איפה לכתוב את הרומן הגדול הבא?

 

איפה אתם כותבים את התסריט שלכם, זה שיהווה פריצת דרך בתולדות הקולנוע? איפה אתם כותבים את סדרת הדרמה המהפכנית, זו שתשים בכיס הקטן את פרשת השבוע, בטיפול, הבורגנים ושבתות וחגים גם יחד? איפה אתם כותבים את כתבת השער הבאה שלכם? כלומר, איפה אתם עובדים?

* בחדר הקטן שלכם בבית עם השותפים?
* בסלון המשפחתי, אחרי שהילדים הולכים לישון?
* בבית קפה שבו המלצרית יורה בכם מבטי שטנה אחרי שלוש שעות והפוך אחד?
איפה?
הנה יש לי רעיון ופיתרון, שישומו תלוי רק בכם ובפידבקים שאקבל:

נניח שאציע חלל גדול, עם 20 שולחנות/עמדות כתיבה נוחות וחיבור אינטרנט חלק ומהיר, מקום בו תוכלו להכין לעצמכם שתייה ולאפסן את הקופסה עם האוכל שהבאתם מהבית.

אם תרצו לדבר עם מישהו מהכותבים, תהיה פינת ישיבה בצד, ותוכלו לנתח את הסצנה או את הפסקה שתוקעת אתכם, או סתם להחליף חוויות מהלפ טופ החדש/ישן שלכם.

ואני שואלת:
1. מעניין אתכם?

2. כמה הייתם מוכנים לשלם עבור מקום כזה, שיהיה פתוח שבעה ימים בשבוע משמונה בבוקר עד חצות?

3. איזה סוג של יחסים הייתם רוצים איתו? מנוי על בסיס חודשי, שבועי או יומי?

מחכה בסקרנות.

 

46 מחשבות על “איפה לכתוב את הרומן הגדול הבא?

  1. a lovely idea but just a bit of nitpicking i want to point out.
    since writing requires the creative juices (or at least is meant to) you can't limit it to a 8 to 12 slot. i think a 24 hours place will work better.
    moreover is the quastion of location. I for one love the idea, but i won't travel to tel-aviv every time i want to write something. on the other hand anywhere too far will be unacceptable to other people.
    about the payment, a think a daily fee is probabley the best idea, with some kind of a discount for returing customers.

  2. כשעוד עבדתי על הספר, כתבתי בקומה השניה של ארקפה רמת אביב גימל, מין חדר צר ומלבני, אבל מרחק סביר בין שולחנות, מה שהקל על עניין הסחות הדעת שמפריעות, ואפשר ניתוק מבורך לעבודה. נגישות המלצרים להזמנת קפה/דיאט קולה/נשנוש, הייתה מצד אחד מעולה, מצד שני, מאפשרת בריחה מהעבודה.
    מקבלת את הדברים של המגיב הראשון.
    לא רואה את עצמי מביאה אוכל מהבית.

  3. זה פשוט יופי של רעיון! אני עובד, על התזה, במקומות זרים כמעט שבעה ימים בשבוע, ומאד מתקשה למצוא מקום שיספק את הדרישות שלי.

    אז: 1. מעוניין מאד. אם כי ראוי גם להוסיף מוסכמות לגבי נוהלי רעש. ההבדל בין שיחה, צעקות, דיבור בפלאפון, מוזיקת רקע וכו'. אני לא בטוח כמה עניין ה – 24 שעות קריטי. בטח יש כמה שעות מתות בהם אפשר לסגור את המקום..

    3. כניסה יומית, עם בונוס ללקוח חוזר (כמו שהציעו מעלי) נשמעת לי כמו עיסקה מושלמת.

    משאלה 2 התחמקתי בכוונה. כבד עלי לקבוע מחירים :]

    גילוי נאות: משנה הבאה כנראה לא אהיה באיזור המרכז כדי לנצל את היוזמה.

  4. בחמישה בתי קפה שונים בירושלים, מנסה לתמרן ביניהם כדי שלא ימאס לי מהם, ולמלצרים ממני.

    אני אשמח לחלל כתיבה, לי רלבנטי באזור ירושלים.

    מדוע לא להשאיר את האפשרות לבחירת המינון
    למעוניינים? שהם יחליטו מה עדיף להם, התמחור משמעותי במצב זה.

    את יכולה לשלוט בתנועת האנשים על ידי יצירת תמחור דיפרינציאלי.
    עלות יום במסלול חודשי זולה מעלותץו במסלול שבועי, או יומי וכו', תלוי בתנועת הכותבים.

    אחלה רעיון, בעצמו שווה סדרה.

