הזמן הצהוב, פריז

חמאה, אינטרנט, יין, מסעדות ומוזיאונים

אופניים – דבר מופלא יש בפריז – אופניים להשכרה. עשרות עמדות אופניים צבאיים (ככה הם נראים, מה לעשות) ניצבות ברחבי העיר. באים, לוקחים זוג ומשלמים פר זמן ההשכרה. לאן מחזירים? לעמדת אופניים אחרת, הקרובה ליעד אליו הגעתם. איזה רעיון מדהים, פשוט וגאוני. הנה משהו שיש לתל אביב ללמוד מאחותה היפה.
(תמונה של הפלא בכתבה בנרג', עד שאקבל תמונות נוספות).
 
אינטרנט – נכון תל אביב מרושתת כולה? אז פריז בדיוק להפך. כל ה-wi-fi מאובטחות. קשה להסתובב ברחובות ולמצוא אינטרנט חופשי. בתי קפה? הצחקתם. תכתבו בבית. מזל שהסארטרים של העולם עוד נעזרו בנייר ועיפרון כדי לכתוב את יצירותיהם. מבחינת פריז – הם יכולים להמשיך בכך.
במלון קניתי את חבילת הגלישה הכי משתלמת שהייתה לחמישה ימים: 30 יורו, עשר שעות. כן כן, אין דבר כזה נניח אינטרנט ליום, כלומר יש, אבל זה מוגבל לשעה או שעתיים בלבד. ככה הצרפתים, האינטרנט אצלם זה במשורה, כאילו מדובר במשאב יקר כמו לפחות מים לישראלים.
אגב, ברחבי צרפת, כמה מאות קילומטרים ספורים מפריז לא תמצאו חתיכת אינטרנט לרפואה.

חמאה (בלי מרלון ברנדו) – אחת הטרגדיות של המטבח הצרפתי היא ההצפה החמאתית של כל תבשיל, תבחיש, מאפה, או כל צורת בישול, טיגון, אידוי ואפייה. סבבה, אז העורקים שלהם לא נסתמים, והם רזים וחטובים (לא רואים ברחובות/במסעדות כמעט לגמרי אנשים הסובלים מעודף משקל אימתני, כמו שרואים בארה"ב, למשל), אבל הטעם החמאתי הדומיננטי משתלט על הכל ומצהיב את הנשמה. יאק.

מסעדות – חלק גדול מהמסעדות שנדגמו הן מסעדות המטבח הצרפתי המסורתי הידוע והמפורסם בזכות צדפותיו, קוקי סאן ז'אקיו, בשריו ודגיו. אני לא אוכלת את הדברים האלו, ולכן משתמשת בעדויותיהם של שותפיי לשולחן, והללו בכו מרה בכל פעם ופעם כמעט. פה סטייקים סולייתיים, שם דגים מיובשים, ואפילו פוא גרא שהצליחו לשבש (הבנתי שמאוד קשה לקלקל פ"ג).
אחת התופעות התמוהות שראינו היא ביצה מקושקשת על פיסת טוסט, שהוגשה כתוספת לסלמון. תדהמה אחזה בנוכחים למראה הטרנד המפוקפק הזכור לכולנו מארוחות בוקר יוקרתיות בבית, שכוללות סלט, קוטג', לחם אחיד ומקושקשת. אגב, בבתי הקפה אפשר לפגוש בארוחות הבוקר גם ביצה רכה בגביע הולם. זוכרים?

יינות – אז נכון שלא הזמנו יין במאה יורו הבקבוק, אבל כל היינות שהומלצו על ידי בעלי המקומות הלא זולים בהם ביקרנו התגלו כדלילים, דלים ומחוקים ולא ראויים ללגימה כמעט.

עכשיו תשאלו מה אני עשיתי במקומות הללו? לרוב אין בהם בנמצא אפילו מנת סלט ירוק אחת בתפריט, ולכן מה שהכינו לי במיוחד זה ירקות חלוטים בחמאה. מנות מוזרות להפליא שהמחירים שלהן לא נפלו מאלו של הסטייקים ושות', שהרי הכינו לי את שני גבעולי האספרגוס במיוחד!

כמה מקומות סבירים דגנו בקושי. האחד, רשת בתי הקפה והמאפה פול, שם אפשר למצוא אשכרה שלושה סוגי סלטים, ועבורי זו הייתה אופוריה אמיתית.
עוד בית קפה עם מאפים וסלטים נאים לחיך שגילינו באקראי – Ma salle A Manger.

