סרוגים Vs פרומים

הסדרה הישראלית שאני הכי נהנית ממנה כרגע היא סרוגים (הנה פרקים).
על הנייר, אין שום סיכוי שיהיה בה משהו שמעניין אותי: חיי רווקים דתיים בני שלושים בביצה בקטמון, שכל מה שהם רוצים זה להתחתן? אין שם מבחינתי בדל מקדם הזדהות. קמצוץ, פירור, גרגיר. כלום שבכלום. הרי אני משתייכת לפרומים, בכל מובן שהוא, ולא לסרוגים.

ומה מתברר? שלא צריך להשתייך למגזר, שאפשר להיות רחוקים מג'רוז ת"ק פרסה, שאפשר להיות מנותקים מאורח החיים של קידוש ופשטידות וכיבוי האור במקרר בימי שישי או מהטישים של משה להב בשלישי רבבת מילין, ובכל זאת, להתחבר ולהיצמד אליה בעבותות.

אני אוהבת את הפשטות של סרוגים. הדיאלוגים הקולחים, המחליקים על מרגרינה סופרננית, חסרי יומרה וזוהר, נשמעים אמינים, כואבים, דרמטיים, יומיומיים, ואפילו 'צחיקים (ראו אמש, ז'יל בן דוד בתפקיד הגבאי מול יעל שרוני). מעניין אותי להתנתק לחצי שעה פעם בשבוע מהווייה של חיי-אני, ולראות איך זה מעבר לגדר.
לא שאי פעם הסתכלתי בעוינות על אחיותי הסורגות, אבל דרך סרוגים, שיש בה נשים עצמאיות וברורות, השונות לגמרי אחת מהשנייה, אני מבינה אותן יותר.

 

יפעת (יעל שרוני) כמו שלא נראתה אף פעם ב"סרוגים", אף שאלו תמונות יח"צ של הסדרה

השחקנים, לפחות חלקם, אמנם טחנו כל בדל סרט וחתיכת סדרה בסביבה, אבל אופס, בסרוגים הם מקבלים פנים חדשות. שימו באמצע ראשו של אוהד קנולר כיפה, הלבישוהו בחלוק, והנה נתי, דמות חדשה, הרבה יותר שווה מזו שהוא מגלם בעד החתונה. הלבישו את טלי שרון בחצאית ג'ינס, צמצמו מעט, רק מעט, את המחשוף שלה, והנה הודיה. שם של דוסית, לא?

ביררתי בקרב כמה אנשים שיוצאים לבלות באוהל נחמה, כמהי שידוך, מקיימי מצוות בעשור השלישי, ואף, רחמנא, הרביעי לחייהם, והם אישרו שכן, ככה זה. לא ממש מפתיע, שהרי היוצרים, לייזי שפירא וחוה דיבון הגיעו ממקומות דומים. והנה אמנון אריאלי מהצופה, שחושב בדיוק ההפך ממני.

הגדולה של שפירא ודיבון היא שמחד, המגזר כולו שוקק, סואן ורוגש, מתפלמס ומתלבט ומחפש טעויות, ומאידך, אנשים כמוני, כופרים גדולים שלא קיימו מצווה מימיהם, מוצאים את עצמם כרוכים אחרי הקסם הירושלמי שלה. אז נכון, עוד סדרה על דייטים, ומי בכלל יכול לשמוע את המילה הזו, אבל מעניין איך זה שם, אצלם. פשוט הלכתי אחרי הלב, ונשביתי.

 

24 מחשבות על “סרוגים Vs פרומים

  1. אני הוטניקית ולא יסניקית ועל כן לא רואה את הסדרה הנ"ל, אבל קראתי קצת את "מאחורי הקלעים" שלה והיה מעניין.
    פה, אחד התסריטאים, אילן אשכולי, כותב על איך דמיין את הדמויות, במיוחד בתור מי דמיין אותן (שחקנים(
    http://www.srugim.com/2008/07/6.html
    הכי הצחיק אותי המשפט:

    "לאמיר לא היה לי שחקן מדויק אז ערבבתי אנשים שאני מכיר עם קצת עידן אלתרמן."
    🙂

  2. "תסמונת סידר" – תסמונת בקרב יוצרים חובשי כיפה כשרוניים אשר רואים צורך להכניס מין ו/או נטיות פוליטיות לצורך רייטינג. הנה גם אני המצאתי ערך אחד לויקיפדיה שיום אחד אולי עוד אעלה לשם.אם יתנו לי. כאדם דתי כואב לי הכיוון של הסדרה. אין לי בעיה עם קונפליקטים ולגיטימי בעיני גם משחק על הקצה אבל ב"סרוגים" הולכים רחוק מידי ולטעמי מצטרפים לכל דתיי המחמד. לסדרה קוראים "סרוגים". האם היא משקפת את הציבור הסרוג? האם היא משקפת פרומיל מהציבור הסרוג? טוב,בסדר, עזבו את הציבור כולו. האם כל שוכני הביצה נופלים בשמירת נגיעה והרבה יותר מזה? ברור שיש לציבור הדתי לאומי חולשות אבל ההקצנה הזו לא לגיטימית לטעמי. ומה שמראים בטלויזיה מחלחל גם לצופים שפחות מכירים את העולם של הדתיים.אני שמח לומר:זו לא המציאות וגם לא הקצנה שלה. זה ההקצנה של ההקצנה של חלק קיצוני. אז מה היה לנו:
    זוג גרוש (פרוד אולי??) נפגש לפחות פעמיים לסקס.
    בחורה שהצהירה שהיא שומרת נגיעה מתלטפת עם רופא שמקפיד על תעודת כשרות מקורית.
    מרכזניק בן 28 שלא מכיר סיינפלד מתנשק ברחוב עם בחורה במכנסיים שהמשפטים היחידים שלו איתה היו "בטרם תחיל וילדה".
    ובת של רב שמצהירה על עצמה כדתיה ("איך הוא לא קולט שאת דתיה?" – באמת מעניין איך..)נמצאת מילימטר מלשכב עם בחור (ודרך אגב גם מתנשקת די מקצועי בתור אחת לא מיומנת. אולי היא למדה את זה מצפיה בסדרה "סרוגים" יש שם הרבה קטעים כאלה…). חבל מאוד.

  3. אני לא מתווכחת איתך, אבל מנסה להביא את
    נקודת המבט שלי. אני הרי לא שופטת אותך, "אתכם", וסליחה על המירכאות אם אתם שומרים או לא שומרים נגיעה. שהרי לדידי, ישמרו, לא ישמרו, זה לא משנה. ערכית, אני מתכוונת.
    ככל ששמעתי, אגב, רבים הם הרווקים/ות הדתיים/ות שכן מקיימים יחסי אישות גם אם הם לא נשואים, בעיקר אם הם בני שלושים ולמעלה מזה.
    אין לי מספרים, אבל אני מבינה שזו לא תופעה חריגה, ונכתב על כך לא מעט.

    בעניין נתי ויפעת – בשבילה הוא הכל, כלומר, באותם רגעים שמתרחש המגע, היא משוכנעת שזהו, הם ביחד לעולמי עד, והיא תהיה בקרוב אשת הרופא. בדמיונה היא עברה כבר את הסמבטיון המפריד בינה לבין הנישואין איתו

    בעניין המרכזניק ורעות, זה לא בדיוק ככה. הם לא התנשקו סתם כך, היא לומדת אצלו כבר שבועות ארוכים, אולי חודשים, ואני משערת שהלימוד המשותף יצר אינטימיות ביניהם.

    בקשר לסיינפלד – אני לא יודעת באמת עד כמה יש "אצלם" היכרות עם תוכניות מסוג זה, אף שהיא למעשה, תמימה מאוד (אם גם משובחה)

  4. תקשיבי לפי מה שאני מבינה כנראה את לא עמוק בציבו הדתי לאומי! אז מה שאני רוצה לאמר זה שזה ציבור נפלא ולפי דעתי הכי טוב אבל בלי להתנשות או משו כזה הסדרה התחילה במציאות וככל שממשיכים לראות עוד פרק ועוד פרקק רואים עד כמה זה רחוק מהמציאות!1! מה שיותר גרוע זה שאנשים לא דתיים לא יודעים לעשות הבחנה בין הבודדים שבבןדדים שפורקים כל עןל תחת הכיפה- שזה ממש לא משקף את הציבור וזה ממש לא מה שקורה לרב לבין הציאות ושאר המציאות ולכן הסדרה מאוד מאוד מאכזבת ואני שוב מתקנת אותך שאת לא יודעת עד כמה את טועה בקשר לרווקים האלו שכמובן רובם קדושים. אולי רובם לא הכי דוסים טבל משם ועד ההקצנה הנוראית הזו??? לא נראה לי!!!