  5. בבית, על הספה עם הלפטופ על הברכיים, או במקרה של חופש בלתי צפוי- בקפה 'התחתית' (שמאז שהפסיק להיות פיצוציה חביבה והפך למעוז הברנז'ה, קשה מאוד להתרכז בו). וכן, הייתי מאוד שמחה אם היה מקום כזה. הבעיה היא שיש אנשים כמוני (עם בעיית קשב) שכל רעש הכי קטן מסיח את דעתם לעבר התרחשות אחרת, ולכן קשה לנו מאוד לעבוד בסביבה מלאת גירויים ויז'ואליים או סאונד רועש

    זה רעיון גדול!!

  6. צריך לפחות שיהיה אוכל 🙂

    וקפה איכותי ביותר.
    אחרת מה שונה מהבית?
    שהרי לכאן צריך להגיע
    ולהתלבש!
    להתייעץ עם אחרים? אפשר ברשת

    לכן מחפשת ערך מוסף.

  7. תודה על פידבקים.
    ריקי – את בעיית האוכל שלך נצטרך לפתור – יריב – תעשה שם מה שאתה רוצה, לא אפשפש לך במחשב
    מלוכסנת – לא לכל אחד יש מספיק מקום/תנאים לכתוב בבית.
    יש אנשים שרוצים מסגרת ומקום נוח ויש מי שחברה יצירתית מועילה לו
    עניין האוכל בעייתי, זו כבר אופרציה והפקה אחרת לגמרי שמשנה את הפוקוס, את סוג הרישיון, את ההשקעה, את המשאבים וכן הלאה

  8. בשבילי היה יכול להיות מצויין.
    אם היה במיקום נוח מבחינתי אין לי ספק שהייתי עושה כרטיסיה על בסיס חודשי.

  9. מקום כזה, צריך להתאים את עצמו לכל צורך. פינת ישיבה שכוללת עמדת טלפון נייח, אפשרות להתחבר עם מכשיר הקלטה, מכונת פקס זמינה.
    ניתן להרחיב ולחשוב על חדרי פגישות, דיונים וכמו שציינו עוד קודם – קפה טוב במחיר הוגן ואופציה להזמנת אוכל (עדיף לא לבשל במקום, לשם כך כבר פועלים בתי הקפה).
    המחיר – אפשרות לתשלום ע"פ שעה, יום, שבוע, חודש ושנה. מבצעים ללקוחות חוזרים וקפה חינם למי שעשה מינוי לשנה 🙂

  10. חנן – יש כאלו מקומות ברחבי ארה"ב, אבל אני לא חושבת שאני יכולה להסתמך על מודל הרווח שלהם

    דרורית – רשמתיך

    אבי – הקפה יהיה חופשי, אני לא חושבת שתהיה שם מכונת אספרסו בגלל הרעש שהיא מביאה עמה (ע"ע בתי קפה טעוני אספרסו וראיונות שעיתונאים מקיימים שם, הנקטעים בכל פעם על ידי הרעש האימתני העולה מהן)

    כן, ברור שהתשלום יהיה מודולרי.
    השאלה היא כמה. דברו במספרים

  11. מלשבת בבית קפה נחמד, עם חיבור טוב ועם מלצרים שלא עושים פרצוף?

    לשמחתי יש כאלה בתל אביב ואולי גם במקומות אחרים.

    תוכלי לחדד את יתרונותיו של מקום כמו שלך?

  12. חידדתי אותו בפוסט
    ע"ע:

    בבית קפה שבו המלצרית יורה בכם מבטי שטנה אחרי שלוש שעות והפוך אחד?

    בבית קפה יש רעש, זמן הישיבה מוגבל (מעשית, לא תיאורטית) צריך להזמין משקאות או מאכלים, ואין שם סביבה שקטה/יצירתית/תומכת/הולמת

    אם בתי קפה נאים בעיניך כדי לשבת ולכתוב בהם 4, 6 ושמונה שעות ביום, בכל יום, סבבה, תיהני, לא אמנע ממך את התענוג

  13. עיצוב הפנים, התאורה, הפריים אליו פונה המבט חשובים לי מאוד וקובעים את מידת החשק שלי להיות באותו מקום ולכתוב בו. אלה עניינים של טעם אישי אבל לא אבסולוטית.

    קפה איכותי נראה לי חשוב, אבל מכונות האספרסו באמת רועשות.

