ואז הגיע פולי

 

צפיתי באדיקות בכל פרקי הכל דבש ובשבת האחרונה, ממש במקרה, היה השידור הטלוויזיוני החמישה מיליון של גבעת חלפון אינה עונה, ודווקא הפעם, בשונה מתמיד, הצצתי פה ושם בסרג'יו קונסטנצה. אף שאני מתקשה להסתכל על משפחות מקרוב ועל הסבל שהפרטים המרכיבים אותן גורמים אחד לשני, אני גם נמשכת להתבוננות הזו. ובהכל דבש הפנטה אותי מערכת היחסים הכל כך מנורמלת בין פולי ליעל, בתו, שגם יצרה את הסדרה. ולא רק אותי, אני מניחה, הרי זה היה מרכז הכובד של הכל דבש.

כמה מטענים ורבדים יש במשפחה הזו, המשפחה האמיתית, שפשוט הגישה את עצמה על מגש טלוויזיוני עירום: הילדים שלא עוזבים את בית הוריהם גם אחרי שהפכו הורים בעצמם, העובדה שהילדה הולכת בדרכי אביה ובוחרת באותו מקצוע, הילדה שהופכת מתחרה של אבא שלה על ההצלחה, על תשומת הלב, על ההכרה הציבורית, כל אלו הן נקודות שקשה להתעלם מהן כשבוחנים את מערכת היחסים המשפחתית הזו של הפוליאקובים. ועל כל המהמורות האלו התגברו יעל ופולי. אפשר היה לראות שהכל בסדר שם כשהם התראיינו ביחד, ובעיקר נוכח הדואט שלהם על המסך.

במבט לאחור נראה שזו המתנה היפה ביותר שבת יכולה להעניק לאבא שלה. וליתר דיוק, שבת שחקנית יכולה להעניק לאבא שחקן. ועוד שחקן כמו פולי מהגשש, שהימים הגדולים שלו על הבמה ועל המסך היו מאחוריו (תפקידון בלמראית עין ב-2006 זה לא מספיק). מה שיעל פוליאקוב עשתה פה זה בטיפול אישי מאוד (פולי גם השתתף באחד הפרקים של הסדרה האמיתית, כאבא של ידין הטייס, עוד תפקיד טעון של אבא מתייסר, שחרץ עמוק את הלב).

בהכל דבש יעל ואבא שלה מבררים את היחסים ביניהם מול המצלמה, מטפלים בכל הכיבים בשידור, מול פני כולנו. יעל גואלת את אבא שלה מגורל אכזר כמו להשתחל לתחפושת בננה ולהופיע בהצגות ילדים (לא שיש משהו רע חלילה וחס וחלילה בהצגות ילדים). יעל כותבת סדרה לה ולאבא שלה. יעל נותנת לאבא שלה עבודה. יעל נותנת לאבא שלה תפקיד ראשי. יעל ואבא שלה משחקים ביחד, בשני התפקידים הראשיים של הסדרה שהילדה יצרה.

היא ידעה שאבא חולה (מתברר שזה שאני היפוכונדר לא אומר שאני בריא) בזמן העבודה על הסדרה? אבא היה חולה באותו זמן? ידע על כך? ואם לא, אולי הייתה זו ידיעה סמויה מהעין, פנימית, רגשית, כשרק חשים משהו במעומעם, צורך כזה חזק וברור לעשות משהו ביחד לפני שיהיה מאוחר מדי?

אם כן ואם לא, זאת בוודאות הדרך הטובה ביותר לחגוג את סוף החיים, להנציח אותם בפעם האחרונה, אם כבר צריך. עצוב שזה קרה לפחות 20 שנה מוקדם מדי, אבל עדיף כך, כשהטעם המתוק של הדבש יהיה הזיכרון האחרון מישראל, פולי, פוליאקוב.

11 מחשבות על “ואז הגיע פולי

  1. הוא לא רדף אחרי בתו הסוררת בגבעת חלפון אינה עונה.
    ניצה שאול ומיקי קם היו בנותיו של שייקה לוי בסרט.

  2. גם אני חשבתי היום על איך ודאי מרגישה יעל פוליאקוב, על כך שהצליחה להספיק ולא להחמיץ. ובאילו משמעויות נטענת פתאום הסדרה, הטובה ממילא, הזאת

  3. באמת שאין מילים. אבל מורשתו הקומית תישמר לעד גם היא פחות רלוונטית עבור הצעירים יותר מבינינו.