  5. לחגי.
    סרט, שום סרט, לא אמור לשקף איזו שהיא מציאות אוטנטית שאמורה להיות מוכרת למי מצופיו. הגישה הזו היא טעות מושרשת בביקורת סרטים ואין לה ולא כלום עם מציאות של יצירת סרטים – ל"באט מאן" יש דבר אחד או שניים לומר על מציאות החיים למרות שהוא אפילו לא מנסה לשקף אותה.
    סרט אמור לפעול במציאות מוחו של יוצרו שחלק נכבד מתפקידו זה להבהיר לי כהדיוט מהי המציאות הזו ומה הכללים ששולטים בה כדי שאני אוכל להבין כראוי את הסרט. מכאן שמבחינה דראמטית בכלל לא משנה מהי שייכותו המגזרית של היוצר – השאלה כמה הסרט שלו תואם מציאות בכלל לא רלוונטית לכלום.
    תאמין לי שכחילוני מובהק כמעט מאה אחוז מהסרטים שנעשים כאן בארץ בידיי חילונים, לי כחילוני הם לא מובנים ולא משקפים שום מציאות שאני מכיר אותה ובכל זאת אין לי טענה כלפיהם בתחום הייצוג המציאותי ויש לי טענה, ועוד איך, כנגד העילגות שלהם, ההליכה אחר הפוזה הלקוחה מהמציאות הממשית ולא אחר זו הנובעת מתוך הדראמה הסגורה שנמצאת באחריות הכותב.
    הבעיה עם סרטי הז'אנר היוסי סידרי האופנתי שפשה במקומותנו לעת אחרון, איננה ברמת החינחון שלהם כלפי הקהל החילוני (אפקט "גשר" ששם צמחה האסכולה הזו) אלא היא קיימת בתגובה המהללת של הביקורת החילונית שברוב הזמן תופסת איזה שהוא רחש בחש של כבוד כלפי מי שמהדק כיפה על ראשו ("מונדו קאנה") ומתעלמת מהעובדה שברמת הכלים הפשןטים המדובר ביוצרים בינוניים, אם לא פחות מכך.
    הנה לכם תרגיל.
    קחו את הסדרה הזו. בחרו ממנה סצינה רנדומלית ותחליפו בה את העלק סימני דוסיות במילים מוכרות מהעולם שלכם. למשל. במקום שאתם שומעים: "באיזה בית כנסת אתה מתפלל" תחליפו: "במהו הבר החביב עליך". לאחר שתעשו כן קראו שוב את הטקסט ותראו שאתם עוסקים בסיטואציה שאתם מכירים מהחיים או סתם מסדרות טלוויזיה שראיתם לאחרונה ובלי שום קשר דוסי לחייכם. עכשיויהיה לכם גם יותר קל להבין ולשפוט את העילגות, את הפשטנות, את הדראמה העלובה שלא מגיעה משום מקום.
    הכי קל זה לומר שאולי אצלם זה ככה אבל זו שטות כי אפילו שאני לא מכיר אותם לפנים יודע בוודאות שביסוד הם לא שונים ממני.
    אגב ובהערה ממוסגרת. כבר הבעתי כאן בעבר את דעתי הלא מחמיאה (לשון המעטה) על יוצריי הפלסטיק המהודסים האלה, שאז כמו עתה נבעה מההנחה שכאנוש הם בדיוק כמוני, הבלוגרית הגיעה למסקנה שאני מרקע דתי. זו הזדמנות לתקן לה פריט ביאוגרפי לא ממש חשוב אבל אם כבר סתם להצביע על חוסר הבנת הנקרא בקסטים שאני כותב. אולי בעיה שלי..

  6. פוסט מקסים. מסכימה עם כל מילה. גרתי שם כמעט 4 שנים. וזה בול, אבל בול ככה. כלומר, מערכות היחסים. יש את אלה (כמוני) שהבנים הדתיים לא מגיעים אליהן ומחפשות מרצים חילוניים באוניברסיטה, כמו הודיה.
    נתי הוא אב טיפוס ממש, אני יכולה למנות לך 5 בחורים כאלה, יפים, אקדמאים, מוצלחים, שמגיל 0 הבנות מקיפות אותם עוד בבני עקיבא, והם קהי חושים. בחיים לא אהבו, לא היו בקשר, לא מבינים כלום בבנות. ויתחתנו כנראה בגיל 40 עם בת 22.
    ויפעת: רוב בנות הביצה הן יפעת. לוקחות ברצינות, עצמאיות, נורא נורא רוצות משפחה. לב הביצה זו יפעת.
    לגבי המגע: המרכזניק זה באמת לא אמין. כלומר, לא בשלב כל כך מוקדם. הוא הרי לא "נגע" בחיים. אז לא סביר שינשק מישהי שהוא מכיר 3 דקות. אבל יש להם לפעמים נפילות. ואז הן יותר חזקות.

    אבל נתי ויפעת? הגיוני מאוד. היא לא נוגעת בבנים. והיא מאמינה בעיקרון הזה בכל ליבה. באהוב ליבה – כן. זה לא סותר.
    כמובן יש בביצה קבוצות הרבה הרבה יותר מתירניות, לייזי פשוט לא היה בחבורה הזו. הוא דווקא מהדתיים יותר..