  14. אני כותב בבית קפה קבוע, רק משום שהוא קרוב אלי לעבודה. השעות שלי הן שעות הערב המוקדמות.
    זה בית קפה בשירות עצמי, כך שאני נמנע ממבטי שיטנה של מלצרים בעוד אני יושב 3 שעות על כוס אספרסו.
    הסביבה בדר"כ שקטה, אם כי לפעמים אני נופל על האזנת סתר לשיחה בשלחן סמוך, מה שיכול לדפוק לי לגמרי את הריכוז.
    פעם או פעמיים בשנה האחרונה הייתי צריך לנדוד לבית קפה אחר, וגיליתי שלקח לי הרבה יותר זמן להכנס לאווירה המתאימה – אפילו שגם שם היו כל התנאים האובייקטיביים. כנראה המקום הקבוע עוזר לי. עם זאת, אני מוצא מרגוע בתחלופה של המלצרים; לכן אני חושב שאם הייתי חולק חלל עם כותבים נוספים – היה בזה אלמנט מלחיץ. היה לי קשה להחליט לנטוש אחרי חצי שעה, ביום שלא הולך לי, הייתי מרגיש יותר מחוייבות ומודע יותר לאיך אני ניראה, פחות מחוייב לכתיבה עצמה.

  15. אולי דווקא הסביבה הייתה מפרה אותך?

    שמע, אין לי שום כוונה שזה יהיה מקום ג'יידייטי
    חלילה וחס וחלילה טפו

    אבל מה, כשאתה הולך לבית קפה אתה לא מתלבש כאחד האדם?

  16. כותבת בעיקר בבית, וגם בעבודה. הלוואי ויכולתי לצאת למקום כזה כמו שאת מתארת, שהוא לא בית קפה. הבעיה שלי היא הרגישות לרעש – אני צריכה דממה מוחלטת. נשמע לך אפשרי?
    המחיר תלוי במה שהמקום מציע – אם הנוחיות היא מקסימלית (שולחנות, כיסאות/כורסאות נוחים, תאורה וכו') הייתי משלמת יותר.

    רעיון נהדר!

    שיהיה בהצלחה.

  17. רעיון מעולה.
    הבעיה היא שביום שתתחיל לזרום אליו הברנז'ה הכותבת של הנסיך הקטן וקפה נח, אי-אפשר יהיה לכתוב מחמת סירחון הפלצנות.
    בעיה מעשית נוספת –
    תחלופה נמוכה של אנשים, שאת רואה כיתרון, ולי מסתמן כחיסרון. אם יש מקום לעשרים אנשים, ואני העשרים-ואחד, סביר להניח שאסוב על עקביי. בביתקפה זה לא יכול לקרות.
    ושאלה הפוכה – מי לדעתך קהל היעד של מקום כזה?
    כמה היית גובה על ישיבה בו ?

  18. על המיטה, על הספה, באוטובוס על האיפוד טאץ', על שולחן בית הקפה – בכל מקום שבו באות המלים. חצי מהגאדג'טים שלי נבחרו בקפידה על שום יכולתם לקלוט ולשמור מלים כשהן באות – מחמת זכרון קצר וכתב יד מזעזע. פעם אפילו, כשנתקעתי בלא אף גאדג'ט לרפואה בדרך למכולת, שלחתי לעצמי סמס.
    מקום כזה יכול להיות רעיון גדול. סינרגיה בין כותבים ואווירת כתיבה זה מגביר פרודוקטיביות אדיר.
    אני הייתי עושה מנוי חודשי בכיף למקום כזה. הייתי בא לשם גם אם אין לי משהו ספציפי שצריך להכתב באותו יום. כמו חדר כושר.

  19. .בדרך ליזמות, דבורית? ברכותיי. velvet's place או the underground center
    אני כבר מוכן לנדב לך שמות, אם בכלל וכאשר.
    את מדברת על חלל לעשרים שולחנות. קשה לי לראות את זה רווחי. אנשים יתנחלו במקום, ומי שיעזוב לאותה פינת ישיבה בצד, בטח ישמור לעצמו גם את שולחן הכתיבה שלו, במיטב המסורת של עמידה בתורות בישראל.
    נראה לי שמדובר בתוכנית עסקית עמומה. צריך יותר פרטים. על השם שלך והדור האינטרנטי שאולי רוצה לצאת מביתו ולכתוב בחוץ, בוודאי שאפשר לבנות משהו.
    הפעם האחרונה שכתבתי בבתי קפה הייתה בניו-יורק שנות ה-80'. היה כיף גדול. אנרגיה ענקית, ולאו דווקא בחלל עצמו, סניף בייגל-נוש סמוך לצומת ברודוויי והרחוב 72. כותב גדול מכולנו, ש"י עגנון, היה קם בארבע חמש בבוקר וכותב בעמידה על המשען האלכסוני של דוכן תפילה. לא ידוע לי שכתב מחוץ לבית.
    לכתיבה אין חוקים. הרעיונות הטובים באים בשירותים, תוך כדי רחצה, נהיגה, בהיה בחלון המטוס. אם המשך תהליך הכתיבה יבוא דווקא בחלל שאת מציעה? אולי.
    אגב, בתקופת האולפנים, הוליווד של שנות ה-30' וה-40', ישבו כל התסריטאים במה שהם כינו בציניות stables, כל אחד בתאו, וכתבו את היומית שלהם בשירות בעל הסטודיו. הנה עוד שם לחלל שלך, האורווה

