איך באים ילדים צרפתים לעולם?

מה עושים (ומה אני עושה) עם תינוקת ישראלית בפריז?

ניגודים רבים ממלאים את חיי, אבל אחד מהם מוזר במיוחד: כזכור, ב-30 בינואר נולדה ילדה אחת לשניים מחבריי, וכך מצאתי את עצמי מעורבת באופן די עמוק בגידולה של פעוטה, שעכשיו מלאו לה חודשיים וחצי. למי ששכח – זו הסיבה שכניסתה של היפהפייה לחיי הרעישה את אמות הספים כבר בחדר היולדות.

ועם אותה פעטעטת טסתי השתא פריזה, אחרי היעדרות ממושכת. האמנם? יס, יס. הדבר הראשון שעשו הוריה אחרי שנולדה הוא לארגן לה דרכון. רק לחשוב על זה שאני הייתי צריכה לחכות לדרכון יותר מ-20 שנה, ושהפעם הראשונה שנסעתי לחו"ל הייתה לפריז, אחרי שחסכתי אי אלו פרוטות כדי להצליח לממש את החלום שלי, והריני הופכת ירוקה מקנאה, כי הנה, נסיכת הסיין עוקפת אותי כבר מהשנייה שנולדה – ובטרם למדה לפעות טסה זו לפריז עם הוריה, עם החבר של אבא שלה ואיתי.

כן, אני שכמה פעמים כבר כמעט קפצתי ממטוסים במעופם בגלל תינוק שצווח במרחק של כמה מטרים ממני ביליתי בטיסה עם תינוקת – שדווקא התנהגה למופת – וכמעט ולא צייצה, כולל בזמן המראות ונחיתות, אירועים לא מלבבים כלל לבוגרים, שלא לומר לפעוטות בני יומם.

שעות ספורות אחרי שנחתנו טפחה בפרצופנו מציאות קשה – פריז אינה ערוכה לתינוקות. מה זה לא ערוכה? כנראה שילדי פריז גדלים על עצים, בתוככי עלי כרוב או במערות אטומות עד הגיעם לבגרות מלאה. עמדות החתלה נדירות הרבה יותר ממסעדות טובות (עוד אגיע לזה), וכך מצאנו עצמנו מבצעים אקרובטיקה מרשימה בקרן רחוב על מנת להגן על הישבן המלכותי מהרוח, מאלתרים עמדת החלפה בקומה שנייה של איזה פאטיסרי, חרדים שמא יעלה אחד מבעלי המקום וישליכנו לכלבים יחד עם החיתול המלוכלך, או מתחננים לאיש הניקיון באחד המולים לפתוח תא שירותים סגור (!) בו הייתה עמדת החתלה.

איפה כן יש עמדות? למרגלות האייפל, למשל, אבל רק בחדרי השירותים של הנשים. האב הנזעם הזדעזע: למה מה, אצל הצרפתים רק נשים מחליפות חיתולים? באיקאה, אגב (לפחות בישראל) יש עמדות החתלה בשירותי הגברים והנשים כאחד. כיפאק לאיקאה. 

זאת ועוד. נשים לא מניקות ברחובות. למה לא להניק במסעדות ובשאר מקומות? כי הצרפתים מעקמים את פרצופיהם לנוכח המחזה. ברוב המקרים פשוט נדחקנו לפינה ויצרנו חומה חיה בין המניקה לבין הסביבה. במקרים אחרים תרנו כהומלסים אחר ספסלים בפארקים כדי להניק בהם (ולא משנה מה הטמפרטורה בחוץ). מישהי סיפרה לי שסולקה מביסטרו אחד בצרחות כשהניקה שם. אחרת דיווחה שאחרי חצי שנה בפריז ראתה אישה אחת (!) מיניקה ברחוב (!). בירור קצר העלה שנשים היולדות בפריז יושבות בבית, מאחר שאינן יכולות להסתובב ברחובות ולחלוץ שד. וכשנמאס להן מהסגר שנכפה עליהן – וזה קורה מהר מאוד – הן פשוט מפסיקות להניק ויוצאות לחופשי.

איפה התנהגו אלינו בחביבות? בהביטאט הירשו לאם להניק על אחת הספות, ובקנזו לא הפריע להם שהילדה פרצה ביבבות רמות, ומוכר מהמם בהחלט אפילו הפציר בי להישאר איתה בפנים.

