זה מתחיל ונגמר בדם

איזה רעש היה פה כש-velvet התארחה. פי 10 תגובות, בין פי 2 לפי 4 צפיות, אולי שווה לי להביא אותה כל יום. בכל מקרה, בינתיים חזר הקפה לתקנו (פחות או יותר), ואילו אני חזרתי לקולנוע. כלומר, חמישה סרטים בשבוע זה ממש חזרתי, לא?

מה ראיתי? שני סרטי הפלות שלא יכולים להיות שונים יותר אחד מהשני.
הראשון הוא ג'ונו האמריקאי המתוק, ממש סרטון תדמית למשפחת הכי מתפקדת שנראתה בקולנוע ובטלוויזיה גם יחד בעשורים האחרונים (עם אליסון ג'ני!). כן, ג'ונו הוא הפתעה, להיט, מה שרק תרצו, 

רצתי לראות אותו (רצתי ולא הלכתי), בין היתר, כי כתבה את התסריט בלוגרית משגשגת, דיאבלו קודי.
ג'ונו נראה כמו בית בובות ורדרד וחמוד עם נגיעות גותיות קלילות של הגיבורה, שמתקפלת בסופו של דבר לתוך לב פרווה ורוד וחמים. איך אני שונאת את המילה "חמים". ג'ונו מגיע למסקנה שהחיים, מה אתם יודעים, יפים, מתוקים, נוחים ומשוללי רוע.

זאת ג'ונו (אלן פייג'), מה, לא ברור?

משם אך מתבקש היה ללכת ל-4 חודשים, 3 שבועות ויומיים, הסרט הרומני הקודר והאפל. שתי סטודנטיות, חברות למעונות, הולכות לבצע הפלה לאחת מהן, בימים בהם זה היה אסור על ידי צ'אוצ'סקו. לעומת הוורדרדות האמריקאית, תחושת המחנק הנוראית המלווה את זה הרומני קשה מנשוא. תחושת העוד-שנייה-אסון מלווה כל סצינה וכל תנועה שלהן. הציפייה שהאקדח (המטאפורי) יירה כבר מותירה אותי בחרדה גוברת והולכת. עד השנייה האחרונה כמעט נמשכת הדאגה לשלום הגיבורות, ובסוף היא מתפרקת בפתאומיות, ואת כל החששות צריך עכשיו ללקט, ולבדוק אחד אחד. ועדיין נותרות התהייה וההבנה שהמשפט ההוא, על האקדח שיורה לא ממש מדויק, ו/או שאפשר לירות בכל מיני אופנים.
שעות ההקרנות והמיקומים שלהן הולכים ומצטמצמים, כך שאני מציעה להזדרז. ולא, זה ממש לא אטי, וממש קורה בו המון. אלו היו הטענות ששמעתי נגד הסרט, ולא ברור לי למה.

אני אוהבת לחפש קישורים משונים בין סרטים. אבל הקישור בין שני סרטי ההפלות הרחוקים אחד מהשני שלושה מיליון קילומטרים, הוא מהמשונים שמצאתי: סוכריות טיק טק תפוז. בג'ונו, ג'ונו ממלאת את תיבת הדואר של אהובה חובב הטיקתפ במאה קופסיות, וב-4 חודשים הגיבורה רוכשת קופסה כזו מאיזה סוחר שמונצעס במעונות. מוזר, לא?

כשיצאתי מ-4 חודשים ניסיתי ללא הצלחה בסרט הבריטי על הפלות, ולא הצלחתי (מה עובר עלי???) עד שקראתי היום מאמרון עליו בהארץ (ואז ראיתי שגם בגלריה הוא מוזכר). הכוונה כמובן לוירה דרייק של מייק לי, אחד המושלמים שלו. אני חושבת שאם מישהו רוצה לעשות איזה סמינריון או עבודה על סרטי הפלות, הנה יש לו שלושה סרטים שונים מאוד אחד מהשני, ומוצלחים מאוד מהשנתיים וקצת האחרונות. כן, גם ג'ונו, בסוגו. אגב, בג'ונו רוב הקהל היה בגיל תיכון. אני מקווה שמישהו יכניס להם לראש שג'ונו יש רק אחת ושהחיים שלהם יהיו הרבה יותר מבאסים בסיטואציה דומה. ואני לא מאמינה על עצמי שאני כותבת משפט כזה.

השלישי, הפרפר ופעמון הצלילה ילחיץ כל היפוכונדר חובב. שבץ מוחי שפקד את עורך המגזין אל בגיל 43 הותיר אותו משותק לגמרי, למעט יכולת עפעוף בעינו השמאלית. בעזרת העפעף הוא מתקשר עם העולם, ואפילו כותב ספר. נקודת המבט המיוחדת של הסרט (לא לכל אורכו), מאותו עפעף וההומור השחרחר המתלווה למצב הופך אותו למעניין, אנושי וחומל. אבל אני חייבת לומר שמבין סיפורי אני שוכב לי על הגב/ מביט על העולם, אני מעדיפה עשרת מונים את הים שבפנים עם חוויאר ברדם.

