כך נגוז הרעיון

קשים חיי היזמית המתחילה.

מיזם חלל הכתיבה – שזכה להרבה תגובות חיוביות ברמת הרעיון וכן-כן, אני רוצה לבוא – לא יסתייע ככל הנראה ברגע זה, אלא אם יצנח עלי הון/משקיעים נדיבים משמיים.

הסיבה המרכזית היא אי-הכדאיות הכלכלית.
גם אם אגבה 100 דולר לחודש מאדם תמורת שולחן וכיסא צמודים, אצליח רק לכסות את עלות השכ"ד בקושי.
הרווח-לכאורה צריך היה לבוא מתוך חמישה שולחנות (מתוך ה-20 המתוכננים) שמושכרים על בסיס יומי או שעתי. גם כן רווח.
לזה צריך להוסיף את עלויות המקום שאינן שכ"ד כמו ארנונה, חשמל ומים, אינטרנט וקפה (על שלל אבזריו).
אוכל ושאר ההטבות הנלוות, כפי שהוצע כאן, היו הופכות את המקום למשהו אחר – לבית קפה עם אינטרנט, ולא לכך כיוונתי, מה גם שאז ההוצאות והתחשיבים והרשיונות אחרים לגמרי.
מה שכן, סיעור המוחות שהיה כאן באמצעות הטוקבקים היה מעולה ומרשים, על כך אני מודה מאוד, מאחר שהוא חסך המון שעות התלבטות ופגישות אחד על אחד עם שניים-שלושה אנשים בלבד, כי כל האספקטים המעשיים של הרעיון הועלו פה, בלי יוצא מן הכלל.

אני ממשיכה להרהר ולהתקדם באפיקים אחרים.
דיווחים יבואו.

בינתיים אוכל לומר רק שהחיים ללא משרת 9:00-20:00 מאוד קשים: אני לא מספיקה כלום כמעט, אבל נהנית מכל שנייה.