ה-200!

 

חגיגה, ואולי חגיגונת. זה הפוסט ה-200 שלי ברשימות. לא הרבה מדי, על פני שנה ושמונה חודשים (חנכתי את הבלוג באפריל 2006). הסיבה שהתחלתי לכתוב את לחיות את חייה הייתה קנאה צרופה ב-velvet, הבלוג אותו פתחתי ארבעה חודשים קודם לכן בישרא בלוג בעילום שם. לא יכולתי לשאת את העובדה שולווט אנדרגראונד מאפילה על דבורית שרגל, העיתונאית הוותיקה שהקיזה דם על מזבח חדרי עריכה ומחשבי צ'וקומוקו במשך שנות דור כמעט בהרבה מערכות עיתונים.

הבלוג הזה היווה למעשה מכשיר תרפואיטי מאוד מוצלח עבורי, ואין לי אלא להודות לאורי ולירדן שהסכימו לקבל אותי לאכסניה הכמעט-אקדמית הזו.

בחלוף הזמן הזנחתי את לחיות את חייה לא פעם, לתקופות ארוכות (יחסית לכתיבה האובססיבית שלי). אבל אולי זה גם בגלל שהצלחתי ליצור איזון כלשהו בין ולווט לדבורית ולהגיע לדו קיום משביע רצון ביניהן, בשל כל התהליכים שעברתי בתקופות הזמן המצוינות, החיצוניים והפנימיים.

אם לנסות לברר לעצמי מה אני כותבת פה, אומר שאת הדברים הקצת יותר אישיים, כל מיני הבזקים שחולפים בחיים שלי ואני מצליחה ללכוד בזווית העין, המוח או הלב. לא משהו מוגדר. הכל פתוח וחופשי.

כדי להיות כנה אומר שהבלוג הזה הוא לא הצלחה גדולה.
בסך הכל יש בו קצת יותר מ-200 אלף צפיות, ורק 93 מנויים.

כשאני מתייחסת באכזבה לנתונים הללו, אני משווה אותם לאלו הוולווטיים. אולי נקודות ההשוואה הללו כלל לא נכונות, ואולי אני לא צריכה להמשיך בהפרדה בין שתי הישויות הכתיבתיות שהן אני.
אין לי תוכניות לעתיד, ואני לא יודעת פני הבלוג הזה לאן.

אז בינתיים אני רק מציינת את הפוסט ה-200, ובהמשך אחשוב מה הלאה.

 

30 מחשבות על “ה-200!

  1. ועכשיו גם פה-
    כי כשצריך מילה טובה צריך.

    כן, יש שתי ישויות שהן אחת,
    חלקים שונים ממך.

    וזו הוולווטית, קסומה, מיסתורית,
    ברנזאית, מסקרנת והכי מתאימה לקפה.

    אבל אותך דבורית,
    מי שפוגש,
    לא יכול לשכוח.
    אותך, לא את וולווט.

  2. כלומר בעוד שבוע ויום, ישודר בערוץ 8 סרט על אורלי קסטל בלום. במעורפל אני זוכרת שכתבת שאת מאוד אוהבת אותה, אז יש לך שבוע שלם למצוא מישהו עם הוט.

  3. מס' המנויים לא מעיד על כמות המתעניינים בבלוג.
    חלק לא קטן מקוראייך, במיוחד הקוראים הטכנופילים, מתעדכן באמצעות קבלת פיד RSS ולא באמצעות קבלת אימייל. אין לי מושג אם מערכת הניהול של רשימות מאפשרת לקבל סטטיסטיקות על RSS, אבל אם כן – אני מהמר שכמות המתעדכנים בצורה זו תהיה גדולה מכמות מקבלי המיילים.
    וחוץ מזה – מזל טוב.