אם לא די בכך, הרי שמסעדות פריז בנויות ככוכים זעירים. עגלה סטנדרטית כי תוכנס אליהם תערער את הסדר הקיים, ותהפוך מיד לפיל כחול במערך הדקורטיבי עמוס העץ במקום הצפוף. חד וחלק – לא מגיעים עם פעוטות למסעדות. אוכל זה עניין רציני, כן? הקומבינות שמצאנו כדי לדחוס עגלה לחנויות החרסינה המגישות מיני מזונות לא ייאמנו. באחת הפעמים אף תלינו את העגלה בוו מהתקרה, על מנת שלא תפריע לנוכחים, וטיפסנו בחבל לילדה על מנת להחזיר לפיה את המוצץ ולוודא שהיא עדיין נושמת.

בפרק הפריזאי הבא – האוכל.

26 מחשבות על “איך באים ילדים צרפתים לעולם?

  1. עוד לא הבנתי למה צריך להניק בציבור ולמה המעשה הפרטי והאינטימי הזה צריך להיעשות לעיני אנשים שלא רוצים לראות אותו. בעיניי זה הדבר הכי ישראלי בעולם, האין-יור-פייס הזה שלא תמצאי באף מדינה אחרת באירופה או במזרח התיכון. אני מצטער אם אני נשמע נאנדרטלי אבל באותה מידה גם לא הייתי רוצה שמישהו ישתין בציבור או כל דוגמה-פחות-מזעזעת-אך-עדיין-אינטימית-שתכניסי-פה-תתאים.

  2. ממש ממש ממש לא מדובר באין יור פייס, אלא
    במעשה שנעשה בצנעה, תאמין לי שאיש לא רואה
    וחבל שאתה לא מבין את ההבדל בין השתנה להנקה
    להסבר שכזה לא יספיק טוקבק קצר אחד, וגם לא חיים שלמים.

  3. אני בחיים לא אוכל להבין למה מפריע לאנשים לראות נשים מניקות, בשעה שכל אחד מסוגל לדחוף לאפה עם חומוס לתוך הפרצוף ולאכול אותה בפח פתוח, ועדיין להיחשב למקובל חברתית. נו. שיהיה.

    כתבת יפה.

  4. עד חוק הסיגריות שנכנס לתוקפו לפני שנה לא היו כאן באמת תינוקות כמעט באף מסעדה/בית קפה. בפעם הראשונה שנכנסתי עם תינוק (לא שלי..) לבראסרי, לאחר החוק, אני עצמי הרגשתי מאוד משונה והמבטים מסביב הראו שלא הייתי היחיד. זה היה קצת כמו להיכנס עם תינוק לבר תל אביבי בחצות.. אין לי כל כך ניסיון בזה אבל נדמה לי שאולי ברשתות כמו סטארבאקס וכדומה, שמעולם לא עישנו שם אם איני טועה, אפשר יהיה למצוא עמדת החתלה. וגם לא נראה שבמקום כזה מישהו ירים גבה בעניין הההנקה. הייתי כבר עם אמא שעשתה את זה שם- ולא נרשמו תקריות כלשהן.
    אבל באופן כללי, פריז ותינוקות זה דבר שצריך ללמוד איך לעשות אותו, בהחלט. יש כמה ספרים (בצרפתית :)) שמדברים על זה כי גם להורים הפריזאים עצמם קשה (המקבילה הפריזאית ללהעביר זקנה בכביש היא לעזור לאמא – מצטער, זה כמעט תמיד אמא – להוריד את העגלה במדרגות של המטרו).
    ובכלל – פריז, בייחוד כשנוסעים אליה בגיל שאינו הבגרות/נערות ולפרק זמן קצר – זאת עיר שצריך להיערך אליה. עם או בלי תינוק.. למשל על ידי השגת כתובות של מסעדות טובות שיש למכביר אבל צריך באמת לדעת איך למצוא(אני כבר מכין את עצמי לפוסט הבא…)

  5. המגיב הראשון מייצג אוכלוסיה נרחבת, לצערי, שמתוכנתים לראות שדיים כאיבר מיני ולא כחלק המזין בגוף הנקבה. בגן חיות זה בסדר לראות את הקופה מיניקה. השדיים שלה אכן אמורות להזין.
    אבל של אישה?! חס וחלילה. מה אנחנו? בעלי חיים?

    הוא ושכמותו היו נהנים בעולמו של האקסלי.

  6. אני כבר מחכה להמשך.

    ובתשובה לתהייה "למה בציבור" – כדי שהאשה שמניקה תוכל להיות חלק מהציבור הזה, ולהסתובב חופשי כאחד האדם. פשוט.