בסוף, בערב האחרון בפריז (לפני הטיול לנורמנדי/ברטאן) הגענו ל-Le Petit Marche בזכות כנרת (!), שהקדישה לי זמן איכות בניסיון לתקן את הרושם הרע שהותירו עלינו המסעדות הפריסאיות.
מה אכלתי? ירקות כאלו ואחרים בכמה צורות. היה בסדר, אבל זה לא משנה, העיקר שהחברים טורפי החיות נהנו, והודו שהיה סביר, לא יותר מדי חמאתי, קמחי, שמנוני, יבשושי, ועוד כל מיני "י".
הבעיה היחידה של המקום היא גודלו. כלומר קוטנו. זאת אומרת יושבים הנוכחים שם שכם לשכם וצלע לצלע בסמוך לזולת, ואם מדובר באדם מגודל מעט שיושב לימינך, אפשר להימעך על ידו בקלות. מתחת לשולחן נאלצים כולם להתחכך זה ברגלו של זה כאילו מדובר בקומדיית קולג' אמריקאית זולה. אינטימיות אמיתית שוררת שם, עד כדי מחנק.
להבדיל מהמסעדות הישראליות, דומה שחוקי מכבי האש והפינוי והבטיחות לא חלים על כוכוני פריז.

ביולוג'יק – זה הכינוי למזון אורגני, ואפשר לראות את הכתובת הזו על חנויות טבע.

קינואה – אין דבר כזה במסעדות. כלום. אף לא גרגיר. גרררר.

מוזיאונים – אההה, היו תערוכות שרציתי לראות, אבל לא הייתי אף באחת. למה? או. עד כה טיילתי תמיד בגפי או עם מישהו שעומד בלו"ז שלי. אלא שהפעם סדר היום היה תלוי הנקות והחלפות, ועל פי שני הפרמטרים הללו זזנו, עם עצירות חדות ופניות פתאום.
אז למה לא פניתי לדרכי במהלך היום ויצאתי למלא משאבים תרבותיים? כי לא יצא לי, כי נוצרה דינמיקה מסוימת. 
התערוכות שרציתי והחמצתי:
קמיל קלודל/ נרטיב פיגורטיבי/ פטי סמית/ גויה – תחריטים/ Les femmes du Monde

קולנוע – גיליתי בית קולנוע קטן, סינמטקי בצורת פגודה, la Pagode. בנה אותו בתחילת המאה שעברה בעל בית הכלבו בון מרשה לאהובתו. איזה רעיון מדהים לבנות לאישתך קולנוע בצורת פגודה, אבל מה, הם התגרשו די מהר לאחר מכן.

לה מונד כינה את חופשת קיץ של דוד וולך – שילוב בין ברגמן לסוקורוב (פסקה אחרונה). כבוד.

ומה קרה לדבורית שלא רוצה ילדים וטסה עם תינוקת לחו"ל ועוד כתבה משם על חיתולים? – לא קרה לה כלום. היא כשלעצמה לא שינתה את דעתה כהוא זה בענייני ילודה. אין לי תוכניות, לא היו ולא יהיו לי. זה לא אומר שאם לחבריי הטובים נולדה ילדה, אני לא יכולה לקחת חלק מהצד, בקטנה, בגידולה, וזה כולל את הנסיעה הנוכחית. מבחינתי זה היה תרגיל בחִבְרוּת – לא הצד החזק שלי בחיים.

21 מחשבות על “הזמן הצהוב, פריז

  1. מוזר שגם אצלכם האוכל היה זוועה, א' אומר, אולי זו תופעה כללית באירופה. ואולי תל אביב הציבה סטנדרט מרשים. בקרוב באייל שני, אמן (את באה?)
    מוכרת לי מאוד ההתפשרות לפי הצרכים של הפעוטות, למדתי להשלים עם זה.

  2. ידידה של בעלי, שגרה כבר שנים רבות בפריז (נטולת ילדים ולא מעוניינת בילדים) בדיוק באה לבקר בארץ, וסיפרתי לה על הרשימה הקודמת שלך, על כך שפריז לא-ידידותית לתינוקות. היא סיכמה את העניין במשפט הבא: "פריז לא ידידותית לתיירים". או שאולי מה שהיא אמרה היה "פריז לא ידידותית לאנשים"… לא זוכרת כבר 🙂

  3. תא – דווקא היו די ידידותיים אלינו
    ————————————
    ניר – יש רשת מלונות בשם
    Best Western
    http://book.bestwestern.com/bestwestern/selectHotel.do

    חלקנו גר במלון שלהם ברובע הלטיני
    71, Rue Monge, Paris, 75005, France
    Phone: 00.33.1.43.31.25.64
    Distance from City Center: 0.83m / 1.34km

    Ideally located in the heart of the Latin Quarter, within walking distance from the rue Mouffetard, The Pantheon, the Botanical Gardens and the National History Museum, and Notre Dame Cathedral. The… More >

    וחלקנו זכה בדודה בעלת דירת ענק

  4. לא יודע באיזו פאריז היית, בפריז שאני גר בה יש ווי-פי בכל גן ציבורי, לאורך הסיין ובכלל, האינטרנט פה הוא הכי מהיר בעולם ויותר זול מבישראל. מלון ברובע הלטיני זה הסבר הגיוני למחדל.

