Talk, back

 

באיחור של כמה ימים צפיתי בהטוקבקיסטים, הסרט של צביקה בינדר.

1. בינדר הלך על הכי קל שיש: היה לו גיבור מן המוכן, בלי צורך בטיפת תחקיר מוקדם עליו, אביו, טוקבקיסט-העל, דב בינדר. האב, דמות ציורית למדי, מתקן עולם מלידה, מתאים פיקס לסרט שכזה, בתנאי שהיה גיבור אחד מרבים. אלא שבינדר הבן התמקד בעיקר בו. ולא רק בו, אלא גם באמא שלו, באחותו ובאחיין, כולל אלבום משפחתי וסשן פסיכולוגי עם אבא דב על אבא שלו והתסכול שחווה ממנו כילד. כמסמך משפחתי זה אחלה, אבל מה לכל הסיפור הזה ולסרט על הטוקבקיסטים?

2. החלק המוצלח יותר של הסרט היה הגרפיקה המעולה, הראשים המדברים המבצבצים מתוך כתבות, הקרדיטים העשויים כרצף טוקבקים, וכל מה שמסביב. מבריק ומצוין. אם היה פרס אופיר על גרפיקה, הטוקבקיסטים היה זוכה, לפחות אצלי. המוסיקה הקלילה, שאומרת כאילו היי, קחו את הכל עם קריצ-קרוץ מכניסה את כל הפעילות הטוקבקיסטית לפרופורציות.

3. החלק הכי חסר, מבחינתי, בסרט, היה על הטוקבקיסטים של הבלוגים, של הבלוגרים. הרי כאן קיימת אינטראקציה אמיתית, רציפה ומתמשכת בין הכותב לבין קוראיו, כזו שלא קיימת בשומקום אחר בין כותב לקורא. שהרי יודע כל בלוגר שאם לא ישיב למגיביו, חלק גדול מהמוטיבציה של המגיבים לחזור ולקרוא את דבריו תיעלם. גם אני, שכותבת שלושה בלוגים, מוצאת עצמי חוזרת לבלוגים בהם הגבתי כדי לראות אם בעל/ת הבלוג או מי מהקוראים הגיב לדבריי. הטקבוק, כמו כל פעולת כתיבה דורש קהל, תגובה, ולא משנה מי את/ה. והכי הכי חשוב, בלוגר ללא טוקבקים הוא כמו – רגע, תכף אחשוב על מטאפורה מתאימה – אבל באמת, חלק דומיננטי כל כך מהטוקבקיסטים ברשת לא בא לידי ביטוי בשום צורה שהיא בסרט של בינדר.

4. מדהים היה לראות את שפתי כהן, הגיבור השני בהיררכיית הסרט, עוד טוקבקיסט שמבלה את חייו מול המקלדת, המתגורר עם אמו בת ה-96, שלא יודעת קרוא וכתוב.

5. גדי דווקא חיבב מאוד.

6. הנה הסרט בכבודו ובעצמו באתר המשותף ל-Yes וואלה!

7. נוכחותי בסרט מתבטאת בארבעה פריימים, צילום טקסט שכתבתי לפני שנה, בסערת רגשות, למארקר.
הלמו צילם לי אותם:

 
 
 
עדכון: לעג לרש, אחרי לילה שלם וכמה מאות קוראים אין אף טוקבק לפוסט הזה. מעניין מה זה אומר עליו או עלי.                                                                                                                        

 

31 מחשבות על “Talk, back

  1. היי דבורית
    אני כותבת לך כאן כי אולי תוכלי לעזור בתור עורכת תפוז

    בתקופה האחרונה ישנה בעיה מתמשכת של גלישה באתר תפוז לגולשי חו"ל. לא ניתן להיכנס לפורומים, או שזה זז מאוד מאוד איטי וכו'. ראיתי שבכמה פורומים כתבו על זה אבל לדוגמא עכשיו זה ממש בלתי אפשרי בכלל להכנס לשום פורום.

    תודה על ההקשבה ומקווה שזה יפתר בקרוב 🙂

    • יקירתי, אני חושב שהדבר תוקן משכבר הימים, עם זאת, עדיין יש מעט בעיות אחרות בתפוז.
      נראה כי נישות גבס הן לא מילה זרה לך, היה נחמד לשמוע ממך מעט יותר בנושא.
      כמו כן – עכשיו השנה 2012, האם יש חדש בעולמך.

