חזרתי

 

לא יכולתי לעמוד יותר במטר המיילים המפצירים עד מנג'סים שלא מבינים מה קרה לי. נו, לא קרה כלום, מה חדש? סתם עומס לא יתואר, אבל ממש. ובכל יום נוספת עוד אבן קטנה לכיסי העמוקים, ואני ממש לא יכולה לזוז יותר.

נניח, את הפוסט הזה אני מתכננת לכתוב כבר שבוע (למעשה הרבה יותר, אבל ממש ממש, עם ראשי פרקים בראש – שבוע). הערב הגעתי הביתה בתשע, אבל קודם כל נאלצתי לענות לשני ראיונות-זוטא שהתפקדו לי במייל וסירבו לזוז, וכך כל ערב ותיקו-הוא. והימים מוקדשים לעבודה, והלפנות בקרים לולווט, כך ששוב דבורית הולכת לאיבוד בסבך.

עכשיו למשל, אני מוותרת על עבודה ערבית (לא ממש מוותרת, יסמקסתי אותה – רגע, רגע, מזווית העין אני רואה שזה פרק שכבר שודר! אחחח, חולירעס!) למען כתיבת הפוסט כי ידעתי שאם לא עכשיו, אימתי, וכל דחייה תדלל עוד יותר את מספר המנויים והקוראים, שנמאס להם לחכות לקרקושי, אז פחות חצי שעת שינה, שטויות.

כמה נושאים התכוונתי לכתוב בפוסט זה. למעשה הוא צריך היה להיכתב בכלל לקראת סופ 2007, או אולי אפילו תחילת 2008, אבל לא הסתייע, הסתובבתי כעכברה מורעלת ומבוהלת מפה לשם, והזנחתי את הדבר החשוב ביותר שיש לי, את חייה, כלומר חיי.

וכעת לכמה מראשי הפרקים, שככל הנראה לא יצרו רצף קוהרנטי, ולכן יש לקרוא אותם סעיף סעיף, ולגמוע כוס מים בין לבין.

1. לפני כמה ימים/שבועות/ שאלה אותי מישהי בעבודה איך משתמשים בביפר. אני מתכוונת, איך שולחים הודעה, ולא איך מפעילים את המכשירון. מתברר שיש מי שחושבים (ולא בלי צדק) שהמכשיר עבר מן העולם.

הצחיק אותי שרק אני למעשה ידעתי להסביר לה לאן מתקשרים ומה אומרים. אני, שאת אוסף קלטות הווידיאו שלי פיזרתי לכל רוח ב-1 באפריל 07, וזו לא בדיחה.
הצחיק מצד אחד והחריד מצד שני, שאני עדה להולדתו וסופו של מכשיר אלקטרוני (זה אלקטרוני? לא בטוחה).

2. אני לא מספיקה לצפות בטלוויזיה, וחלק מהדברים אני צריכה ללקט מיחצנים וזכיינים, וכך יצא שאת הסרט על אורלי קסטל-בלום, תאומתי הרוחנית, לא רחוק ממרכז העיר (ביימה רות ולק), ראיתי רק לפני שבוע, וטולטלתי. האישה מהפנטת. אי אפשר להפסיק להקשיב לה, לראות אותה נעה, והכל בהכי קז'ואליות שרק אפשר. זה לא שהיא עושה פעולות גרנדיוזיות או מספרת על עולמות מופלאים. הכל על הכי כאן ועכשיו, הכי נוירוזות תל-אביביות מוכרות, אבל אותנטיות. אני חייבת לצפות בזה שוב.

3. במסגרת אותה דחיינות שאני נאלצת לחוות, רק עכשיו אני רואה את להוריד את הכלב של ניר ברגמן. מיני סדרה אטית אטית, כפי שרק יכולה להיות מיני שכזו, ובה סיפורים מצטלבים, שזה אחד הדברים היותר מרגשים בעשייה ספרותית/קולנועית/טלוויזיונית לטעמי. זה לא מושלם, לעתים מייגע, אבל מרתק.
שירלי מושיוף, אותה אני מכירה מעברה כעיתונאית כתבה, ואני שמחה בשבילה שזה מה שהיא עושה, שמחה ומעריכה, נטע ריסקין, שגם אותה אני מכירה בעקיפי-עקיפין הפתיעה אותי לטובה – זו הפעם הראשונה שאני רואה אותה משחקת, ואורלי זילברשץ בעלת הקול הדבשי והמנסר זוחלת במורד שדרתי. אבל אני עוד באמצע. רוצה קודם לגמור ואז לדבר.

4. ועוד לא הלכתי לכמה סרטים שסימנתי מזמן: 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים * סימנים של כבוד * עולם גדול מופלא * אהבה מטורפת. יש עוד כמה, אבל נראה אותי הולכת לסרט אחד לפחות. ותכף עולה כפרה.

5. אמש והערב ביקרתי חברה במחלקה לאשפוז טרום לידתי באיכילוב. מה זה השם הזה? מה זו המחלקה הלזו? או. שמה המכובס של המחלקה להריון בסיכון גבוה. שום סיכון, נו, סתם אשפוז טרום לידתי.

