום ובפני מי שרק נתקלתי בו באקראי שאני עם ההמהומים גמרתי. רגע, וכי לא תרמו הם מאומה לאיכות חייך? אממ, אני חוששת שלא. התמורות החיוביות והתובנות אליהן הגעתי נבטו וצמחו ביני לבין עצמי.

וכך חייתי לי בטוב שנים ספורות, עד שבאוגוסט 2005 הגיע המשבר הגדול בעבודה. לא אחזור (שוב) על כל הסגה אותה לעסתי עד זארה, ואתמצת בחצי משפט: תמי מוזס מכרה את חלקה ברייטינג לנמרודי, יובל נתן עזב את העיתון, ואני הייתי אחת המועמדות לערוך אותו. בין אוגוסט לאוקטובר היינו כולנו (כל הנוגעים בדבר) בתקופת המתנה מורטת עצבים. אוגוסט הוא גם חודש היומולדת שלי, כך שהרגשתי תשוקה עזה לפגוש פסיכולוג/ית כדי להתמודד עם התמורות בחיי.

חיפושים וגישושים והמלצות מצד מקורות יודעי דבר או שניים בנושא הובילו אותי לפסיכולוגית מאוד בכירה ומאוד ותיקה. אישה שיכולה להתמודד גם איתך, כך הובטח לי. אז הלכתי. בשתי הפגישות הראשונות סיפרתי על עצמי, ושטחתי בפרוטרוט את סיפורי, תוך התמקדות בסיבה שבשלה הגעתי עד הלום: העבודה, וכמובן שזה הנושא עליו הרחבתי עד אין קץ. כלומר לא היה לי שום עניין לדבר על אף נושא אחר, מכיוון שזה מה שהטריד אותי אז, ולפיכך רק על זה דיברתי, ובמילים ברורות יותר: טחנתי לה את המוח על זה, קדחתי בלי הרף רק על זה, ועניתי לשאלות הבהרה.

הגעתי לפגישה השלישית והמשכתי לדוש בנושא, אבל אז עצרה אותי הפסיכולוגית ושאלה: "תזכירי לי מה את עושה בחיים?"

זהו, ובכך הכל נגמר, ונתתי גט כריתות לנצח לפסיכותרפיה.
ומה, זה לא חסר לך? כן, בדיוק כמו צרעת.

 

41 מחשבות על “כך נגמלתי מפסיכותרפיה

  1. זה מצחיק מה שאת כותבת.
    אני חושבת שאני האדם היחיד ברדיוס עצום של החברה שלי שמעולם, מעולם לא הייתה בטיפול.
    והפוסט הקודם שלך עשה לי חשק עצום לקנות אופניים.
    שנה טובה!

  2. דבורית, כלומר דרורית

    ותיזהרי, עוד תשני את הסטטיסטיקה של רוכבי האופניים (יהיו יותר נשים באחוזים)!

    ותלכי לטיפול פעם, כל אדם חייב את זה לעצמו.

    שנה טובה מאוד

  3. א. בשביל להבין את הבעיות, אין צורך לדעת אפילו במה את עובדת.
    ב. יש הרבה פסיכולוגים מחורבנים בחוץ

  4. גישה עניינית ובריאה, לקח לי יותר זמן ממך להבין שאני תורמת לגרדרובה של הפסיכולוגית הבכירה. "קנה לך חבר" עדיף.

  5. אפשר היה לכתוב פוסט על "כך נגמלתי מגברים (הוא לא זכר את שמי), או "כך הפסקתי להאמין למה שכתוב בעיתון (אין צורך בדוגמא, אני חושבת").
    יש ויש,
    אתם יודעים.
    שנה טובה.

  6. איריס, עברו שנתיים, אבל תודה על הברכה.

    פסיכולוגית – כן, על היש ויש שמעתי.
    עכשיו אני רק מחכה ליש השני.
    תיקון: אני לא מחכה.

  7. אני מודה, הנטייה האינסטנקטיבית שלי, לאור ניסיוני הרב עם פסיכולוגים, היא לחשוד שבדית סיפור ספק משעשע ספק עצוב זה. אבל אני בוחרת בדרך האמיצה, זו שאומרת שהחיים רצופי סתירות, ועל אף שנשגב מבינתי כיצד פסיכולוגית מומלצת מצליחה להפגין כזה חוסר רגישות, אקבל את סיפורך כאילו אינו סותר את כל מה שידוע לי על פסיכולוגים. אם יורשה לי, נתקלתי בעבר בפסיכולוגים חסרי רגישות, אבל מעולם לא באחד/ת שלא הקשיב לדבריי. הפסיכולוגית הנוכחית שלי היא אדם מקסים, היא מקשיבה וזוכרת כל מה שסיפרתי לה בשנתיים האחרונות (לפעמים גם דברים שהחלטתי להדחיק) ומהווה עבורי הצלה של ממש. חבל שלא יכלתי להמליץ לך עליה באותה תקופה בה נזקקת לעזרה. רק כדי שתזכי לחוות את העונג המופלא שחש מי שלפתע הדברים מתבהרים לו, שהמועקה הנפשית שהוא סוחב עליו מתפוגגת, שמבין את המנגנון של הכאב שהוא גורם לעצמו ומסוגל לפעול מולו.