  2. כל הזמן וזה גורם לאנשים לחשוב להעתיק את הנוכחות שלהם בפורום / קומונה וכו למרום אחר
    כמה פעמים אפשר לכתוב אותה הודעה ולראות שהיא לא נקלטה וצריך שוב ושוב?
    שלא לדבר על תחרות הצילום אין סוף – יש שם המון טענות שעבודות נעלמות – ואפחד לא נותן מענה ופתרון גם לא בפורום של התחרות
    זה לא רציני

  3. ראיתי עכשיו את הטוקבקיסטים ,מסכים איתך, סרט על בינדר, חמד של בן אדם,משכיל,-מתושכל שהוא "רק" נהג משאית,שפעם היה כנראה "עבודת קודש" והיום פחות מוערכת.את כל הידע,
    הדעות… הוא מטקבק יש בו משהו שיש בכולנו.האמת שאפשר היה לצלול יותר לעומק(פסיכולוג…)להביא עוד טקבקנים לעשות סטטיסטיקות,לחלק לרובדי אוכלוסיה… אבל כאמור,צביקה עשה סרט על אבא והראה לכל הארץ.

  4. והיה לי הכבוד לתת להם חומרים לתחקיר.

    אגב, אם הם היו עושים תחקיר על כמה דובי בינדר יש במדינת ישראל, במצב חי, היו מגלים אחד דב בינדר, שרק ברחוב הלל 12 בחיפה. יליד 1952.

    היו עוד כמה דובי בינדר בישראל, אבל הם נפטרו…

  5. למען הגילויי הנאות מ"הטוקבקיסטים" פרשתי לאחר כשבע דקות מטעמים של שעמום וחוסר עניין.
    1. תחקיר ראוי?? מאז ש"יומן" של פרלוב הוכרז רשמית על-ידי כל ה"מבינים" כיצירת מופת, 95% מהקולנוע הישראלי הדוקמנטרי סובלת מתיסמונת האני והסבתא שלי והאפסי עוד. ר"ל. רוב מוחלט של אלה המכונים "יוצר דוקמונטרי", בא לספר סיפור על עצמו (כאילו הוא בכלל חשוב) ובעצלות מרגיזה מחפש את העילה לכל בסביבתו הכי קרובה.
    2. טוקבקיסטים, או "הטוקבקיסטים" הם עניין לסרט דוקומנטרי בדיוק כמו הצעה לעשות סרט על העורכי דינים (בגלל שאבא שלי הוא עו"ד), או הנהגי משאיות (בגלל שסבא שלי הוא כזה).
    3. חסר היה לך בלוגרים?? בלוגרים ברשת מטווחים מגיל 3 עד 88, לדעתך יש בינהים בכלל מכנה משותף? חושבת שהאינטראקציה שלך דומה לזו של בת 15?
    אם יש איזה עניין אינטרנטי בלוגרי שראוי לבחינה וזה רק בגלל שניתן לזהות בסיס משותף בין אלה המקיימים אותו אלה הבלוגרים (גברים ונשים) שמככבים בטלוויזית התפוז, כאלה שמידי לילה יושבים, מתערטלים ומאוננים למול המצלמה והעולם כולו שצופה בהם, משהו שאומר הרבה יותר עלינו ממה שאנחנו מסוגלים להבין ובכל אופן הרבה יותר מלהג מיותר של אחד כאילו במאי שמתעסק באבא שלו.

  6. הויזואליות אכן מהמרשימות שנראו במקומותינו. בקרדיטים יש חצי קרדיט לצביקה בינדר על הגרפיקה, כנראה שבגלל זה היא נראית ככה.

  7. ואם נניח שהיו קוראים לו "הטוקבקיסט" ולא ברבים, הרי שהביקורת על ההתמקדות בפסיכולוגיה של אבא ע"ח הנושא אולי הייתה נגנזת – אבל מאידך גם יחסה"צ לסרט. ובכל זאת, הוא האיר לי פינה מעניינת: הבן מסיק שהאב היה טוקבקיסט עוד לפני שהתחיל לכתוב טוקבקים, זאת הסביבה הקרובה שחדלה מלהקשיב לו וגרמה לו לפנות למחשב. פתאום המשפט: "טוקבקיסטים הם אנשים שאין להם חיים" קיבל משמעות עגומה ומעוררת אמפתיה.

  8. שפרשתי אי שם באמצע, כשמידה לא מבוטלת של חוסר נוחות (ואולי בהלה?) מפעפעת לי בבטן. על משקל האמרה הגורסת שיש דברים שמוטב שלא ייאמרו, יתכן שיש אנשים שמוטב שלא יצולמו. מרבית הקסם של הטוקבקיסטים טמון באלמוניותם, אני חושבת. ניפוץ האלמוניות בסרט הזה היה אכזרי מבחינתי. רוצה לכתוב מבלי לדמיין את הפרצופים מאחורי המסך.
    הגראפיקה אכן היתה משובחת, גם לטעמי.

