החלום הכי נורא שלי

 

הבוקר חלמתי שאני יושבת איפשהו בתל אביב, מסתכלת מהחלון, ופתאום רואה את כל קו החוף של תל אביב נמחק, וכל הבניינים מתמוטטים אחד אחרי השני, כקוביות דומינו.

הכל מתרוקן והופך לשטח ריק.

בסצנה השנייה אני מתחילה לרוץ עם מישהו (לא יודעת מי, אפילו לא אם זה גבר או אישה) לכיוון מזרח, כלומר בכיוון הנגדי לים על חולות לבנים ונקיים. אני מרגישה שאני לא יכולה לנשום, ומבינה שזה סוף העולם, ואומרת את זה בקול למי שרץ לידי: "אני לא יכולה לנשום, זה סוף העולם, אני לא מאמינה שזה באמת קורה".
ואז התעוררתי, השעה הייתה שבע בבוקר, יום שישי, 12 באוקטובר 2007.

זה היה החלום הכי נורא שחלמתי אי פעם, והיו לו מתחרים רציניים עד היום.