  8. לקח לי הרבה זמן להפסיק לכעוס על פסיכולוגים.

    אף אחד מהם לא חשב על האפשרות שיש לי ADHD, כי אף פעם לא שאלתי אותם אם יכול להיות שיש לי בעיה פסיכיאטרית ולא בעיה פסיכולוגית.

    אחרי יותר מדי שעות ושקלים, מילדות ועד בגרות, גיליתי את זה בעצמי.

  9. מחשבות של לפני התגלחות

    אם חשקה נפשך ככה סתם פתאום,
    להתגלח.
    זאת אומרת באותו יום של המפגש השבועי שלך,
    עם הפסיכולוג שלך,
    זאת אומרת, בידיעה שיש לך זקן צרפתי, איטלקי, סעודי,
    או סתם אחד מעוצב.
    יותר נכון זקן מזוהה, בוא נסגור על מזוהה,
    איתך.
    אם חשקה נפשך להתגלח באותו יום של המפגש עם הפסיכולוג שלך,
    חשוב שוב
    אלא אם כן, תרצה לדבר על כך.

  10. לא חושבת באמת שכל אדם חייב את זה לעצמו. עברתי טיפולים אחרים, לא פסיכולוגיים, שהיטיבו איתי מאוד, העלו דברים וקידמו אותי.
    אבל שוב, בתור אחת שמעולם לא עברה את הסוג הזה של הטיפול אולי אין לי מספיק מידע כדי לדעת או לא לדעת.

  11. אודי, שיר לכל עת, אה?

    דרורית – צריך להתנסות, לדעתי, כדי לראות איך זה. אבל יו נואו, א ת לא חייבת לקבל את העצה.

    מיכל וקרן – הכי חשוב שצחקתן

    אריאלה – כבר שכחתי מה אני עושה

  12. זה מצחיק…
    אבל – אני מאלה שמשוכנעים שזה הכלי הכי טוב – בין אם "יוצא" לך משהו מזה ובין אם לא (כלומר במציאות הממשית. אין לי בעיה להישאר עם חרדת מבחנים נאמר, והעיקר שאדע שאני מתוסבכת מכיוון שרציתי את אבא שלי וקיוויתי לחסל את אימי).

    בכל מקרה – סעיף ב' של "קורא" נכון לדעתי…
    וגם הפסיכולוגית צודקת…

    גם לי קרו מקרים דומים לשאלה שהיא שאלה אותך, אבל גם את ההפך הגמור.

    בקשר לכסף, אני הייתי מספיק פתולוגית בשביל שהמדינה תממן את זה במקומי.

  13. ומהנחות אישיות שלי, יכול להיות שאת פשוט לא מתאימה לפסיכותרפיה, או יותר נכון – פסיכותרפיה לא מתאימה לך.
    לא שמעתי אף פסיכותרפיסט רציני טוען שפסיכותרפיה מתאימה לכולם, זה תלוי במבנה האישיות, המצב בחיים, רצונות המטופל וטיב המטפל, ויכול להיות שזה פשוט לא מתאים לך ושיטות אחרות (פסיכולוגיה קוגנטיבית, ביו פידבק, אנעריף) כן יתאימו לך.
    בכל מקרה, קבלי ח"ח שמצאת את העוז לחתוך מהטיפול.

  14. קורא צודק – אלא שזה לא מתאים למקרא המתואר
    וגם פסיכולוגית, נכון.

    נמרוד – זהו, שאני לא מחפשת יותר כלום

  15. לי זה היה ברור שהוצאת על "טיפול" כסף בסדר גודל של דירה. את מוצר אולטימטיבי של הקומביין הזה. אם זה היה כסף של ההורים שלך אז ההגדרה המדויקת של מה שהם עשו לך עם המימון הזה היא עקדה.

  16. כדאי לך לחשוב פעמיים לפני שאתה כותב דבר כזה למישהו.
    אני מפרנסת את עצמי מגיל 18 ואיש לא מימן לי שום טיפול.

    אודה לך אם תתנצל.