  7. טועה המגיב שאומר שבאירופה לא מניקים בפרהסיה. בגרמניה, לפחות, זה מאוד מקובל. אבל הם היו צריכים לעבור דרך תנועת מחאה בשביל זה: כי מה שבשביל יושבי המזרח התיכון הוא טבעי, בשביל האירופאים הוא משהו שצריך להתגבר עליו.
    חוסר היכולת של המגיב הזה לעשות "מצא את ההבדלים" פשוט בין אכילה לבין עשיית צרכים משקף חינוך מערב אירופאי טוב. מהנסיון שלי פה אני מוצאת שבאופן גס הגבול הגיאוגרפי מבחינת היחס לילדים ולגוף בכלל עובר בנהר האודר: תקראו את מה שבורג מספר על ילדותו, על נדירות הנשיקות מאמא, וזה אחרי שהאמהות קראו את קורצ'אק שאמר שעדיף שהן יגדלו את ילדיהן ולא אומנות…ואז תבינו מאיפה מדברים בעלי החסכים האלו.
    קשה קנאה כשאול.

  8. ולמגיב הראשון הגאון – כשאתה צריך להשתין אנחנו סומכים עליך שכאדם בוגר תדע להסתדר כמה דקות או שעות עד שתמצא את המשתנה הקרובה (או השיח). לעומת זאת תינוק לא יכול שלא לינוק כשהוא רוצה, בעיקר כשהוא כה קטן. פשוט לא. ההקבלה שלך מטומטמת.

    חוץ מזה, אתה לא חייב להסתכל, וכמניקה בציבור בדימוס ובעתיד הקרוב -חמסה- אני יכולה לומר שגם אילו היית מסתכל לא היית רואה דבר. (אבל היית יוצא מזה רע מאוד.)

  9. חברה שלי שגרה בפריז סיפרה גם שלגמרי לא מקובל להניק שם בפרהסיה. נורא משונה, זו מדינה שמתייחסת לערום בצורה כל כך טבעית, כנראה עד שהערום מופשט מההקשר המיני, ודווקא אז הוא נתפס כמגונה.

  10. 1. תינוק רעב שלא מקבל במהירות את מזונו צורח, והוא ל יירגע עד שיינק. על כל אנין אחד שמראה של אישה מניקה פוגע ברגשותיו ולא נאה לו להסב את מבטו, יש עשרה אנשים שקול של תינוק צורח בלי הפסקה מפריע להם הרבה יותר. לכן, דווקא מתוך התחשבות בציבור נשים מיניקות בפומבי.

    2. שתן מסריח, חלב אם לא. סירחון של שתן נשאר גם אחרי שהמשתין סיים להשתין, הנקה לא מותירה עקבות אחרי סיומה. לעשיית צרכים בפומבי יש השלכות שליליות על ההגיינה, להנקה אין השלכות כאלה. לכן ברור שהשתנה בפומבי מטרידה הרבה יותר מהנקה, וההשוואה שלך לא מוצלחת.

  11. http://www.notes.co.il/igal/42923.asp

    אפרופו מה שאריאלה כתבה – אני לא מפנה כאן לטקסט של יגאל סרנה (אם כי תמיד כדאי) אלא לפוסטר המעולה הזה שתלוי כאן במטרו לאלפיו (ולא הצלחתי למצוא במהירות תמונה סבירה שלו לצרף כאן).

    בפריז דווקא משתינים בפומבי. אחד הדברים המשונים כאן, הוא המיקום של המשתנות: לעתים קרובות, ולא רק בביסטרואים שכוחי אל, הם נמצאים במסדרון, ליד הטלפון הציבורי, או בדרך החוצה משירותי הגברים, ממוקמים באופן כזה שגם אם ממש לא מתחשק לך, אתה רואה את הגברים משתינים. שלא לדבר על החיבה האירופית הנודעת, שפרנסה כמה סצנות קולנועיות חמודות, להשאיר את דלת השירותים פתוחה בכל עת.

    לא מניקים כאן בפומבי, ולמעשה, גם לא כל כך מניקים כאן. הצרפתיות חוששות לפגוע בחזה שלהן, חשש שמובן לי, ובכלל, אחד הדברים הדי מדהימים כאן הוא איך האמהות לא נראות אמהות (אני יודעת, זאת שאלה עצומה איך נראית אמא וכו') אבל הילדים כאן הם לא במרכז. המשפחה דווקא כן, הילדים לא, והנשים כאן הן קודם כל נשים ולא קודם כל אמהות. שוק העבודה ומבנה מערכת החינוך קצת כופר בעניין הזה, ככה שבכל זאת הרבה נשים נפלטות לכמה שנים משוק העבודה, אבל מהמראה שלהן ברורה ההבחנה הזאת, ההיצמדות שלהן למראה הקודם.

