זרע הפורענות

 

ראיתי את זה מתקרב, וכמנהג העדה אסנן: אמרתי לכם.
לפני שנה וחצי פרסמתי ב-velvet ראיון עם עו"ד אירית רוזנבלום ממשפחה חדשה, אפרופו קיוון כהן, החייל המת שהוריו קיבלו אישור להפרות את זרעו

תהיתי אז מה הלאה ואיפה עובר הגבול. הבוקר התברר לי שאין גבול, ואם היה, הוא נחצה ונדחק.
ידיעות מדווח בשערו "הנער המת יהפוך לאב".
הוריו של נער בן 15 שנפטר מסרטן מבקשים באמצעות בית המשפט להשתמש בזרעו המוקפא של בנם כדי להוליד ממנו נכדים.

הכותרת בכתבה עוד יותר מפחידה: “אבא מת בן 15”, כשהמילים "בן 15” מובלטות בענק.
ההורים הכואבים והאבלים מספרים איזה ילד נפלא היה להם, ואיך הם רוצים נכד ממנו: “נזכרנו שלקחנו גם מיותם זרע. באותו רגע עלתה בנו המחשבה שאנחנו רוצים שיהיה לנו נכד מיותם. שיהיה לנו נכד מדהים בדיוק כמוהו. כשיותם היה בחיים לא דיברנו איתו על האפשרות הזו כי האמנו שהוא ינצח, אבל אני בטוח שזה מה שגם הוא היה רוצה".
כה אמר האב האבל, ומי אני שאשפוט אותו בכאבו, ואני מניחה שאין כאב גדול מזה שהוא חווה כעת, אבל למה הוא בטוח שזה מה שהילד רוצה?

גם על תהליך השאיבה – נוהל רפואי מקובל לחולי סרטן שמקבלים טיפול כימותרפי – מדווח בפרוטרוט:
"…בהתחלה הוא התבייש, אבל אחר כך הוא הבין את המשמעות של זה. הוא היה בהתחלה של ההתבגרות המינית שלו, וזה הביך אותו מאוד. לבסוף הוחלט שהוא יורדם בהרדמה מלאה ויישאב ממנו זרע…”

רצון חופשי? צוואה? צוואה ביולוגית? שום דבר. ילד מבוהל ומסכן שעבר פרוצדורה רפואית.

מי תהיה האמא, לפי איזה קריטריונים היא תיבחר? איזה מבדקים תעבור? מי יבחר אותה? אולי ייעזרו בסיאנס כדי לבדוק אם היא מוצאת חן בעיני הילד המת? מה יהיה הקשר בין הילד המנוח לבין זה שייוולד למעט מטען גנטי מסוים? למי הוא ייוולד? מי יהיו הוריו? מי יגדל את הילד ואיך? ואם הוא לא יהיה "מדהים כמוהו"? ומה עם כל שאר המרכיבים האחרים, חוץ ממטען גנטי?

אני יודעת מה יהיה המקרה הבא עליו ידווח, וסליחה על הציניות והמקאבריות, שמטרתן חידוד הנקודה:
אמו של ילד מת תחליט להתעבר בזרעו. ככה הכי בטוח שיהיה להורים ילד ממש דומה לזה שאיבדו.

42 מחשבות על “זרע הפורענות

  1. אל תשפוט וכו'.

    זה כמו להזדעזע מאנשים שלא תורמים אברים ואז כשמת מישהו אהוב עליך לא להיות מסוגל שיחתכו אותו חי או מת.ובכל מה שקשור לאובדן ילד בכלל אסור לנו להתקרב. שטח קדוש. פשוט ככה.

    אל תשפוט וכו'.

