שנה בלי קולנוע

 

כמעט שנה עברה מאז שעזבתי את תפקידי האחרון בעיתונות כמבקרת קולנוע. כמעט שנה, וכמעט לא התגעגעתי כלל. פה ושם, אולי, היו כמה רגעים כאלו, אבל לא יותר מזה. פעמים מעטות בלבד הגעתי לבתי הקולנוע השנה. אבל בסופשבוע האחרון נצבט לי הלב מעט – נערכו הקרנות הפריוויו לעיתונאים לפסטיבל הקולנוע בירושלים שייפתח בסופשבוע, ובפעם הראשונה מזה הרבה שנים לא הייתי שם.

גם לפסטיבל עצמו לא אגיע כנראה. ולא שהמארגנים לא הזמינו אותי, להפך, בהחלט כן, אבל אני לא מרגישה חלק יותר, והטרחה להגיע לירושלים רק לסרט אחד-שניים כל כך גדולה (לא, אל תגידו 40 דקות), שנראה לי שאוותר.

ובכל זאת, עדיין יש לי חיבור מסוים לפסטיבל: לכבוד חגיגות 25 שנים לפסטיבל יוענק פרס מיוחד לסרט הישראלי העלילתי המצטיין. כדי לבחור את הסרט התבקשו אנשי קולנוע, מפיצים, חוקרי קולנוע, אנשי אקדמיה, מבקרים, ומנהלי סינמטק לדרג את הסרטים המצטיינים, וגם אני בין המדרגים.

 

זו החמישייה שלי
* כנפיים שבורות
* מסעות ג'יימס בארץ הקודש
* עטאש – צימאון
* שנת אפס
* אדמה משוגעת

והרשימה הנבחרת
מבין 126 הסרטים הישראליים שהשתתפו במשאל,
אלה ה-15 שקיבלו את מרב הקולות (לפי הא'-ב'):
אדמה משוגעת (דרור שאול)
אוונטי פופולו (רפי בוקאי)
אור (קרן ידעיה)
ביקור התזמורת (ערן קולירין)
בלוז לחופש הגדול (רנן שור)
חולה אהבה בשיכון ג' (שבי גביזון)
החיים על פי אגפא (אסי דיין)
חסד מופלא (עמוס גוטמן)
חתונה מאוחרת (דובר קוסאשווילי)
מסעות ג'יימס בארץ הקודש
(רענן אלכסנדרוביץ)
כנפיים שבורות (ניר ברגמן)
עטאש (תאופיק אבו ואיל)
הקיץ של אביה (אלי כהן)
שורו (שבי גביזון)
שנת אפס (יוסף פיצ'חדזה)

אגב, לא כל הסרטים הללו נמצאים בפורמט די.וי.די. אולי שווה לפסטיבל, בשיתוף היוצרים ובעלי הזכויות על הסרטים ליצור מארז שכזה בהמשך?

כן, בלוז לחופש הגדול, למשל. רוצים בדי.וי.די!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

—-

והקשר השני שלי לפסטיבל – כתבתי על סדרות הטלוויזיה המקומיות, כתבה שהתפרסמה בחוברת שצורפה בסו"ש האחרון להארץ, ומופיעה גם באתר הפסטיבל.