ומאחר שבברדם חשקתי, הלכתי לארץ קשוחה, החדש של האחים כהן, שעד כה הסתדרתי איתם מצוין, כך שלא הייתה לי שום סיבה לא להמשיך. ובקיצור נמרץ, לא אהבתי. נהרות הדם והאלימות, פצפוצי האיברים היו חסרי תכלית בעיני.
רק משפט אחד אהבתי שם, ובשבילו, היה שווה כנראה לראות את הסרט (כי התספורת של ברדם מחרידה, בנימוק המופרך שהסרט מתרחש ב-1980)
ומה המשפט?
"בזמן שאתה רודף אחרי דברים שנגזלו ממך, אתה מפסיד מלא דברים אחרים".
נכון. המרדף אחרי צדק, ואחרי כל מה שנלקח ממני מרוקן אותי ממשאבים ואנרגיות.

אחרי שהקשחתי את לבי, הייתי מוכנה לסרט המדובר של השנה, הנושא על גבו שק מועמדויות לאוסקרים, זה ייגמר בדם. אפשר היה, אגב, לקרוא לו ממש בקלות ארץ קשוחה, זה היה בסדר גמור.
הסיבה שאצתי רצתי היא לא דניאל דיי לואיס, אלא דווקא פול תומס אנדרסון, במאי מגנוליה ומוכה אהבה שאהבתי עד מאוד.

אוי. שני סרטי גברים ברצף זה הרבה יותר מדי בשבילי. ומה זה סרטי גברים? אם בארץ קשוחה עוד מבצבצת אשתו של הגיבור (קלי מקדונלד), הרי שכאן, בזה ייגמר, אין אישה כלל (יש, נו, תפקידונונים). דיי לואיס הוא דניאל plainview, מחפש נפט שמגדל לבד את הבן שלו, מינקות עד בגרות. אמא שלו מתה בלידה, זאת אומרת, אף שתינוק מככב פה, הוא נטול אם. המצב הזה, של גבר ותינוק באמצע המערב הדי פרוע של ראשית המאה העשרים לא מפיק ולו קמצוץ רוך מדיי לואיס שנהנה לנעוץ שיניים רעבות וחדות בתפקיד הזה, של רשע מרושע, של מי שאיבד את הלב איפשהו בבאר נפט, או במרחבים הגדולים. היחסים שנוצרים בינו לבין בנו קשים לצפייה גם למסוקסים שבלבבות.
אבל שמונה מועמדויות לאוסקר
לא שיש קשר מובהק בין איכות למועמדות, ברם.
בכל אופן, אני במצב די מתקדם לקראת הטקס, ותוך שבוע ראיתי שלושה מהסרטים המרכזיים.
חייבת להודות שיש הנאה גדולה ביכולת לבחור באיזה סרטים לצפות ובאיזה לא.
והשבוע האחרון היה תענוג קולנועי אמיתי.
ועכשיו אני יכולה לעבור לכל הבטיפולים שהצטברו על שולחני.
לקט קולנועי נוסף, כך אני מקווה, בעוד שבוע.

18 מחשבות על “זה מתחיל ונגמר בדם

  1. אני חושבת שהרבה מעניין הזהירות נובע מעצם המחשבה על התוצאות האפשריות. כלומר, נער שיאמר לעצמו "אני ארגיש נורא אם אכניס מישהי להריון והיא תמסור לאימוץ", או מישהי שחושבת איך ההורים שלה יגיבו, אולי יזהרו יותר ממי שלא חושב על הקשר בין סקס להריון בכלל. ובאמריקה רואים את זה: ככל שמדברים יותר על סקס, יש פחות הריונות לא רצויים.
    (ולמרות ההזדמנות להגיב על וולווט, ההפרדה יקרה בעיני. בבמה הזו את הרבה יותר נגישה).

  2. כנראה.
    זה נחמד, לרוב, שתי זהויות

    אני תוהה כמה בני נוער באמת חושים על "התוצאות"
    מבוגרים לא חושבים, אז בני נוער?

  3. הם פתחו מספר עלילות משנה ולא התעמקו בהן כך שהן הפכו קלישאתיות – כמה "מגניב" שהאב המאמץ הוא גיטריסט חובב סרטי אימה, וכמה "עקרות בית נואשות" היא האם הקפואה והאובססיבית (מה עם הסיפור שלה? דווקא כל הכבוד לג'ניפר גרנר שפעם ראשונה בערך שהיא מעוררת אמפתיה על המסך. אותי היא בדר"כ מעצבנת נורא).
    אז נכון, יש שם שורות שנונות וג'ורג' מייקל (סליחה, מייקל סירה) מקסים כרגיל, גם אליסון ג'ני אבל יש לסרט טעם של תבניות שכבר ראינו בדגראסי.
    ג'ונו מתלוננת שבבית הספר מציקים לה – לא ראינו כלום, שהגוף שלה משתנה – לא קיבלנו שום דיווח משמעותי. היא עוברת את התהליך בצורה כל כך "נורמלית" (יותר נכון, הסרקזם והציניות שלה היו גם קודם, לא רואים שינוי בגלל ההריון) שמשהו קצת מציק.
    לי לפחות.