  20. צריך חלל משותף וגם כמה תאים אטומים לקול, מקום להתחבר עם לפטופ אבל גם כמה מחשבים נייחים אם בא לי להכנס פתאום. אפשרות להזמין במייל/מסנג'ר מהמלצר/מפעיל שתיה ואוכל (אם את לא רוצה להכין במקום אז מבחינתי שיביא מפיצוציה צמודה.קחי בחשבון שבטח משם יגיעו עיקר הרווחים. המיקום חייב להיות נגיש בקלות, נגיד במרכז תל אביב אבל סמוך לחניון, אין לי בעיה שזה יהיה בבניין משרדים, אני לא ממש לא הייתי רוצה לכתוב במקום בו יכולים לבהות בי מהרחוב, זה החלק שמונע ממני לכתוב בבתי קפה. זה יכול להיות מאוד יעיל לסטודנטים דחייניים, הם יצטרכו לחתום אצל המפעיל בכניסה כמה עמודים בסמינר הם חייבים לכתוב היום והוא יבדוק…ותוספת נחמדה בחדר צדדי כך שהרעש לא יפריע – כורסת מסאג', יש כאלה שמופעלות במטבעות, ואם יש כבר חדר שאפשר להרעיש בו – אז תשימי בו כבר מכונת אספרסו

  21. 1. מענין? כן, מענין לאללה. וגם נשמע כמו רעיון עסקי מוצלח, שיש לו עתיד.

    2. כמה הייתי מוכן לשלם עליו? מעט מאד, אם בכלל. סיבה טובה אחת, אולי, לשלם על מקום כזה, היא האפשרות להפריה הדדית עם כותבים אחרים. אלא שבעבורי, זה רק עול ולא ברכה, ולכן אני בספק אם הייתי מעונין לשלם.

    3. ואם כבר? אז מנויים על בסיס שמתחשק לי. קרי, ברצותי – חופשי יומי. ברצותי אחרת – חופשי חודשי. וכולי וכולי.

    4. ולשאלה שלא נשאלה. לטעמי, קו המחשבה שלך כאילו מתקיימת זהות בין כתיבת רומן לבין כתיבת סדרה, תסכית או כתבה לעיתון, הוא קו מחשבה שגוי, לטעמי ולטעמי בלבד.
    את הרומן שלי הצלחתי לכתוב אך ורק בחו"ל, במקומות בהם היתה לי שקט ושלווה מכל מה שמוכר לי, מאנשים שודברים את השפה שלי, מהאקטואליה, מהטלביזיה, מהיום יום שעוטף אותך בצורה בלתי נסבלת.
    דברים אחרים, מצד שני, אני מוכרח לכתוב במקומות פתוחים, כמעט ציבוריים, שיש בהם מספיק גירויים חיצוניים שאוכל בה בעת להתעלם מהם ולספוג אותם במלואם. לכן אני סבור שחלל סגור שמיועד רק לכתיבה, יש בו משהו אפור ומסרס, למרות האפשרות להפריה הדדית בין כותבים. הפריה שכאמור אני לא מת עליה.
    אם תרצי תגובה מפורטת יותר, ואני בספק אם תרצי, אשמח לספק במייל, רק תגידי.

  22. על המיקום. אני לא כותב בכלל ((אלא אם טוקבקים נחשב) אבל כדאי שתבררי היטב אם אנשים יהיו מוכנים לנסוע, ואם כן לאיזה מרחק ובאיזה אמצעי, כדי להגיע למקום כזה.

  23. סביר שהייתי הולך לספרייה. שקט, אפשר להיות שעות ארוכות, חינם, ויש הרבה ממי לגנוב רעיונות.

  24. עמיר – לא באים למקום כזה סתם. במקומות האמריקאים המקבילים מומלץ להזמין מקום שלושה חודשים מראש. זה ממש לא בית קפה.

