לידה

לידה? מה לה וללידה? מה פה קורה? בלי היסטריה. תכף הכל יתברר

טיפול שיניים של כחצי שנה תם אתמול, עד לפעם הבאה. ולא, אם מישהו חושב שהזנחתי, שהדחקתי, טעות בידו. אני מטפלת בשיניים שלי באופן אינטנסיבי מגיל 14 בערך, אחרי כמה שנות הזנחה בילדות. כן, מה לעשות, גנטיקה בעייתית בתחום הדנטלי.

אחד הזכרונות המרים שלי מגיל 16 המתוק הוא טיפולי שורש, אחד אחרי השני, תוך שאני שוכבת על הכיסא ובוכה בלי קול, בדמעות שלא נגמרות. לאו דווקא בגלל שכאב לי, הרי הכל מורדם, והתחושה היחידה שמרגישים בטיפול שורש היא של מחט דקיקה המבערת את התעלות משורשיהן החיים. כבר אז חשבתי כמה שנים יחזיק כל טיפול, כל כמה שנים אצטרך לחדש אותו ולשחזר את הכתרים, וכמה פעמים עוד אצטרך לעבור את זה בחיים. בקיצור, טיפולי השיניים תמיד לוו אצלי בתחושה של כליה, של זמן המתמעט והולך.
רופא השיניים דאז היה מנסה לנחם אותי ואומר לי שלא אחשוב על הטיפול אלא על הנשיקה הבאה שלי, ואילו אני בתגובה פכפכתי בבוז מבעד לצינור הסקשן המכאיב שהיה מונח לי בתחתית הפה. Little did i know.

השנים חלפו ובמקום שהטיפולים יתמעטו ויסתיימו, הם הלכו והעמיקו ונהיו מורכבים יותר. כמות השעות שביליתי על כס הרופ"שים ברחבי המדינה יכולה להשתוות אולי רק לשעות הסשנים הפסיכותרפיים בחיי. כמות זריקות ההרדמה וצילומי הרנטגן שעברתי היא אינסופית. אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל. בכל מקרה, כל טיפול רסטורטיבי שכזה (וזה, למשל, מה שגמרתי אתמול) דוחק אותי לפינת הדיכאון הקיומי ולתהייה נוספת כמה שנים נותרו לי, וכמה עוד טיפולים כאלו אעבור, וכמה זמן תחזיק הקונסטרוקציה הנוכחית. בכל פעם שאני גומרת סשן כזה אני תוהה הכיצד החזקתי מעמד. השבירה היא בעיקר נפשית, וכל טיפול כזה מתחיל בתגובה פוסט טראומטית, הכוללת בכי, קוצר נשימה ובאופן כללי
יסטר

25 מחשבות על “לידה

  1. שמעוררים טיפולי שיניים רציניים, גם אצל אנשים צעירים. אם כי, מי אמר שזה רע? (לא הכלייה אלא האימונים לקראתה).

  2. תגידו, אתם במאה ה-18? אולי תקשרו את השן החולה לדלת ותטרקו אותה בכוח?
    בקשו מהרופא שיניים גז צחוק – וגם טיפול שורש יהפוך לחויה מענגת!!!

  3. שאכן היו במאה ה-18, לא היה גז צחוק.
    לא זו אף זו, אני חייבת לומר לך שגם היום לא הייתי רוצה להתנסות בחוויה.
    לא מתאים לי.
    וזה בכלל לא שאלת הכאבים, הסברתי כרגע.

  4. "ואילו אני בתגובה פכפכתי בבוז מבעד לצינור הסקשן המכאיב שהיה מונח לי בתחתית הפה"

    ואני אומרת: וואו, איזה יופי של כתיבה, ממש עשית לי להרגיש שאני יושבת שם במקומך.

  5. כוונתי שהתרגול בהתכלות חלקית של חלקים פחות קריטיים בגוף (בכל זאת שיניים יש יותר מאצבעות והרבה יותר מכליות או ריאות) הוא הכנה מסוימת לבאות. בפעם הבאה שמשהו יתכלה, נתמודד טוב יותר.