  4. לכן אמרתי בית בובות.

    אין ממש דילמות, אין קונפליקטים, אגדת צמר גפן

    וכן רואים את הגוף שלה משתנה, הצמידו לה בטנונית!
    🙂

  5. רק החכמים ממהרים לראות לפני האוסקר את מה שצריך וכדאי לראות, לפני שבמקרה סרט יזכה ואז אי אפשר יהיה לדרוך באולמות
    לכן, גם אני, כמוך, החלטתי היום לראות סרט, אחרי שלא ראיתי אחד כזה הרבה זמן, והלכתי לארץ קשוחה. שקלתי אם לתכנן ולראות את זה ייגמר בדם אחריו היום באותו היום בדיוק עם איך שתיארת "סרטי גברים" אך החלטתי לבסוף, אחרי האחים כהן, שלא לערבב קשיחות בקשיחות.
    בכל אופן, אני כן אהבתי את הסרט, סרט חזק, וגם אם מלא בדם, יש בו המון דברים אחרים, ומשפטים ותובנות שחשבתי עליהן והרגשתי אותן בסרט עצמו ואחר כך היום, ואני חושב שהוא כן ממשיך את מסורת האיכות והאחרות של האחים כהן.
    כשיצאתי מהסרט ראיתי קהל חצי המום ושמעתי דברים כמו "אז אין סוף לסרט", אף פעם לא מבינים שיש כן סוף, שחשבו המון על הסוף, ויש סוף שאינו סופי, אך ההמונים תמיד ירצו את ה"סוף" הברור, את ניצחון הטוב על הרע, מעניין אם תובנות של רעיונות בסרט עוברים או לא להרבה מהאנשים. בדיוק את הסרטים שהזכרת אני חייב למצוא זמן וללכת לראותם. בדיוק הסרטים הללו וגם קונטרול.
    דניאל דה לואיס? אותו אינני שוכח עוד מהופעתו הצנועה בסרט "מכבסה יפהפיה שלי" העצום. שחקן מצויין.

  6. והפעם שלא כהרגלי אתן מחמאה. כל מי שמעז לצעוק כנגד הביקורת המפגר(ופת) ל"ארץ קשוחה" ראוי למילת עידוד. האחים כהן, יוצרי קולנוע גדולים נפלו בפח של לנסות להיראות משמעותיים כשהם שוכחים את העובדה שהם כבר כאלה ממלא ובשל כך יצא להם סרט מעפאן.
    ולעניין ביקורת שאי אפשר בלי, לא "סרטי הפלות" שלמיטב זכרוני ג'ונו לא מפילה, אלא אמור "סרטי הריונות בלתי רצויים", סתם למען הדיוק.

  7. ולא רע בכלל לדעתי הוא עסקי נשים של קלוד שאברול עם (כמובן) איזבל הופר שמבצעת הפלות פרטיות בביתה בזמן מלחמת העולם השנייה. ובהזדמנות הזו אני אוסיף שלדעתי הסרט האחרון שלו הוא הטוב ביותר שלו מאז "הטקס"..
    שבוע טוב 🙂

  8. נכנסתי לאתר רשות השידור וחיפשתי את התכנית שבה השתתפת, אך לא הצלחתי למצוא קישור. האמנם אפשר לצפות במשדר מן האתר? כיצד?

    ואם לא – האם יש שידור חוזר?

    מאוד מעניין אותי לצפות, אשמח אם תגיבי.
    תודה מראש!

  9. רון – אלא שעסקי נשים הוא מ-88'
    ואני דיברתי על השנתיים האחרונות 🙂
    אבל כן, אם מרחיבים את היריעה, אפשר

    סלמנדרה – הבעייה היא שהם שומרים את ההקלטה רק 24 שעות או משו כזה, כך שצר לי 😦

    שמרלינג – מה, אתה חבר שלי?

  10. את ג'ונו ראיתי רק אתמול ולמרות שמאד נהניתי הרגשתי את המניפולציות שהסרט מפעיל. הוא מעט מתחכם מדי ומנסה יותר מדי להיות קול, עובד קשה כדי להיראות קליל וזורם מן השרוול. אלן פייג' המתוקה היא תגלית אמיתית בכל אופן.

  11. פינגבק: Payday Loan Advance

  12. פינגבק: Car Loans

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s