    זה לא פשוט, המעבר מתרבות שהרך הנולד בה הוא בודהה קטן שמביאים לו אינסוף מנחות והחיים מתנהלים סביבו, לתרבות שבה הגנים (אם השגת מקום בגן) נסגרים בשש וחצי, כי זה הזמן הסביר שבו ההורים חוזרים מהעבודה ויכולים לקחת את הילדים. יש מה להעריך בה, יש ממה לסלוד בה, אבל אין ספק שזה סולם ערכים אחר לגמרי.

  12. לא יוצאות מהבית משום שהנקה בפומבי היא טאבו היא התרבות המקדשת את הרך הנולד ועושה ממנו בודהה. כשהרך הנולד לא מפריע לשגרת החיים ואפשר לצאת איתו כרגיל ולהאכיל אותו מדי פעם – אין בכך כל שיבוש וממילא הילד זוכה בדיוק למקום שבו הוא צריך להיות – חלק מהחיים.

    וההנקה לא פוגעת בחזה יותר מההיריון והלידה עצמם. הרי השד במילא מתמלא ומתרוקן, אז מה זה חשוב אם מיד אחרי הלידה או כמה חודשים (או שנים) אחר כך? ותמיד כדאי לזכור גם את כוח הכבידה והגיל.

    סליחה לדבורית על הסטת הדיון…

  13. דבורית, את נשמעת ונכתבת כל כך נינוחה ורכה- כולי קנאה. למרות שאני מתגעגעת לולווט, אני מוכנה לוותר בכאב לב ולומר לך שתקחי עוד חודש שם, בכיף, ותחזרי אלינו ורודת לחיים ומאושרת. את! עם תינוקת! במטוס!!! זה מעל לכוחותיי

    ובקשר להנקה- תינוק לא מבין כשאומרים לו 'חכה עשר דקות עם צרחות הרעב שלך, אנחנו ברחוב ואנשים מסתכלים, אני אניק אותך בבית'. אין שום בעיה בנשים מניקות, וגם אם זה מביך- טאף לאק

    בניגוד להשתנה ברחוב או בשולי הדרך (ולאדון ההוא שעמד על השוליים בדרך לרחובות בליל הסדר- תסתיר אותו להבא. הוא לא בדיוק מאסטרפיס), הנקה היא צורך של שני אנשים, לא רצון ילדותי להימנע מהתאפקות. וכן, הנקה באמת לא מלכלכת ולא מסריחה, ונשים עושות את זה בצורה מאוד דיסקרטית, הן לא מתפשטות לגמרי ואינן מהוות מטרד אורקולי (ראייה, סאונד וניחוח) כמו שמהווים המשתינים.

    אם גברים היו אלו שצריכים להניק- ווהו ווא, תוך שנייה היו פותחים עמדות הנקה והחתלה דה לוקס עם ריפוד עור נמר, די.וי.די ושידורי ספורט בלופ. ולאף גבר לא הייתה שום בעיה עם הצורך להיעצר באמצע הרחוב, לשלוף את הפטמה ולהניק. להיפך, הם היו עושים מזה עניין שלם- מורידים חולצה, מנפנפים בפלומת החזה הגברית שלהם, מוסיפים גירבוץ בשביל הרושם ו…יאללה, לשאוב. הם היו באים לפגישות עסקים עם תינוק תלוי מהפטמה, כמו שהם מסתובבים עם הבלו-טות' המכוער הזה שלהם 24 שעות ביממה ולא מורידים אותו אפילו בשירותים, כי ההנקה תהפוך לסמל הסטטוס החדש.

    "אחי, אתה יכול לבוא שנייה?"

    "בוא'נה יא זבל, 'תה לא רואה שאני מניק?"