    האופניים זה בהחלט תענוג. אגב, מדובר במעל 3000 עמדות. להיט.

    מסעדות? גם סבבה. יש פה כמה הודיות מצויינות לצמחונים. קינואה? פחחח

    יין? אין תלונות.

    ידידותיות? מאוד ידידותית העיר הזאת. לא לילדים, אבל הם התחילו להיות לא ידידותיים אלינו

  5. באחת מהפריזיות

    אינטרנט זול?
    הצחקת

    מהיר? לא יודעת על מה אתה מדבר.

    מסעדות – או שאין לנו אותו טעם או שאתה חובב חמאה

    הודיות – תאכל אתה

    ווי פי בכל גן?
    היינו באחד בפלאס דה ווז'

    היה ווי-פי של עיריית פריז
    נכנסנו
    אין אפשרות לגלוש לשומקום חוץ מלאתר העירייה המפואר

    חוץמזה, בשמונה וחצי באו השומרים וגירשו את כולם מהגן כדי לנעול אותו

    מזלם שהיינו בדרכנו לפטיט מארשה

  6. ברור שיותר יקר להיות תייר, אבל האינטרנט פה הוא זול מאוד (ומהיר…). מלון מסויים היה מאוד חמדן.

    גם הווי-פי זמין בכל פינה כמעט (ובהרבה בתי קפה). אבל זה מים מתחת לגשר, לא?

    לאהוב חמאה זה אחד מערכי הרפובליקה, אתה חותם על התחייבות לכבד אותם במעמד קבלת התעודת תושב. אבל כן, יש פה אחלה מסעדות. ככה זה כשיש 500 אלף מסעדות בעיר – יהיה גם המון זבל שצריך לנבור בו.

    ולסיכום – מי שלא אוהב הודי שיאכל קינואה

  7. גם תייר צרפתי שיבוא לארץ, עלול ליפול פעם אחר פעם בחיפוש אחר החומוס המושלם – והוא עלול שלא להגיע לעולם למנה סבירה (ובטח שלא לגאונות הצרופה מעשה ידי עלי קראוואן ביפו), והוא עלול שלא לטעום אף פעם שווארמה מופלאה, ולא לנגב לבנה מחלב עזים – אם לא יגידו לו איפה לחפש אותה על כביש 40 באוהל של אבו וודחאן

    בכל עיר גדולה צריך מורה-דרך, שינווט את דרכך אל האוכל העילאי.

    (-:

  8. נראה שעשית מאמצים מופרזים כדי לתקן את הרושם האולטרא הומני שנוצר לך בפוסט הראשון על פריז. זה בסדר, אוהבים אותך כמו שאת, גם כשאת רכה, סבלנית ורחומה.

    * אינטרנט בגנים – עד עכשיו היה קר מדי, אבל האמת היא שהתפוקה משתפרת פלאים כשאין אינטרנט. ואגב, בתל אביב אני אף פעם לא מצליחה למצוא אינטרנט חופשי בחוץ.או קיי, אז נחמה וחצי. בסדר. חוץ מזה?
    מה שכן, ולפעם הבאה – יש הרבה אינטרנט קפה, ויש רשימות שלהם באינטרנט (כן, מילכוד).

    * מסעדות – איכשהו צריך גם לדעת לא רק לבחור מקום, אלא מה הדבר הנכון להזמין בכל מקום, מצד שני, הדבר הנכון הוא אף פעם לא קינואה, לא בפריז.

    * ושלשום במטרו התחילה הקטנה לבכות (נהיה מין מנהג כזה וזה לגמרי לא חוקי כאן) אז לא רק שאשה ליד העניקה לה בננה מתוך סל הקניות שלה, אלא שגם הגבר שלידה לקח ממני את הקליפה לפני שירד מהמטרו, כדי לזרוק אותה לפח ולפטור אותי מעונשה. et voila.

  9. או. התאילנדית
    אז ככה: או שלא לקחתי כרטיס שם, או שאיבדתי אותו.
    בכל מקרה, לא היו לי הפרטים שלה (כתובת ושם) וחיפושים ממושכים באינטרנט העלו חרס.
    אם תעזרי לי, אוסיף אותה.
    זאת ועוד: סביב שולחננו היו חילוקי דעות על טיבה, אם כי אני, כמו שאמרתי לך, נהניתי. בעניין פטיט מרשה, הייתה הסכמה גורפת

    אינטרנט קפה: אז זהו, הולכים ברחוב, מתיישבים, לא הולכים כדי למצוא אינטרנט קפה, אלא מצפים שהוא יקרה בדרכנו.
    ולא נקרה.