    האנשים שהכרטיסיה שלהם לחודש יידעו שתמיד יש להם שולחן.
    הרוב יהיו לזמן ארוך, כלומר חודש, המיעוט ליום, אבל תצטרך להזמין מקום

    מקום עם אוכל הוא בעייתי כמו שעניתי כבר לריקי. זו אופרציה אחרת לגמרי.

    צריך להבין: המשאבים ההתחלתיים שלי מוגבלים (אני לא בעניין של לחפש משקיעים כרגע). יש לי תיאורטית חלל – מזה הכל התחיל.

    ברור שאם הייתי צריכה להתחיל לחפש ולשכור כזה מקום בלב תל אביב זה לא היה אפשרי

    אל דאגה, לא יציצו מהחלונות

    אני בכלל לא בודקת איך כותבים מה – כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה. מצדי רק סלוגנים לתחתוניות עם כנפיים. זה ממש לא רלוונטי ולא משנה כהוא-זה מה צריך למה.

    כן, רעיונות באים בכל מקום, אבל כתיבה היא עבודה, ואני לא ממציאה כאן שום דבר חדש.
    כלומר אפשר לכתוב כמו עגנון על דוכן התפילה.
    אולי סידר יכול לעשות את זה, אבל אני לא רואה רבים כאלו

    איפה זה יהיה? בתל אביב, כמובן, לא רחוק ממרכז העיר, כמאמר האורלי ק"ב

    ולכלכלן – אתה יכול לכתוב לי במייל, למה לא
    מכל כלכלניי השכלתי

  25. ישבתי לא מעט בבתי קפה עם הלפטופ, כשהתנאים בבית לא איפשרו. וגם בספרייה הציבורית במחשבים הציבוריים.

    הבעיות שבהן נתקלתי, שמקום כזה יכול לענות עליהן:
    מעשנים
    מעט נקודות חשמל (והצירוף עם סוללה חלשה – לא צירוף טוב).
    לפעמים יש מקום רק על הספות, ואז אין התאמה טובה לגובה השולחן).

    מה הייתי רוצה ממקום כזה:
    אוכל/שתייה – או בפינת קפיטריה או ממכונות. כדי לא יהווה מוקד משיכה גדול מדי ויהפוך לבית קפה מן השורה, על רעשיו ופטפוטיו.
    קופסת טישו על כל שולחן – במיוחד בחורף, אני משתגעת מאנשים שמושכים באף ללא הרף, ונראה שאני מגנט לכאלה.
    אפשרות לפרטיות, כך שלא כל מי שעובר יוכל לראות את המסך שלי.
    ללא עישון (טוב, בזה בטח אפשר לסמוך עלייך 🙂 )
    כמה הייתי מוכנה לשלם? המממ, מאחר שעדיין קיימת אופציית בתי הקפה, אז לא הרבה יותר ממה ששם עולה לי.
    עמדות טלפון/פקס – לא הייתי מגיעה למקום כזה בשביל לכתוב. רעש יש לי מספיק בבית.
    סוג יחסים – בתור בחורה שלא מתחייבת – הייתי מעדיפה לפי שעות, כנראה.
    אם כי דווקא כשהיה לי פרויקט כתיבה מסוים שרציתי להתקדם בו, קבעתי לי יום ושעות קבועים עם חברה בבית קפה מסוים, ושתינו עבדנו במקביל והתייעצנו מדי פעם – ממש לפי המודל שלך 🙂
    ז"א – כנראה שעדיף להתחייב באופן כלשהו, לטובת כל הצדדים.

    אם יהיה ביקוש היסטרי 🙂 , כדאי שאפשר יהיה להתקשר ולהזמין מקום.

  26. כותבת ב"חדר העבודה" – אמצע הבית. מדי פעם נמלטת לקפה כזה או אחר. מתקשה להתרכז. העצמאות חשובה לי מאד, אבל לפעמים נעים להתלבש ו"ללכת לעבודה" עם הלפטופ. מוכנה להביא קפה מהבית, אפילו. אבל מה עם שקט? ואיך באמת יוצרים אקוסטיקה שמאפשרת לאנשים כותבים להתרכז, ועם זאת לא נראית כמו כוורת של חייזרים עמלנים, מרכיבי אוזניות?
    אשמח לחשוב איתך יחד. הרעיון מדליק, מכירה אותו באמת ממחוזות זרים. יש לו ניחוח ניו יורקי. יכול להתאזרח יופי בתל אביב.

