מה, אני לא תל אביבית?

אני מחשיבה את עצמי כאמ-אמ-אמא של התל אביביוּת. תל אביב היתה מחוז חפץ שלי מגיל 14 (ככה זה כשגדלים בעיר שינה). החיים בעיר נראו לי כל כך גדולים ונאדרים וקסומים ומופלאים, ולא תיארתי לעצמי שאצליח לגור שם, כלומר לחסוך כסף לשכ"ד. זו היתה החרדה הכי גדולה שלי כילדה בת 14-18. בצבא הבנתי שאעשה כל מאמץ כדי להגיע לעיר, ואכן, עשיתי.
כמה חודשים אחרי השחרור עברתי לגור ברמת גן, והדירה הבאה שלי כבר היתה בתל אביב, ממנה לא זזתי עד היום. אני תמיד נוהגת לומר שאין שום מקום אחר בישראל בו הייתי יכולה לחיות. אבל מה, אם פעם הייתי בליינית, והמדבר והגלולה, ואלנבי, ושינקין, וקולנוע דן והופעות מכל הבא ליד היו מנת חלקי, היום אני כמעט ולא יוצאת לאירועים ולמקומות הומים. לא פאבים, לא מסעדות, לא בתי קפה, לא הופעות, כמעט כלום. פשוט איבדתי עניין, והטרנדים החדשים והמקומות המסעירים לא מעניינים אותי כמעט.
עד כדי כך שאפילו להופעה של מוריסי לא הלכתי. די נורא, לא? מבחינתי, לפחות, זה נורא.
הבוקר פתחתי את טיים אאוט האחרון (כן, מבאסת המהדורה הדיגיטלית הזו) וקראתי על החלקים המרכיבים את הפאזל התל אביבי.
המסקנה המצערת העולה מהגיליון היא שאני, אההה – קשה לי להגיד את זה – לא תל אביבית.
לפחות לא לפי המדרג של טיים אאוט.

 וזה כל מה שאין לי בסלון
(הכל לפי הרשימה ב-TO)
מערכת סראונד משובחת
מקרן דיגיטלי נייד
שולחן סלון של אלמנטו (מי זה?)
מנורת עץ דני
כורסה משנות החמישים
כיסא נדנדה משנות השבעים
מפזר ריחות נעימים
גיטרה אקוסטית
עציץ אורכידיאה
מזגן מפוצל
מאפרה
פטיפון
סיגריות
מזון חתולים
שש בש
מארז אורי זוהר
מתי ואיך הומצא העם היהודי (שלמה זנד)
(לפחות יש לי מארזים של עמוק באדמה, סיינפלד, הסופרנוס והפמליה).

במטבח לא תמצאו
תחתיות לקפה
עגלה לשוק
מכונת פסטה
מתקן מי עדן (נביעות לא הולך?)
מכונת קפה
קומקום צבעוני
כותש קרח
מד טמפרטורה
דפי טפלון
תבנית עוגה (מי אופה?)
מחברת מתכונים (מי מבשל?)
יוגורט מולר
קבבים
וודקה גריי רוס
לימונצ'לו
(אבל יש לי סבון כלים אורגני, חלב אורגני ולחם שיפון!)

חדר השינה חף מ
שמיכה סרוגה
שוט ואזיקים
סל כביסה ממוחזר
מסגרת לתמונה דיגיטלית
סט מצעים מכותנה מצרית
(אבל יש לי את אשה בורחת מבשורה, למרות שזה בסלון של השבועון)

בארון הבגדים חסרים לי
ארנק מכיסים
חולצת שינה של מאיו (לישון בבגדים?)
בגד ים וינטג' (ספידו מלפני עשור זה וינטג'?)
נעלי עקב מוזהבות
שרשרת זהב של אילוצ'קה (אה?)
חגורת אייטיז אדומה (אם באייטיז לא, אז עכשיו כן?)
(מה יש לי? קסטרו 2004, רונן חן 2007) 

מהאמבטיה נעדרים 
מחזיק ספר
לק אדום
ליפה
בושם של בולגרי
מגבת אקולוגית
(אבל יש לי אדוויל ומספרי ציפורניים!)

ופינת העבודה שלי לא כוללת
שולחן מחשב של חפצים
מצלמת רשת של לוגיטק
מחשב נייד Acer Aspire 2920Z
(אבל יש לי Ipod, עמוד בפייסבוק וערימת עטים)

אז רגע, האם מוצרי הצריכה האלו (הבאתי רשימה חלקית) באמת מאפיינים את התל אביבים?
כל המותגים האלו, זה הדבר?

מה זה להיות תל אביבי?
האם זה לא לרכוב בשבילי האופניים ולהתפעם? לראות את השקיעה מטר מקו המים פעם בשבוע? לסבול מחסימת הרחובות ליד הבית כשיש הפגנה בכיכר רבין? לעקוב אחר התקדמות הבנייה מחדש של הבימה? להתעצבן על המפוחים של העיריה שטוחנים את המוח בשבע בבוקר? להקיף את העיר בשעה וחצי הליכה? להרים את הראש ליד בניין העירייה ולחייך למראה הברווז? לשאול כל יום מתי יגמרו כבר עם החפירות הארכיאולוגיות באבן גבירול? להתפלל להגבלת התנועה בעיר ולסתימת אחוריהם של האוטובוסים המפייחים? לדעת שבכל רגע נתון אפשר (גם אם לא עושים את זה) לרדת לאנשהו, לשבת איפשהו ולקנות משהו?
זה מבחינתי להיות תל אביבית, וזה מספיק לי. לגמרי.