    ומאחר שאת שם, לכי לך לקפה הקטן שמצאנו

    מה, אני לא הומאנית בפוסט הזה?

  10. כי אנשים רגילים, במיוחד כשהם הולכים עם תינוקת ועם כל הכבודה שמתלווה לתינוקת בת יומה, לא ממש פותחים לפטופ בכל מקום שאליו הם מגיעים. אז אני מבינה שפשוט האייפון שימש לכם כמו גלאי מתכות, שתוך רגע רוטט במקרה שהוא יכול לקבל איזו תשדורת מהעולם הבא.

    אני בהחלט אחפש את השם של התאילנדית למרות שנחמד שמצאתם אותה מהתיאור ההססני שלי.

    וסימנתי לי את הקפה. ייבדק.

  11. היה כבר מכרז אני חושבת.
    והן עשויות לעלות על אלו הפריזאיות.
    כמעט נשמע שסבלת.
    אשמח ליסוע במקומך בפעם הבאה, אבל בלי הפעוטה, תודה.
    ופריז אכן לא ידידותית לאנשים בכלל, כל עוד אינם דוברי צרפתית.

  12. עמדות כאלו יהיו כשהרכבת הקלה תתחיל לנסוע
    כלומר: בשלהי המאה ה-21

    סבלתי? מה פתאום. קראי וראי פוסטים קודמים

    דווקא אין לי טענות על ידידותיותה של פריז, יש לה רק כמה מגרעות קטנות

  13. אוכל בפאריז – היו לי חוויות מצויינות בכמה וכמה מקומות, ואני חושב שזו עיר עם אוכל מדהים – אם כי כמובן תלוי איפא. אך בוודאי שלבן הזוג הצמחוני זה לא תמיד פשוט.
    אבל לב
    יקורך הבא, שימי לב למקום הבא, מסעדה צמחונית, טעימה למדי, מבחר נאה ואם אני לא טועה אפילו היה קינואה. היה טעים.
    גם אני שאוכל בשר נהניתי.

    Le Potager du Marais 22 Rue Rambuteau, 3rd arrondissement. Open every day noon until midnight (Sun 1pm till midnight), last orders 10.30pm. Metro: Rambuteau (line 11), Hotel de Ville (1 and 11) Tel: 01-42 74 24 66.
    אגב, מאחר ולא זכרתי את שמה כרגע והכרטיס לא לידי הכנסתי לגוגל את המלים "פריז מסעדה צמחונית" באנגלית
    ומיד הגיע הלינק
    http://www.vegetarianguides.co.uk/updates/index.shtml#vegetarianfrance
    בו פרטי המסעדה וכך נזכרתי. (רמז לביקורך הבא).

    חוץ מזה, אחת המסעדות המדהימות ביותר בפריז, ARPEGE
    עם שלושה כוכבים במישלן, צמחונית כמעט לחלוטין. עולה המון כסף, אבל כשזה טוב זה מדהים. מנות ירקות בלתי נשכחות.

    בכלל במסעדות היקרות מהסוג הזה אין בעיה לקבל מנות צמחוניות מעולות.
    ב GUY SAVOY
    שכנרת כתבה עליה לאחרונה האוכל מדהים, וכמה ממנות הדגל (מרק ארטישוק וכמהין עם בריוש כמהין) צמחוניות לחלוטין.
    נכון שבמקומות היותר פשוטים, בביסטוראים וכו' קשה למצוא אוכל צמחוני ואפילו בסלט הם שמים בשר.
    לכן ברמת המקומות הפשוטים אוכל צמחוני נמצא לעתים קרובות בצורת מאפים נפלאים בפטיסרי ברחבי העיר, וגם במסעדות אסיאתיות ומעדניות סיניות וגם מסעדות איטלקיות (אם כי אני מסכים אם מי שיאמר שלא בשביל זה באנו עד פאריז דווקא).

  14. אשמור הכל לקראת ביקורי הבא,
    אבל כאן אני חייבת להתוודות:
    חבריי טורפי הבשר ממש לא מתעניינים במסעדות צמחוניות, וכלל לא עלה בדעתם ללכת לאחת כזו
    כך שאני היא זו שצריכה הייתה לתור אחת עלעלי חסה בקרנות הרחוב.

  15. קינואה – סלט בריאות במסעדת קפילא הכפרסבאית. המקום חלבי (כלומר: כמעט צמחוני. יש דגים) וגם כשר.

    תגידי שמעין ('זוכרים? עבדה פה לפני שנה') שלחה אותך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s