  7. תודה, כן זה לא ייאמן, הפערים בין מה שחושבים עליה תושבי ביצה.

    בעניין המרכזניק, שאלוהים יודע מה זה,
    כמו שאמרתי, הם לא מכירים שלוש דקות, יש להם כבר שבועות ארוכים של לימודים אינטימיים

  8. תקשיב- לא הבנתי בדיוק את כל מה שנסת לאמר אבל פחות או יותר ממה שאמרת הבנתי ולכן אני רוצה להגיב. כולם הרי יודעים שסרט זה לא בול המציאות. אבל בכל זאת אני מאוד מבינה את חגי שמוחה על מה שקורה בסרט כי סרט על דתיים הוא לא כמו סרט על חילונים משום שהחברה החילונית היא החברה הגולה יותר, השולטת יותר, והמוכרת יותר לכולם ולעומת זאת החברה הדתית קטנה יותר ושאר האנשים פחות מכירים לעומק את החברה ולכן כאשר הם רואים סרט על ציבור זה הם נותים לשפוך את מירב הסטיגמות שיצר להם הסרט על כלל הציבור הדתי ולכן זה כ"כ מרגיז כי מה שקורה בסרט בכלל לא מאפין את הציבור כציבור!! זה לא פר לעשות כזה דבר! פשוט לא זה אפילו מעליב1 זה כמו שאחרי רצח רבין למשל המון חילונים אמרו" כל הדתיים רוצחים" מה נראה לאנשים? שבאמת כל הדתיים רוצחים?? ואני שוב חוזרת ואומרת שמה שכ"כ מרגיז אותי ואת חגי שהסרט פשוט מוציא שם רע על ציבור שבכלליות לא מתנהג ככה!!!1

  9. 1. אם לא הבנת מה כתבתי תקראי שוב.
    2. למרות הטענות שלך וטענות אחרות של כל אחר מהמיגזר שלך, עובדה שדורית ביחד עם כל שאר עמיתיה בברנז'ה הביקורתית מוצאים שאתם נחמדים ושיש בכם עניין ומורכבות סותרת את טענת היסוד שלך. אתם (לדעתה ואחר') מתקבלים כמאוד "סקסיים" וזו הרי המטרה שלכם כפי שמשתמע מדברייך.
    3. אז בגלל זה לא מבין על מה את בכלל מלינה.

  10. נשמע לי אך סביר – מהיגיון, לא מהיכרות – שמדובר בתלמיד/בוגר ישיבת מרכז הרב. גם בגלל מיקום דירתו – בקריית משה, שם נמצאת הישיבה (ידע לצערי בעקבות הפיגוע) וגם מאפיון הדמות

  11. איזה כיף לשמוע שאת אוהבת את הסדרה
    בתור מישהו שנכנס לכאן ולולווט אנדרגראונד כמעט כל יום, זה נורא משמח לגלות שנקודות שונות בחיי מתחברות.

    אגב דבורית, גילוי קטן הנטייה של הדמות של אמיר לתקן את העברית של האנשים סביבו נוצרה בראשי גם בעקבות "מחלקת ההגהה" שבבלוג של ולווט (גם זה וגם כל כנופיית מתרגמי הספרים שאני מחזיק בין חבריי) כך שאת בהחלט יכולה לראות את עצמך כמישהי שתרמה משהו לסדרה הזו

  12. ברור לי שאין כאן רק עניין של מציצנות כלפי הווי החיים של רווקי המגזר.
    מה שמרגש אותך בעיקר הוא הידיעה המרעישה שלמעשה כולנו אותו הדבר:
    חששות ופחדים, כמיהות ומאוויים, כעסים ועלבונות, בלבול וחיפוש אחר משמעות:
    WE ARE ALL HUMANS
    אז מה עם חלקנו מאמינים שראוי לקיים את המצוות וחלקנו מעדיף להשאיר אותן בבוידעם של הגלות, זה בערך כמו להיות עם דעות פוליטיות מנוגדות אבל זה לא משנה את הגרעין האנושי החזק והברור שיש בכולנו.
    אף אחד לא מקורי ואף אחד לא המציא את הגלגל, אלא אם כן אתה איינשטיין או משהו בסגנון…

  13. לא נורא, ענת
    אני יכולה לקרוא פה גם הצתות מאוחרות ולהגיב!
    אז כן, אנחנו דומים אבל המצוות לא קשורות לבוידעם של הגלות, אלא לתפיסה אחרת של החיים
    ולא אכנס לזה עכשיו.

  14. מתה על הסדרה, חולה על עמוס תמם ויעל שרוני וטלי שרון, ה"הומו" נראה הכי רחוק מזה, זה היה פסיחי לחלוטין…
    מתתתתתתה על הסדרה, אין על לייזי..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s