  14. לא בטוח שהנשים הפריזאיות לא יוצאות החוצה בגלל הנקה. קודם כל צריך לזכור שדבורית מסתובבת, סביר להניח, במרכז העיר. מחירי המגורים והמחיה בפריז בכלל הם מטורפים, וסביר להניח שמשפחות נמצאות יותר ככל שיוצאים יותר ממרכז העיר.
    אמהות בפריז לא יוצאות לעבודה מיד כמו בישראל, בעיקר כי יש פחות גנים והן מטפלות בילדים בבית עד גיל שלוש לרוב (70% מהנשים, לפי סטטיסטיקה שראיתי היום על צרפת, 85% בגרמניה). בשביל זה הן מקבלות כסף שאפשר להסתדר איתו בלי לצאת לעבודה, אם הגבר עושה את זה.
    הילד יכול להיות לא במרכז המשפחה בהחלט, גם אם אמא נשארת איתו בבית, כיוון שזה לא רק פונקציה של מי מטפל בו ואיפה מניקים אותו, אלא של הגישה הכללית של החברה.
    ויש גם כמה דברים טובים בזה שלא רואים ילדים מסתובבים בשעה תשע בלילה עם ההורים בקניונים…

  15. שלא נכון להשוות את זה פרמטר מול פרמטר. זה לא שהבסיס דומה והשאלה היחידה שמבדילה בין התרבויות היא אם הן כן מניקות בחוץ או לא.

    את צריכה לראות את היחס שלהם למשמעת, את הלבוש, את צורת האכילה: ילדים כאן הם מבוגרים קטנים; במקרה הטוב הם מוזמנים להצטרף לעולם המבוגרים, במקרה הפחות טוב – לא. אני לא יודעת את העובדות לאשורן (כמה אכן מניקות ולמשך כמה זמן), ההתרשמות שלי היא שילדים כאן מצטרפים לחייהם של ההורים ולא להיפך.

    אבל זה באמת ביזארי לנהל כאן את הדיון הזה.

  16. ילדים (שלא מקורבים אליכם) הם המטרד הגדול ביותר, אם כי לא תינוקות בני חודשיים וחצי, שממילא רק ישנים או יונקים.

  17. וגם אני גרתי תקופה באירופה וחשתי אותם היטב על בשרי לטוב ולרע (רוב הזמן הייתי בעדם).

    אבל הנקה בציבור היא בדיוק המצב שבו ילד מצטרף לחיי הוריו ולא להיפך.

  18. בשל עניינים כאלה בדיוק עדיפה בריסל על פריז. על אף היובש, השקט והאפרוריות שלה (ואלוהים יודע ששלושת המרכיבים הללו שולטים), בריסל הפרנקופונית מאד פרו-תינוקית. עמדות החתלה נמצאות בכל מקום (גם במקומות הגיוניים פחות- בשירותי הרוגבי בפארק הציבורי, למשל), ונשיקות חלוצוּת-שד שוטפות גם הן את הרחוב. אולי כדאי שתקפצו לבירה הבלגית בשביל החיתולים. רק שעה וחצי ברכבת, סאבֶה-ווּ…

  19. בפריז הייתי בהריון ולא יצא לי להניק… אבל יצא לי להניק בציבור גם במדינות אחרות ובמטוסים ולמען האמת, מעולם לא תהיתי איך זה יתקבל – פשוט הנקתי כמו שהייתי רגילה, שבציבור זה אמר להניק די בצניעות, הרבה פעמים במנשא, ככה שצריך לנעוץ עיניים מקרוב כדי לראות משהו.

    לא בגלל החשש מתגובות או כדי לא להביך את הסביבה, אלא כדי שאני ארגיש בנוח. אני תוהה מה הסביבה היתה צריכה לעשות כדי לגרום לי לשנות מהרגליי.

    אכן, בצרפת שיעורי ההנקה נמוכים. גיגלתי ומצאתי שהם במצב גרוע יחסית למדינות אירופיות אחרות. רק 58% מהנשים מתחילות להניק לאחר הלידה (נתון מ-2003) לעומת 86% בישראל (בשנת 2000 – המספרים כנראה עלו מאז).
    חציון תקופת ההנקה בצרפת – 10 שבועות. בישראל – ממוצע תקופת ההנקה הוא כ-6.5 חודשים אצל יהודיות, וכ-9 חודשים אצל ערביות.

    (את דעתי על הנקה בציבור כבר כתבתי, כאן: http://www.notes.co.il/adi/30512.asp)

  20. אני מסכימה כמובן עם כל הכותבים, ובעיקר עם העניין הזה, שמשתנות יש בכל חור.
    וכן הלאה.
    מה שכן, מחוץ לפריז, באורחני הדרכים הכל סבבה ומוסדר לתפארת

  21. בדיוק ראיתי השבוע את 'שני ימים בפריז' (שלא כמו שניצר, אני דוקא חשבתי אותו לטוב. מגלומני כן. אבל חמוד).
    מעצמי אני בקושי זוכר את פריז (99' היתה מזמן. ואז עוד בקושי עמדתי על דעתי).
    בקיצור, הסרט מבהיר היטב את התיאור שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s