  27. אז ככה. התמחור הסביר של דבר כזה נראה לי 25 שקלים ליום מלא או 5 שקלים לשעה – קצת פחות מעלות בית קפה מקביל לטווח קצר ואי שם באזור שלא גורם חור בכיס למי שמעוניין להשתמש בשרות על בסיס קבוע – לפי 25 שקלים ליום מקבלים עלות של כ-500 שקל לחודש שנראית לי רף עליון של הוצאה חודשית לכותב
    השרותים שאת צריכה לספק מסתכמים בחשמל, מיזוג, מים + עמדת קפה, שירותים בוהקים, אינטרנט קווי ואלחוטי ומספר עמדות מחשב מלאות.
    בעצם פתאום זה נשמע כמו אינטרנט קפה, לא?
    הם כבר לא נורא מצליחים היום.
    לא משנה.
    נחזור לענייננו: בהתחשב בדרישת שטח של 6-8 מ"ר לאדם ברוטו, את זקוקה ל-200 מ"ר כדי לאכלס כ-30 אנשים. פחות מזה יהיה צפוף מדי ולא נעים. אם השטח שלך קטן יותר צמצמי בהתאם את מספר העמדות.
    30 עמדות בתפוסה של כ-70% 7 ימים בשבוע ובחישוב של 75% קבועים והיתר זמנייים מניב הכנסה חודשית של כ-18,000 שקל. שכירות של 200 מ"ר משופצים תגזול לך את החלק הארי של הסכום, תוספת של שיפוץ והוצאות שוטפות הופכות את המיזם לטיפה לא כלכלי.
    כמובן שאפשר לגבות מחיר גבוה יותר אבל התפוסה תגיב בהתאם וגם ככה ההנחות שלי אופטימיות מאוד לגביה. בקיצור, אלא אם יש לך נדלן חינם זו עלולה להיות הרפתקה בעייתית.
    ובכל זאת, בהצלחה.
    כלכלנים כמעט תמיד לא מבינים כלום.

  28. אני כותבת בבית כשאפשר ובבתי קפה כשאפשר, וטיפה בחוץ כשאפשר. אכן בעיה קשה.

    הייתי שמחה למקום עם הרבה ישיבה אלטרנטיבית (מוכרחה לפעמים להחליף מקום מהשולחן לפוף לרצפה לבר עם כסא גבוה), אויר טוב ומרפסת שאפשר לעשן בה וגם לכתוב (סליחה דבורית, אבל זה אחד הדברים שהכי חסרים תוך כדי כתיבה בבית ובבתי קפה). בהחלט מוכרחה להיות מכונה עם קפה מצוין, ולדעתי גם את סוגיית האוכל אין שום בעיה לארגן, כי אפשר בקלות לסדר מקרר מוצלח כמו בלאביט, לא צריך בשביל זה מטבח חם.

    כמה הייתי משלמת על זה? אני חושבת שלא מעט. היום אני מוציאה לפחות 30 שקל על שעתיים-שעתיים וחצי, בלי אוכל. אז בטח חמישים על בסיס כרטיסיה של נגיד 10 פעמים בחודש.

    יו גו גירל, נשמע לי יופי של רעיון ומחכה כבר לסניף האירופי שלו.

  29. נשמע כמו רעיון מצוין.
    מצד שני – קשה לי לחשוב על מחיר שיהיה מספיק אטרקטיבי לכותבים ומספיק רווחי לבעלי המקום. (מצד שלישי, אולי זה רק כי אני תפרן מלידה)
    אני בכל מקרה מעדיף לעבוד בבית, אלא אם כן מדובר בעבודה עם בנזוג, ואז מקום כמו שלך יכול להתאים לי להפליא.
    שיהיה בהצלחה

  30. לערסל פלוס לפטופ להשכרה במקום.
    צודקים לדעתי מי שאמרו לך שהרווחים יבואו ממכירת אוכל, שתייה וציוד נלווה (החל מעכברים ואוזניות וכלה באמצעי איחסון וגאדג'טים למיניהם, בטווח המחירים הזול עם אפשרות לקו של אביזרים מעוצבים. כולל שירותים משרדיים בסיסיים) כי כדאי להציע מחיר בסיסי מושך לשעת שימוש כדי להביא אנשים. מקום עם הסדר חנייה, רצוי. הייתי הולכת על מגוון מסלולים, תשלום פר שעה, כרטיסיית שעות, גלובלי ליום, כרטיסיית ימים ומנוי תלת-יומי/שבועי/חודשי/שנתי

  31. שלצורך הכתיבה מסתגר בבית – רעיון גדול!