  4. ראיתי אתמול את הפרק העשירי של "הכל דבש" לראשונה
    וגם בפעם החמישית בערך את הפרק של פולי ב-"בטיפול"
    שחקן נפלא ומרגש. מצליח לטעון סצינות עצובות, קודרות ורציניות בהומור ב"בטיפול" ולדעתי מה שמצטלם הרבה יותר טוב והרבה יותר נוגע ללב זה סצינות בכיכובו בסדרה קומית כמו -"הכל דבש" שמלאות הומור אך פה ושם משתרברב קצת עצב והן מצליחות ממש לרגש ולגעת .
    לדעתי זו הייתה גדולתו וזה גם מה שעשה את הכל דבש מעוד קומדיה לסדרה איכותית ומיוחדת.

  5. אתם עיוורים או מה? יעל נתנה מתנה לפולי? הפוך! פולי שכבר עשה הרבה דברים בחייו (ונכון יכול היה לעשות הרבה יותר, כי הוא היה כזה מוכשר – וחבל) הצליח לעשות את אחד הצעדים המשמעותיים בחייו ביחסיו עם ביתו. הוא הצליח לתת לה מתנה של שיתוף פעולה שאיפשרה לה לחשוף לעולם עד כמה היא, יעל, מבריקה. הוא הכיר את הכשרון שמסתובב לו בין הרגליים בבית, כשרוב התעשייה, ובטח המדינה לא שמה אליו באמת לב -כן, אני לא הראשון שכותב את זה. וכאב הוא נתן לבתו את פריצת חייה בקריירה. היום כבר ברור שיעל פוליאקוב והסדרה שלה נוצצים וזוהרים באור יקרות של יהלום מלוטש הרבה מעל רוב הדברים שנעשו פה.
    הלוואי על כל אב להיות מסוגל לתת מתנה כזאת לבתו – בכלל, ובטח לפני מותו. בייחוד, שהיא היתה כל כך זקוקה (וראויה) למתנה כזאת.
    נראה לכם ששיתוף הפעולה שלו אתה הוא מובן וטבעי. אתם יודעים כמה אנשים במעמד כזה לא היו שוקלים אפילו להגיע לדרגות חשיפה כאלה והצגת עצמם כמגוחכים, מעבר לשיא וכו'? זה שהאנשים האלה טועים ופולי צדק כשחקן, אדם ומה לא כששיתף פעולה עם יעל לא מפחית מהנדירות של זה.
    ונכון הסדרה הבליטה כמה הוא עצמו היה יכול לתת הרבה יותר, המון יותר וזיכתה אותו בהערכה נוספת שמגיעה לו. אבל אני חותם לכם, שמה שהכי עניין את פולי ומה שהכי נוגע ללב, בסיפור הזה זה כל מה שכתבתי עד עכשיו.

    ובעניין אחר, דבורית אני קורא את הטור הזה מייד אחרי שקראתי את הטור שלך על ילדי השמש. ותשמעי -אין דרך נעימה להגיד את זה,ובגלל שזה מעצבן גם אין חשק – שטחי לאללה. כמו תיכוניסטית מתלהבת שמפספסת את העומק והרוחב של כל התמונה. אין בעיה עם זה שאת נוגעת בדברים מזווית אישית, בכיף, אבל חשבתי שתראי יותר פנימה ולא סתם לחרטט מלמעלה.
    זאת לא רכילות עיתונאים, או טעויות הגהה.רק את זה את יודעת לעשות?!
    גילוי נאות: אין לי שמץ של קשר למשפחת פוליאקוב חוץ מהיותי ישראלי ואני עירוני בן למשפחת עירוניים.

  6. על תגובתך המחכימה
    נכון
    אפשר להגיד גם להפך, שפולי הוא שנתן מתנה ליעל. גם זו דרך להסתכל על הדברים. רק מה לעשות, יעל יזמה, הגתה ויצרה את הסדרה. זה סתם, להשכלתך הכללית
    וכן, אני תיכוניסטית מתלהבת שרק מתקנת טעויות הגהה לאחרים.
    זה מה יש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s