  2. זה דיון מורכב מאוד
    אין שטח קדוש של "ילד מת"
    ז"א יש, אבל זה לא סותר את הרצון לדון על כל ההיבטים העקרוניים, המוסריים, התיאורטיים, הפילוסופיים של הנושא
    מה שכתבתי פה זה קצה קצהו של קרחון עצום שמשייט מתחתנו.
    ואי אפשר לטמון את הראש בחול וגם לא במי הקרח

  3. יש עניינים שכותרות כמו "אבא מת בן 15" או "זרע הפורענות" יתקשו לטפל בהם. וגם טורים של 100 מילה. בגלל שהם עוסקים במורבידיות של מוות, והמשכיות, והורות, ורצון אוטונומי והמשכיות גנטית. לא קשור "קדושה" אלא לקורטוב רצינות. להגיד שהוא ילד מבוהל שעבר פרוצדורה רפואית זה אולי גם קצת שטחי. שנאמר, על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק. ולמרות שפרנסתך על מילים

  4. למה לשתוק? יש לך פיתרון מה לעשות במקרה הזה?
    מי צריך לתת פיתרון? יש חוקים?
    את יודעת מה אומר החוק?
    ומה שמעבר לחוק? ומה שקודם לו, ואחריו?
    בגלל שאין לך תשובה נחרצת צריך לשתוק?
    לא, אלו שאלות שכל חברה צריכה להתמודד איתן, בעיקר בגלל שהתפתחות המדע והרפואה לא עונה על שאלות מוסריות

  5. לא קשור למוות

    לא קשור לזרע

    לא קשור לילדים

    קשור לחוסר היכולת להרפות

    וככל שהמדע והטכנולוגיה יתקדמו, כך יינתנו בידינו כלים שיאפשרו לנו עוד יותר להאחז.

    תארו לכם צילום בתלת מימד, בתנועה, של מישהו.

    אז אפשר יהיה לצלם אותו בחייו ולהשאיר אותו בתוך המציאות לאחר מותו.

  6. שום אֵבל, כאב או חורבן לא יכול להצדיק את ההתנהגות החולנית של שני ההורים האלה, ובוודאי שלא את המציצנות ואת החדירה לפרטיותו של הנפטר. ז"א, גם אם הם עושים כזה דבר, למה לשתף פעולה עם העיתון ולפרסם את "תהליך השאיבה"? מה זה עסקנו? למה מדינה שלמה צריכה להיחשף לפורנוגרפיה הזאת?

    אין שום סיבה שתשתקי.

  7. את מעוררת בעייה אתית מוסרית ממדרגה ראשונה.
    הסוגייה כמעט משיקה לשאלת השכפול הגנטי.
    החלטות בעניין מסוג זה חייבות להתקבל על ידי גופים שמחוץ למערכת הרפואית.
    לא כל מה שהטכנולוגיה מאפשרת – הוא גם רצוי או מוסרי.

  8. מה הקשר? צילום – מכל סוג שהוא – הוא צילום של האהוב.
    ילד מזרעו של האהוב הוא ילד אחר. זה לא אותו בן אדם. זה לא צילום תלת מימדי.

  9. חזרתי לא מזמן מאזכרה לילד אהוב שנהרג לפני כמה שנים. בבית הקברות הייתה תמונה שלו באיכות מדהימה ובגודל טבעי. התמונה הועמדה ליד הקבר ודברי חנן חיברו אותי לאותה תמונה. זה היה משהו שעוד לא ראיתי, וזה כנראה רק שלב בדרך לפתרונות טכנולוגיים יותר מתוחכמים ויותר בעייתיים.

  10. דבורית, טוב שכתבת על זה, ואני לא מבין למה אי אפשר להתייחס לנושאים גדולים בצורה מצומצמת, כל עוד זה ברור לכל.
    ואני מסכים עם חנן: כל העניין כאן הוא הרצון האובססיבי לאחוז בעבר, או להגיע למצב בו ההווה יהיה נצחי. בקיצור, המאבק חסר הסיכוי בשינוי.
    הילד שיוולד להם יהיה מסכן, כי על כתפיו הוא יישא כל חייו את התקוות שלהם לנחמה.