  17. אני מקנא בך דבורית. אני עוד לא במקום הזה. 12 שנים בטיפול(לא עם אותו פסיכולוג כמובן)ועדיין אין שינוי אבל ישנה איזו תקווה קלושה שבכל זאת יום אחד המצב ישתפר. כנראה שאני מאלו שמאוהבים בעצם הטיפול ובתת מודע לא רוצים "להבריא" כדי שהטיפול והנבירה לעולם לא יסתיימו. זה הדבר הממכר בטיפול פסיכולוגי. אולי צריך ללכת לטיפול כדי להשתחרר מהתלות בו.

  18. על אף שאיני מצדדת בפסיכולוגים כלל, ההפך הוא הנכון, אך מעדות חבריי מדובר בפינוק ותו לא, אך פינוק כייפי למדיי. העובדה שעברת מאחד לשני ולא מצאת לעצמך מרגוע בידי מי מהם אינה, אולי, מעידה על כך שהבעיה היא אצלך?

  19. איך הגבת בזמן השיחה על השאלה הזאת? ואיך הפסיכולוגית הגיבה על התגובה שלך?

    מקווה שאלה לא שאלות חטטניות מדי

  20. כן, בהחלט עומד בסתירה

    ע' – הייתי בשוק, כלומר חשבתי שאני לא שומעת טוב, נזפתי בה מאוד, אבל היה לה איזה תירוץ מטופש ולא סביר, משהו כמו "יש לי זיכרון מצוין"

  21. טוב : כנראה שהעיסוק שלך הוא בדיוק פסגת חלומותיה הבלתי מודעים… כך שבשביל לא לגסוס מקנאה היא היתה חייבת להדחיק את הזכרון המצויין לגבי תחום עיסוקך.

    וזה גם נכון שפסיכותרפיה לא מתאימה לכל אחד (למרות שיש המון גישות שונות אם ממש נכנסים לזה).

    ולמרות שזה פוסט הומוריסטי… אם הייתי פסיכולוגית הייתי תוהה לגבי הביקורתיות שלך לגבי כל מי שעברת אצלו – האם (מלבד אותה פסיכולוגית סתומה… ואני לא מתרשמת מהמלצות.. ראיתי סתומים מלאי המלצות) הביקורתיות הזאת היא פשוט הדרך שלך לדחות קירבה? בכלל הצלחת להרגיש איזשהי קרבה בטיפולים שלך??
    ואם אותה ביקורת היא גם כלפי פנים…

    ואפשר בהחלט לעשות את הכל לבד. אבל זה הרבה יותר נחמד לעשות את זה לבד יחד עם ספרים עבים של תאוריות 🙂 .

    (יש איזה קטע כזה של "אל תעשה ניתוח אישיות" באינטרנט… הבעיה אצלי היא שזה כל מה שאני עושה כל הזמן :- לעצמי ולאחרים)

    בכל מקרה, שבוע טוב 🙂
    אולי ויפאסאנה … 🙂

  22. בזבוז זמן וכסף. פרמקולוגיה+ספורט = אותו אפקט של טיפול. בסה"כ מדובר בניהול נכון של הביו-כימיה, חבל לבחוש מול מי שמתפרנס מהבחישה, בשלוש פעמים שניסיתי- ה"טיפול" גבל ברשלנות רפואית

  23. כמובן
    יש כאלה שעשו מעשים פלילים למטופליהם
    ניצלו מינית את המטופלות
    הכל יש
    ולפסיכולוגים גרועים יש פוטנציאל נזק עצום

    אבל
    יש כאלה, לא מעט המצילים נפשות

  24. לצערי לא יצא לי להכיר את מצילי הנפשות

    וחלילה, אין לי רבע תלונה מסוג זו שתיארת בתחילת דברייך.

  25. להתנצל בפני ההורים שלך? כתבתי "אם". אז את קורבן של כוחות אחרים.
    התגובה שלך למה שכתבתי היא בעיקרון בדיוק כמו התגובה של הפסיכולוגית הזאת למה שסיפרת לה… במתמטיקה אומרים "מ.ש.ל"… הפנמת, כאילו בלעת את התוכנה הזאת.

  26. הי,
    לא פסיכולוגית, אבל התגובות שלך מסמלים איזו התנגדות (באמצעות הטיפול) למשהו עמוק וחמקמק בחייך, כנראה בלתי פתור ונעוץ איפושהו בעבר.
    יחד עם זאת אהבתי את גישתך,
    בהצלחה רבה,
    זיו

  27. כן, ברור שעברי בלתי פתור. מאידך, לא מכירה רבים שכן פתרו אותו.

    שפי – יש לי תחושה שאין לך מושג על מה אתה מדבר. הפעם ובכלל.

  28. לדבורית
    פותרים…פותרים גם אם חלקים.
    כל אחד בגישה שלו…שלה.
    ובכול זאת, גם גישתך היא גישה.
    חשבי על זה.
    זיו

  29. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » איך להיפרד בסטייל‏

  30. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות פסח א’, 9.4.15‏

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s