  6. אורית – תודה
    ד.ט – מחשבה יפה, מדהים איך אפשר להפוך כל אלמנט פסימי לאופטימי. אני צריכה ללמוד את זה ממך.

  7. נושא מוכר ביותר. אני מכנה את השיניים שלי "כפרי פוטיומקין".

    חשבתי שאני מקרה קשה במיוחד עד שחברה חדשה בגילי סיפרה לי שבפה שלה יש ארבע שיניים שהן שלה. בגילי.

    היתרון של סשנים ארוכים (היה לי אחד כזה ב-2002. כל שבוע. כמו פסיכולוג) הוא שמרזים מזה נורא.

    מזל טוב לחברייך. היש עוד מוזרים שנותנים לאנשים עם רובים לשמור על ילדיהם בבתי החולים במקום לקחת אותם לידם מרגע היוולדם ועד עולם (זאת אומרת, עד שהם יטרקו לך את הדלת בפרצוף)?

  8. תכפילי בעשר. זו לידה. שבאה אחרי 9 ירחים של החלשות הגוף, הנפש והסיבולת.
    זה אכן שווה רק כשבא ממחשבה עמוקה ורצון עז.
    מזל טוב לשני האבות, האם והתינוקת.

  9. נדמה לי שעשית כאן את האסוציאציה המושלמת בין מילה מדוייקת למה שקורה עם הסקשן בפה לבין צליל הבוז המקובל בלבנט הדיגיטלי – פחחחחחח.

  10. בשניות אלו ממש אני יושבת בבית לאחר "הארכת כותרת", שם עדין ופרחוני לפרוצדורה מפלצתית של ביקוע ושריפת החניכיים, והכל שם אדום ופועם וכואב, אני לא יודעת מה לעשות.
    זה מחיר על שנות הזנחה (הפעם האחרונה אצל רופא השיניים היתה לפני שש שנים) ומה שנורא בכל הסיפור: אני יודעת שגם לאחר תום הכתרים והחיתוך והעקירות הכירורגיות שעוד מצפות לי, אני אחכה שש שנים נוספות כדי לעבור סדרה דומה.
    אני לא מסוגלת להתגבר על הפחד הזה. מרופאי השיניים.
    לא מסוגלת

  11. טיפולי שיניים יותר כואבים מלידה, יותר מפחידים מלידה ויותר טראומתיים מלידה. ובעיקר טיפולי שיננית סאדיסטית.
    לידה היא כואבת (כה כואבת!) אך מענגת בכאבה.

  12. את הטיפולים הבאים, בי נשבעתי, אני עושה תחת היפנוזה.
    אני חושבת שכל מה שקשור לעצבי הפנים, כואב בצורה בלתי ניתנת לתיאור.
    שהרה, זה נשמע כמו לקוח מסרט אימה מה שחווית.
    איך אפשר לעבור דבר כזה?! ולהישאר בחיים… (?)

  13. היופי כרוך בהרבה סבל. לא ידעת שזה המוטו של רפואת השיניים? אולי בגלל זה אני כל כך אוהב את "ניפ/טאק", שאפשר לתמצת את כולה במשפט הזה.

    מה שכן, בתור מי שמבלה די הרבה בכיסאות של קולגות אלה ואחרים (ונמצא בימים אלה בעיצומו של שיקום, ועוד יש מי שמנסים לשכנע אותי לעשות גם יישור שיניים. עכשיו, בגיל 25. ואני עוד עשוי להסכים לזה…), אני מוכרח לומר שעוררת אצלי המון סימפטיה. החוויה של טיפול שיניים היא משהו שצריך בשבילו הרבה מאוד הכנה נפשית לרוב. אולי בגלל זה לא צריך לטפל בפציינט בפעם הראשונה שהוא מגיע (אלא אם זו עזרה ראשונה, כמובן).

    I'll keep that in mind,
    בכל פעם שאני קובע למישהו תכנית טיפול שאורכה כאורך הגלות.