    תעשי תוכנית עסקית שטובה גם לך וגם ללקוחות – ואני בא!
    (חלל גדול, בלי חלוקה לתאים, ובלי אוכל – כמו ספרייה)

  32. כלומר מי שרוצה יכול לקבל כרטיס מגנטי ופעם בחודש משלם בהתאם. ממש ככה: דופקים כרטיס, כמו שיש בארנק. ישבת 5 שעות בלי הפסקה? יופי. חצי שעה ונגמרה המוזה, צריך לצאת? אין בעיה.
    כמה לשלם? נו, באמת אין לי מושג. תמחרי ככה שיהיה רווחי. בדברים כאלה זה צריך להיות סכום פר שעה .
    כשהייתי מובטלת והלכתי לספריה הציבורית למחשב לחפש עבודה הייתי מוכנה לשלם על מקום כזה. היה חסר לי מאוד שאין פינות – לא רק לפגישות, אלא גם פינות שקטות לגמרי.

  33. אני כותבת בנחמה וחצי. בית קפה נהדר, אפשר לשבת כמה שרוצים ואף אחד לא עושה פרצופים. לגבי הרעיון שלך – כבר שמעתי על דברים כאלה בעבר, אני חושבת שמישהו סיפר לי על מקומות כאלה בחו"ל. יש לי הרגשה שזה מאוד יתפוס בהתחלה אבל לאחר חודש-חודשיים זה יתפוגג. אני לא בטוחה שזה מתאים לכותבים. למתרגמים, כן. אפילו למעצבים כן. אבל לכותבים? אנחנו באמת רוצים לפגוש את עצמנו? אני לא חושבת שתהיה לי סבלנות לדסקס עם כולם על מה אני כותבת ואני בטח לא חושבת שאוכל להתרכז כשכל המתחרים שלי יושבים סביבי.

    בקיצור, נתפזר בבתי קפה וגמרנו.

  34. רעיון נחמד מאוד. לרוב סופרים וכותבים מסוגים אחרים עובדים משעות הערב ועד לפנות בוקר.

    לא מכירה כותבים שכותבים בבוקר.

    צריך להיזהר שלא תהיה מוזיקת רקע רועשת מדי ושיהיה חדר או פינה צדדית שבה אנשים יוכלו להתייעץ ולדבר (רצוי שניהם).

    חוץ מזה הרעיון נשמע טוב והייתי מתחילה ללכת בהתחלה בלי מנוי (כלומר צריך תשלום יומי ותעדיף אחר לתשלום חודשי או שבועי) כדי לבחון את זה.

    לא צריך פקס וכל הדברים הנוספים שמישהו כאן ציין, כי זה בעיקר מיועד לכתיבה ולא למגוון צרכים משרדיים שניתן לקבל במקומות אחרים.

  35. מאוד מרשימות ומועילות כל התובנות וההצעות.
    אני רוצה להסביר שוב: קראו את ההסבר של עוד כלכלן, עם חישובי הנדל"ן והסכומים שאפשר לגבות
    ושאר המסביבים, שלדעתכם הם יביאו את הכסף
    כל הדברים הנוספים זה עוד ועוד השקעה, עוד ועוד כוח אדם, וכן הלאה
    כדי להפעיל מטבח – אפילו סתם מקרר כמו בלאב איט צריך רשיון לבית אוכל, שזה כבר סיפור אחר לגמרי, ואני לא בנויה לו (אלא אם אצליח לעניין משקיע כלומר לתור אחריו, ולזה אין לי הרבה מוטיבציה)
    הרעיון התפעולי צריך להיות פשוט ככל האפשר.

    אני חושבת, כלא כלכלנית בשום צורה שהיא, שמה שטוב במקום כזה זה שאני צריכה גרעין משתמשים קטן, כלומר אני לא צריכה אלפים כדי לתחזק ולהרוויח, אלא באמת בין עשרות למאה איש בכל מיני מצבי צבירה
    קהל שיתחלף לא בתדירות גבוהה
    לאור כמויות הכותבים בתל אביב, לא נראה לי שזו בעיה גדולה

    אבל נכון: תוכנית עסקית שפויה זה חשוב.

  36. כתבתי שבמקום ששורץ כותבים ארגיש מודע יותר ל"איך אני ניראה" – לא התכוונתי "איך אני לבוש ומסורק"; התכוונתי שכל מי שיושב שם יודע שבאתי כדי לכתוב, ואם אני אשב רבע שעה או עשרים דקות ואבהה באוויר, כשמסביב כולם כותבים, או מסתכלים עלי ויודעים שאני תקוע – יהיה בזה משהו מלחיץ.
    ץהיה לי תחושה שמסתכלים עלי.
    זה קרה לי פעם אחת, כשמישהי בשלחן ליד (בבית הקפה) קלטה שאני יושב כמה דקות בלי לכתוב ושאלה משהו כמו "אתה תקוע על איזו מילה?"
    במקום מלא כותבים אני ארגיש יותר לחוץ – פן מישהו ישים לב שאני תקוע.
    יכול להיות שיהיו מסביב אנשים שיוכלו לדון ולעזור במצב כזה, אבל מצד שני – זו עלולה להיות נבואה המגשימה את עצמה.