 

15 מחשבות על “חזרתי

  1. הראיונות הוירטואליים האלה אכן יכולים להיות מעיקים… אבל בסופו של דבר, חזקה עלייך שתתגברי. 4 חודשים 3 שבועות ויומיים, הוא סרט קשה. לכאורה, לא קורה בו הרבה, אך הוא מלמד אותנו הרבה על בני אדם, בעיקר בעיתות מצוקה, על העליבות של מקומות, פיזיים ורגשיים כאחד ובכל מקרה, אתה יוצא ממנו עם מועקה גדולה. סימנים של כבוד, אף שהוא יעיל, זוכה להערכת יתר, כקודמו, היסטוריה של אלימות, חביב המבקרים

  2. 1. הטעות שלך, והיא טעות חמורה מאוד שתעלה לך ביוקר אם תעשי אותה בליס, בכלל לא קשורה ל'אשפוז טרום לידתי' או 'הריון בסיכון גבוה': בליס יש "יחידות" (מובחרות, כמובן, ממש כמו בצה"ל) ואת אמרת מחלקות, בעוונך :). מעתה תאמרי אפוא "היחידה לאשפוז טרום לידתי".

    2. תדלדל או תדלל את מספר המנויים? (זה קצת מעליב מה שכתבת)

    3. ביפר עובד על נפט.

  3. נניח שאת רוצה לשלוח למישהו אסאמאס , אבל בשביל זה את צריכה להתקשר לאיזה מוקד שירות .
    ואז להכתיב למוקדן העייף והמבולבל את ההודעה, כשברקע רעש נוראי .
    לוודא שהכל נקלט, וקדימה ההודעה נשלחת לדרכה .

    כמה טוב שעניין הביפרים מאחורינו.

  4. 3 פעמים, בדרכי שלי (משמע בהנקות). פעם אחת את הסוף, אחר כך את ההתחלה, בסוף את האמצע.
    אותנטית וחכמה ומרתקת להפליא, אבל יש שם גם – הכי באותנטיות – נסיון להרשים ולמצוא חן שהוא משום מה חשוף ומעציב עד מאוד.

  5. שום עייף ושום מבולבל!
    שלוש שנים סגרתי שם, ואני יכולה להגיד לך בוודאות שהעייפים המבולבלים הם בעיקר הלקוחות הממלמלים להם אי שם הרחק מהשפופרת ומצפים שההודעה שלהם תעבור כלשונה (הממ…. הממממ….. המ. המ…)

    מוקדן עייף ומבולבל אתה יכול למצוא מקסימום באמצע הלילה, אבל אז מתקשרים בעיקר המתנשפים

  6. ביום ראשון ראיתי בלוגר נודע ומבקר סרטים שמאד מאד אבל מאד לא אהוב עלי פוסע מעדנות במעלה רחוב קפלן מכיוון קניון עזריאלי לאחר שכנראה צפה בסרט כפרה. על פניו היה נסוך חיוך רחב כך שכנראה בניגוד להרגלו הוא אהב את הסרט. כל המנחש את זהותו יזכה בשלוש קריאות האח הידד!

  7. אהבתי מאוד את הסרט על אורלי קסטל בלום.
    "להוציא את הכלב"
    היה מופתי בעיני. לא פחות.
    ודווקא הביפר והסוף הפוסט שלך קשורים אחד לשני אצלי. במכשיר עתיק היומין הזה הודעתי לבעלי שעבד במשמרת לילה שאני יולדת ושיגיע מהר הביתה (החודש, לפני 12 שנה. נצח)
    ולפני ארבע שנים אושפזתי במחלקה הזו, עם השם המסובך. מה אומר ומה אגיד, היה יותר טוב ממלון חמישה כוכבים. ברצינות.
    שנה טובה דבורית.

  8. מיכל ושמוליק – רשמתי לפני (לפני שאגיע לאולם הקולנוע)
    יעל – נכון, תדלל, אתקן. באשר ליחידות המובחרות – עוברת לדום, וביפר על נפט – וואלה צודקת ! 🙂
    עמיר ועובדת ביפר – ישרו את ההדורים ביניכם. אני לא מתקשרת יותר לביפר!
    רוני – אני לא חושבת שהיא ניסתה למצוא חן
    לאה – לא, אי אפשר ברשת, אבל יש בדיוידי, אם יש לך כונן דיוידי במחשב
    אסתי – לא הרגשתי כך, ואני דווקא רגישה לחושפנות מעיקה
    עידן – אם הוא מחייך זה כבר טוב
    דרורית – מעניין, איך דברים שאני כותבת עליהם יכולים להתקשר אצל אחרים. זה מה שיפה בתקשורת, בטקסטים ובזיכרון אנושי

  9. כתבת על להוציא את הכלב שהיא "איטית איטית" וזה נשמע לי מוזר ברגע הראשון. בשבילי בכל אופן, כל פרק נגמר מהר מידי וקצת חייתי כמו אוהדת כדורגל- משבת לשבת.הייתי מהופנטת לניואנסים ולרגישות של הבימוי המדויק. לא זכורה לי סדרה טובה כל כך בעברית. אכן מופתית.

  10. דבורית, למה שלא יחייך? רע לו בחיים? זה שהוא אוהב להתלונן על שטויות כמו תרגומי שמות של סרטים זו בעייה שלו. אובייקטיבית, יש רק לקנא בו גם כי הוא לא באמת ראוי לכל השפע שנפל בחלקו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s