  14. חנה – אמז"ט בשמך.
    אורן – כן 🙂 תודה
    שהרה – כן, איפה הימים של הארכת כותרת. אכן שם פיוטי.
    נבט – אולי טיפולי השיניים הם עונש על שלא רציתי ללדת
    לא להחמיץ את הקורלציה עקירה/לידה/טראומה/טיפול/יצירה/שיניים/מאז שקשרו לחגי כתרים הוא איבד כמה כתרים והמשיל את העונה השנייה ללידה
    ולדי – לא יודעת, המילה יופי די רחוקה בהקשר הזה. הרי זה לא שיצאתי להלבנת שיניים הוליוודית
    וירצי – לבריאות

  15. זה פשוט נורא.
    גם לי יש גנטיקה דנטלית זוועתית ופחד נוראי מרופאי שיניים. עברתי המון המון טיפולי שורש בגלל הזנחה, כולל בשנים האחרונות.
    גם עקירות, שזה פשוט עינוי סאדיסטי.
    אבל הכאבים שאחרי תום השפעת המורפיום אחרי הקיסרי היו פחות כיף.
    ואם מישהו היה מבקש ממני מיד אחרי, לקחת את התינוק ולהסתלק הביתה, הייתי קופצת מהמגדל.

  16. "תינוקת כזו שנולדה לא מתוקף נישואים או "כי צריך", אלא אחת שתוכננה שנים ארוכות, והייתה תולדה של מחשבה ממושכת והתפתחות אישית שעברו הוריה, כל אחד עם עצמו. לתינוקת הזו יש שני אבות ואמא אחת, וצוות בית החולים שקיבל אותה ואת המשפחה שלה הבוקר התייחס לעניין בטבעיות, באהבה גדולה, ובלי שום ניד עפעף. שמחתי מאוד לשמוע על כך. "
    לא הבנתי כלום ממה את מנסה לומר אבל לטובת בורותך, רןב התינוקות באים לעולם, גם לזה המתקדם וגם לזה הנכשל, כי ככה. יענו זה כוח טבע בלתי שליט ובלי שום תולדה של מחשבה ושטויות מהסוג הזה. אז החברים שלך שנורא חשבו ושאפילו הביאו אותה לעולם בהוקוס פוקס (של אבאים (אין דבר כזה שני אבהים) במה הם לדעתך מועילים יותר מאלה שסתם, או לדעתך, התינוקת תהיה מוצלחת ומעילה יותר לאנושות? מוכן לחתום לך כבר עכשיו שהיא קנדידט לכורסת המטפל (בטיפול) האהובה כ"כ על הוריהם. אז מה?

  17. צא לי מהחיים ולך חפש את החברים שלך.
    מזמן לא שמעתי משפט אידיוטי כמו זה:

    "רןב התינוקות באים לעולם, גם לזה המתקדם וגם לזה הנכשל, כי ככה. יענו זה כוח טבע בלתי שליט ובלי שום תולדה של מחשבה ושטויות מהסוג הזה."

    מצדי אל תחשוב על הולדה, ותלד עשרים ילדים, כחתולת רחוב. זה ממש לא ענייני, אבל תניח לי ולאנשים שכן מתכננים את חייהם אחרת.

  18. אני האמא של הילד בן ה-12?
    עוד מעט בן 13
    מזל טוב ליר"י המקסימים רק אשור ובריאות
    וגם לדודה היקרה מזלטוב

  19. אני דווקא השתמשתי ביוגה לעזור לי להפסיק לפחד מטיפולי שיניים (אני מדברת לשמחתי רק על סתימות בינתיים),
    תוך כדי טיפול תרגלתי הרפיה מודרכת של כל הגוף מאצבעות הרגליים ומעלה,
    וזה כל כך עבד,
    שהפחד מהכאב חלף, ותחושת הכאב התחלפה בתחושות שונות, חלקן לא נעימות אבל הרבה פחות איומות כשפוגשים אותן כביכול בלי דיעה קדומה,
    וכמה חודשים אחר כך
    חוויתי לידה מופלאה בזכות אותה הרפיה, ואותה יכולת להפסיק לפחד מהכאב.
    ולכל מי שאומרת שלידה יותר כואב מטיפול שורש – אם היתה לכן אפשרות לבחור, האם יש בכלל ספק?
    מקווה לחזור ליוגה אחרי הזנחה של חודשים.
    מזאתי (שפעם) שני מזרנים לימינך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s