  9. היה דווקא בזה שהוא לא דיבר על אותם הדברים הבנאליים שכל העיתונאים אוהבים לטחון שוב ושוב (לדוגמה הפריים מהכתבה שלך דבורית) אלא על הסיבה העמוקה של מישהו להגיב על מה שמרגיז אותו. ובשביל זה מספיק בן אדם אחד. זה הדבר היחיד המעניין (והמצטלם) לומר על טוקבקיסטים שלא ידענו. ולכן לדעתי – סרט מיוחד ומעולה, גם אם מעורר מחלוקת בנושא זה.
    וגם הגרפיקה מעולה וכו וכו

  10. אין לי בעיה עם הפסיכולוגיסטיקה, אבל אופס, זה היה הרגע בו צריך היה לשנות כיוון, או לערוך אחרת את הסרט או מה.
    את צודקת באבחנה שלך שהמשפט המשובח
    הוא על כך שאביו היה כנראה טוקבקיסט מלידה. כמו שאני מתבאסת מכך שלא היו בלוגים ואינטרנט כשהייתי בת 16. חיי היו נראים אחרת לגמרי אם —

    הצופה – תודה על המחמאה

    הראיס – לא ללכלך על פרלוב.
    וכן חסרה לי האינטראקציה בלוגרים/טוקבקיסטים

    רתם – דווקא לא הפריע לי לראות את האנשים שמאחורי הניקים או השמות הממשיים.

  11. 1. לא ליכלתי על פרלוב (אפילו שאני יכול, זה לא המקום(
    2.ברור שלך אישית חסרה האינטראקציה בינך לבין המשיבים שלך השאלה אם את מסוגלת להבין שאינטראקציה כזו שונה בינך לבין כל בלוגר אחר ומכאן שאין בסיס משותף שאת תוכלי להזדהות איתו.
    את שטחית רצח.

  12. בהמשך ל"לא ליכלתי על פרלוב" חסר היה כן לילכתי על הכביכול ממשכי דרכו המטומטמים. הוא להיה כזה. הכוונה מטומטם.

  13. האבחנה המלומדת "את שטחית רצח"
    וחולקת עליך (לא על האבחנה, אלא על ההמשך)

    כמו שיש הרבה מאוד דברים משותפים ביני לבין כותבי בלוגים אחרים (בעיקר בתהליך שהוביל לכתיבה, בבחירה האינסטינקטיבית הראשונית בכתיבה בעילום שם, בהתפעלות מהפידבק המיידי) כך יש גם דברים משותפים בהתייחסות לטוקבקיסטים.
    אבל כדי לדעת את זה צריך להיות ממש שם, בתוככי כתיבת הבלוג ויחסי הגומלין.
    אולי יש לך בלוג ואני טועה לפיכך בהתייחסות שלי אליך, אולי יש לך מודל אחר של יחסים עם קוראייך, אבל מכל מה שחוויתי, קראתי ושמעתי, יש ביני לבין השאר (והבידול הזה לא נוח לי) הרבה מן המשותף.

  14. לגבי 3. הסברתי במשך זמן ארוך לתחקרינית של הסרט שלא כדאי לערבב בין השניים. אני עדיין מאמינה בזה שיש אופי ספציפי לטוקבקיסטים באתרי חדשות לבין מגיבים בבלוגים למרות שהתחלנו להשאיל את המונח גם לכאן ושהמנגנון הטכני זהה. הסתכלתי על זה כעל תרבות של תגובות למשהו שלא היה לו תגובה קודם לכן ולדמויות ספציפיות שנוצרו בחתך הזה של אתרי העיתונים והופרטלים. הרגשתי שהבלוגים זה עולם אחר ואמרתי לה שאו שהם מתעסקים עם זה כמו שצריך או שלא מערבבים. אני עדיין עומדת מאחורי זה.

  15. מישהו לוקח אחריות על איזשהו מחדל במדינה הזו.
    אני לא חושבת שיש הבדל בין טוקבקים לבלוגים ולאתרי חדשות.
    וגם אם כן, מעניין לדעת מה ההבדלים

  16. 1. אני דבק באבחנה שלי אבל לא נכס לויכוח מיותר שממלא לא יהא מובן.
    2. מוזרה התגובה שלך לכרמל. על פניו. כרמל נמצאת שלך כשהיא טוענת שיש אבחנה מה שאת ניסית לטעון בפוסט (שתיכן כמובן טועות) אבל במוזר את משיבה לה פתאום שאין אבחנה. אז כשאין אבחנה מה זה שמנה אם לא הביאו בלוגרים לשיטתך? את עושה הגהה על מה שאת חושבת?