  4. ואת זה אני אוהבת יותר. מעניין ומורכב יותר בעיניי, ואישי יותר, שגם זה מוסיף עניין – לא ברמה רכילותית חלילה אלא פשוט מבחינה אנושית, האישיות שלך, או לפחות מה שאת בוחרת להציג בבלוג, מעניינת, ייחודית ונעימה. ואני מנויית rss, אז תוסיפי אחד אם אין על זה סטטיסטיקות. המשיכי לכתוב (:

  5. מיכאל – כן, כנראה שאתה צודק. אני מאותגרת רסס, ולכן שוכחת את זה.
    מעין – תודה !
    ישענר – זה סיפור מורכב, בפוסט הזה הוא כתוב על קצה המזלג, אך כבר דובר בכך רבות
    צליל – אחלה, כן, אני מכירה את ההעדפה הזו. תודה

  6. את הבלוג הזה הכרתי כשהגיע לחצי הדרך, בערך.
    כדי להשלים את הפער קראתי אותו לפני נושאים –
    נגד הזמן , דון קישוט, וכו' .
    היה מעולה .

    לחיי המאתיים שבדרך …
    cheers

  7. מזל'טוב

    אני כנראה פטפטנית גדולה ממך..הגעתי חצי שנה אחריך ואני ממש ב 200 שלי גם 🙂

    אבל עכשיו אחרי תקופות של שטף וצורך גדול ואחרי כתיבה במקומות אחרים מגיע זמן שקט שמחפש את הדיוק של הכתיבה כאן…גם אצלך?

  8. ולוולוט תגידי שיש לה יותר גדול כפי שנאמר.
    ולדבורית תגידי שולווט היא מקדונלדס, ודבורית היא שוקולד קפה מחנות בוטיק.

  9. מזל טוב, יקרה.
    את יודעת, אני מכורה לשני הבלוגים, ולא חושבת בכלל שלחיות נחות מוולווט.
    הבלוג רחוק מלהיות מאכזב, הנתונים לא מעידים על כלום, חוץ מהאבססיביות לסטטיסטיקות 🙂
    ההשואות לדעתי לא רלוונטיות, הרלוונטי זו הכתיבה שלך-והיא מצויינת בשניהם,כל אחד בסגנונו הוא.
    רק תמשכי לכתוב,ואל תדאגי לנתונים!
    אוהבת

  10. לא ממש מבין תקטע.
    באה דבורית ומציינת שזה הבלוג ה 200 שלה וכאן קורה מצב מוזר. כל המגיבים ובלא יוצא מן הכלל, במקום לומר סתם מזל"ט מתחילים לנחם אותה. אז מלחכי פינכה אוטומטטיים, למה פתאום ולאיזה צורך אתם מוצאים צורך לנחם אותה?

  11. עמיר – תודה ואמן
    חלי – כמו שכתבתי, זה הבלוג המוזנח
    רותם – אני מדברת איתה כל הזמן. לפעמים היא לא שומעת
    יעל – תודה!
    הראיס – כי התלוננתי על הא ודא.

  12. נדמה לי שאני מבינה את הפער בין שני הבלוגים. אהיה כנה ואשתדל להיות גם עדינה.
    ולווט מספקת לציבור שירות חשוב. היא/את חשובה לאנשים בעלי עניין בתקשורת – כאלה שאינם רוצים ללכלך את האצבעות שלהם, ורוצים לקבל פרשנות אובייקטיבית, יבשה ונבונה .
    דבורית לעומת זאת – כמו רובנו – היא עוד בלוגרית אפורה מהשורה. והיא/את כותבת לה בפינתה הקטנה
    בצנעה רבה מבחינת תכנים וצורה

  13. 200! זה משהו
    המשיכי כך, אני מהאוהבים.
    וכן, רבים מהמנוים שלך, ואני ביניהם, מתעדכנים בריסוסים.
    ואין למערכת דרך לדעת כמה רשמו אותך כמנוי בקורא הרסס שלהם.
    אולי אפשר לחשב את הפער בין מספר הקוראים ביממה שאחרי פרסום פוסט ובין מספר המנוים.
    לדעתי, זה ייתן לך כיוון

  14. המון מזל טוב,
    תוסיפי אותי גם בתור אחד המרססים, וכמו שכבר אמרתי לך לא פעם, אני אוהב את שני הבלוגים שלך, אבל את חייה הרבה יותר, כשאני רואה שיש פוסט בחייה, אני ישר קופץ לקרוא אותו, וכשאני מסיים אני כבר מחכה לבא.
    בקיצור,
    אוהבים אותך המון

  15. פינגבק: used Cranes

  16. פינגבק: used cranes

  17. פינגבק: י“ח®”וž«ח‰‡

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s