    ולגבי האופן בו את הבנת את ה"איך אני ניראה", עלה בדעתי שמקום מפגש של כותבים עלול להפוך לשוק בשר, למקום שבאים אליו כדי לראות ולהיראות, כדי להצהיר שאני בברנז'ה, מקום שאוי-ואבוי אם לא אראה בו את הפנים שלי במשך שבוע שלם.
    חשבת על האפשרות הזו?

    שמתי לב שלא עניתי על השאלות שלך, אז:
    1. על אף שאני מרגיש שזה לא בשבילי, היה מעניין אותי לנסות, אולי החששות שלי יתבדו.
    2. כיום אני מוציע 10-15 ש"ח על כוס קפה בכל פעם שאני יושב לכתוב, ניראה לי שזה מחיר סביר גם לחלל שאת מציעה.
    3. לי הכי מתאים יום קבוע בשבוע, בו יהיה לי שלחן שמור ומקום מובטח. מעין מנוי ששומר לי חלון זמן קבוע.

  37. באיזור גוש דן, יש הרבה תחליפים (בתי קפה נעימים, ספריות ציבוריות) שמציעים את השירות הזה פלוס שירותים נוספים בפרישה שמאפשרת קרבה למקום המגורים של הכותב, בלי הצורך להתחייב לתשלום עיתי או למיקום קבוע.

    מחוץ לגוש דן, ייתכן צורך יותר בוער לשירות מהמין הזה, אלא שאז מתעוררת שאלת ריכוז הכותבים והנכונות שלך להפעיל שירות כזה שם.

  38. וזה חדש ומעניין ומרענן ומהפכני.
    כי עד שהגעתי לתגובה האחרונה, חשבתי לעצמי שספריות עונות אצלי על הצורך לכתוב בלי הפרעות (הספריה הלאומית בגבעת רם ואחרות), בורחים לקפיטריה אחת לשעתיים שלוש ולוקחים כמה דפי טיוטה לשרבוטים שעולים בהשראת הקפה עם הסיגריה.
    אבל חניון זה מעולה.

  39. לא בגלל הכסף ולא בגלל הצורך בחלל גדול- אלא בגלל דברים אחרים לחלוטין; דבר ראשון רעש המקלדות (יש רעש, לא כמו מכונות כתיבה ובכל זאת) ולא כל אחד מסוגל לכתוב עם מוסיקה או אוזניות. ואז יש את הרעש. ואז צריך אקוסטיקה או תאים נפרדים. כבר הסתבכת. חוץ מזה, גם פינת הקפה או כל שיחה אחרת על הספות בצד (למשל) עלולה להוות מיטרד עבור מי שאינם מסוגלים לכתוב עם רעשי רקע. אם אני צריכה לשבת במקום שיש בו חוקים מסויימים כמו- שמירה על שקט, תשלום פר-שעה, והגבלות נוספות- אני כבר מעדיפה להגביל את עצמי בבית. מעבר לזה- הרחוב, האנשים, ההתרחשויות והשיחות הקטנות שאנו עדים להם כל יום הם חלק מההשראה של הכתיבה – אם האינטראקציה שלי מוגבלת לטובת שמירה על השקט והתחשבות באחרים, אז מה הרווחתי? אני לא רואה איך אפשר לוותר על הדברים האלה לטובת חלל גדול שבו שורות של שולחנות כמו חדרי הכתבניות של שנות החמישים.

    אישית לא הייתי מוצאת שום יתרון במקום כזה- ודאי לא כשאפשר לשבת היום כמעט בכל בית קפה ולכתוב, ו"לשכור" את השולחן במחיר של שתי כוסות קפה ומבט אחד למלצרית שרומז לה שתרד ממני.
    מה גם שעם כל הכבוד ליוזמה- ויש כבוד, תל אביב מוצפת בבתי קפה שהם
    Writer-Friendly
    וששריצתם (במשך שעות, לפעמים) של כותבים כאלה או אחרים כבר הופכת לחלק מהפאסון של בתי הקפה האלה, כך שבשורה התחתונה אין שום בעיה למצוא מקום לכתוב בו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s