  17. ?למה אתה חוזר וקורא את האבחנות השטחיות להחריד שלי
    מה הסיפור שלך?

    לא, אני לא עושה הגהה לשום דבר שאני כותבת,
    (ואני רואה שגם אתה כושל בהגהות)

    חבל שאתה לא רואה שהתגובה שלי לכרמל משועשעת
    ("מחדל"? נו באמת)

    במניעים לכתיבה אין הבדל. ביחסים (חוזרת, ביחסים) בין הכותב/ת לקוראים יש הבדל עצום, בגלל הדיאלוג שנוצר.

  18. מן הסתם בעצתך, רוני קובו הערב בעובדה, הביא פאן "בלוגרי" בדרך של הצטרפות ל"פייס בוק". מניח שעקבת ושמת לב כמה זה היה ממש מעניין לשיטתך.

  19. תגידי. אם יש קשר בין משק כנפי פרפר בהודו לבין רעידת אדמה בפאנמה, שזה משהו שהרבה יותר קשה לתפוס, אז איך את אומרת שאין קשר בין כתבה של רוני קובו לבין מה שאת טוענת?

  20. והבלוג שלך היה אייטם, היה על התקשורת ורוב קוראיך לא היו מהבלוגוספרה עצמה, הטוקבקיסטים שלך אולי דמו קצת לטוקבקיסטים של ווינט.
    אבל זה מיליה אחר לגמרי, פה בישרא, בתפוז ובאתרי החדשות. יש גם שוני סגנוני וגם אולכוסיה אחרת שהיא פונקציה של הקהילה הנוצרת סביב הבלוג או במסגרת הפלטפורמה וזה להכנס לנושא אחר. יגאל כהן ודב בינדר לא מגעיעים לבלוג שלי. הם רוצים לקשקש את שיחות הסלון/משאית שלהם לעולם ורוצים שישמעו אותם. הם בכלל לא בדיון שבאמת מתייחס למשהו, זה לא מקום של הקשבה, זה שיקוף של האלימות היומיומית שבה כל אחד בעצם מדבר לעצמו ואת יודעת מה? תגובתיות כרונית היא גם לא מעורבות. חוקרי התקשורת לזרספלד ומרטון קראו לזה בזמנו "סימום".

  21. לא רק בבלוג שלי יש דיונים, אלא אצל, ואצל יובל דרור ואצל יאיר רוה ועוד ועוד, גם בפקה יש לא מעט. ולכן אני חושבת שהתמקדות בטוקבקיסטים של ווינט/וואלה זה לצמצם את היריעה.

  22. ככה זה דבורית, כל אחד בוכה מהיכן שכואב לו כמו שאמרה ההיא על הקבר של ההוא (אני הרי לא אספר כאן את הבדיחה הנדושה, באתר שכל כותביו הם "מעצבים", "מנהלים", "חוקרים", "כותבים", "יוצרים" וכו', כו'). יתכן שצביקה בינדר טעה בשם הסרט, זה לא הופך את הסרט לגרוע. גם אני ישבתי על כיסא המרואיינים וליותר זמן מחצי שעה, וגם אני התאכזבתי קמעה שכל פועלי על המסך הסתכם בעשר שניות. האמיני לי דבורית שכאחד שטיגן מאות מרואיינים ומודע היטב למה שנעשה עם החומר, לי זה עלה יותר….
    ובכל זאת, זה סרט נחמד ומושקע והכי חשוב, לא משעמם.
    ובעניין הטוקבקים לבלוגים. לי נראה לי שמראש הנושא לא עלה. לא בגלל שאינו חשוב, פשוט בגלל שהמוטיבציה העיקרית של רוב הטוקבקיסטים היא לתקוף את הכותבים הנחשבים ואת שאר המפורסמים מעל לבמות ראשיות ולא להתעסק עם כל מיני גאונים מטעם עצמם תוך חיפוש באלפי בלוגים אחרי "חברים לעט"
    גם על הבלוג הזה עליתי במקרה ואת רשאית לענות לי או לא לענות לי אני ממילא אקרא בבלוג שלך רק אם תצליחי לעניין אותי.

  23. האם באיזשהו מקום כתבתי שהסרט גרוע?
    לא זכור לי.
    באשר לעובדה שעלית על הבלוג במקרה, נו, מה לעשות, בדיוק גמרתי את תקציב היח"צ שלי ל2007
    ושלטי החוצות ירדו מהאיילון 😉
    האם אצליח לעניין אותך בעתיד? אין לי מושג.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s