זרע הפורענות

 

ראיתי את זה מתקרב, וכמנהג העדה אסנן: אמרתי לכם.
לפני שנה וחצי פרסמתי ב-velvet ראיון עם עו"ד אירית רוזנבלום ממשפחה חדשה, אפרופו קיוון כהן, החייל המת שהוריו קיבלו אישור להפרות את זרעו

תהיתי אז מה הלאה ואיפה עובר הגבול. הבוקר התברר לי שאין גבול, ואם היה, הוא נחצה ונדחק.
ידיעות מדווח בשערו "הנער המת יהפוך לאב".
הוריו של נער בן 15 שנפטר מסרטן מבקשים באמצעות בית המשפט להשתמש בזרעו המוקפא של בנם כדי להוליד ממנו נכדים.

הכותרת בכתבה עוד יותר מפחידה: “אבא מת בן 15”, כשהמילים "בן 15” מובלטות בענק.
ההורים הכואבים והאבלים מספרים איזה ילד נפלא היה להם, ואיך הם רוצים נכד ממנו: “נזכרנו שלקחנו גם מיותם זרע. באותו רגע עלתה בנו המחשבה שאנחנו רוצים שיהיה לנו נכד מיותם. שיהיה לנו נכד מדהים בדיוק כמוהו. כשיותם היה בחיים לא דיברנו איתו על האפשרות הזו כי האמנו שהוא ינצח, אבל אני בטוח שזה מה שגם הוא היה רוצה".
כה אמר האב האבל, ומי אני שאשפוט אותו בכאבו, ואני מניחה שאין כאב גדול מזה שהוא חווה כעת, אבל למה הוא בטוח שזה מה שהילד רוצה?

גם על תהליך השאיבה – נוהל רפואי מקובל לחולי סרטן שמקבלים טיפול כימותרפי – מדווח בפרוטרוט:
"…בהתחלה הוא התבייש, אבל אחר כך הוא הבין את המשמעות של זה. הוא היה בהתחלה של ההתבגרות המינית שלו, וזה הביך אותו מאוד. לבסוף הוחלט שהוא יורדם בהרדמה מלאה ויישאב ממנו זרע…”

רצון חופשי? צוואה? צוואה ביולוגית? שום דבר. ילד מבוהל ומסכן שעבר פרוצדורה רפואית.

מי תהיה האמא, לפי איזה קריטריונים היא תיבחר? איזה מבדקים תעבור? מי יבחר אותה? אולי ייעזרו בסיאנס כדי לבדוק אם היא מוצאת חן בעיני הילד המת? מה יהיה הקשר בין הילד המנוח לבין זה שייוולד למעט מטען גנטי מסוים? למי הוא ייוולד? מי יהיו הוריו? מי יגדל את הילד ואיך? ואם הוא לא יהיה "מדהים כמוהו"? ומה עם כל שאר המרכיבים האחרים, חוץ ממטען גנטי?

אני יודעת מה יהיה המקרה הבא עליו ידווח, וסליחה על הציניות והמקאבריות, שמטרתן חידוד הנקודה:
אמו של ילד מת תחליט להתעבר בזרעו. ככה הכי בטוח שיהיה להורים ילד ממש דומה לזה שאיבדו.