  11. זה מזעזע, ורק במדינה שמקדשת את המתים מיום הקמתה (אנו לך מגש הכסף, כן?) דבר כזה יכול לזכות לתמיכה.
    אפשר לחשוב על המון טיעונים בעד: הפריה מלאכותית לא נולדה אתמול, הרבה ילדים גדלים בלי אבא, מה ההבדל בין זה לבין רווקה שמביאה כך ילד לעולם מזרע של תורם אלמוני שנפטר? את כולם אפשר להפריך די בקלות – העניין כאן הוא לא היעדרו של האב כמו מי בכלל יגדל את הילד, כמה טבעי זה שסבתא תגדל ילד מינקות, התורם כאן לא אלמוני ועוד, אבל עצם קיומו של הדיון, בעיניי, הוא סוג של פשיטת רגל מוסרית.
    נעזוב את הסקסיזם שכל העסק הזה מסריח ממנו – הורי הנער יכולים באותה המידה לצאת לרחובות מדנדנים בפעמון ולזעוק "רחם, רחם! אנחנו צריכים רחם!" – למרות שרק מזה אפשר לעשות מטעמים. אומר רק שהדרך מרעיון כזה להשבחה גנטית היא כל כך קצרה שאפשר לומר שהיא לא קיימת. כל קריטריון שלא ישתמשו בו ההורים לבחור את הרחם המהלך שלהם יהיה כזה. עדה, צבע עיניים, צבע שיער, ציון פסיכומטרי, כל פרט כזה ישמש את ההורים להרכבת פרופיל גנטי, גם אם חובבני, של הרחם הרצוי לנכד העתידי שלהם.
    האם הפולניה הטיפוסית מנסה לבחור לבנה את בת הזוג ההולמת. נדמה לי שהמדע מסייע לה לקחת את זה צעד אחד – בעצם, הרבה יותר מאחד – רחוק מדי. ולא אמרתי מילה על הרעיון של החלפת אדם באדם.

  12. לא לשפוט שווה, למעשה, אישור (או הסכמה) לכוונות ההורים.
    גם אם מישהו מסכים להפריה, לא ראוי שההסכמה תושג על דרך של "אסור לנו להתקרב, שטח קדוש".
    באופן כללי, המשפט "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" הוא אחד המופרכים (והמזיקים) ששנו חז"לנו.

  13. מה הקשר לקידוש המת? כאן עוסקים בזיכרון החי, או בניסיון להביא לו תחליף. למה אתה חייב לדחוף את שנאת המדינה שלך לכל עניין?

  14. יותר ויותר גדל בי הפחד להודות שבא לי לפחות לנסות לחוות מדינת הלכה.

    יש מצב שהפתק הבא שלי יהיה לש"ס.
    (הסקרנות, הסקרנות)

  15. דבורית. קוראת אותך ומעניין אותי לדעת: יש נושאים שלדעתך לא צריך לדבר עליהם בפרהסיה הציבורית? לא בגלל שלא מעניינים וכו', אלא בגלל שפשוט לא (It's ain't done)?

  16. יש נושאים שאני לא מדברת עליהם. כי לא נוח לי, כי אני לא מבינה בהם, כי הם לא מעניינים אותי. מכל מיני סיבות.

    המקרה הזה הוא דיון ציבורי. חי נפשי שלא חיטטתי בתיקים רפואיים של איש.

    ואת תראי איך ידונו בזה בהרחבה בהמשך.
    אני לא מצליחה להבין איך נושא כל כך נרחב, כל כך נוגע למין האנושי ממש עכשיו נראה לך טאבו.

  17. "מה הקשר לקידוש המת? כאן עוסקים בזיכרון החי, או בניסיון להביא לו תחליף"
    לא, הוא לא חי, הוא מת, לכן אתה עוסק ב"זיכרון" או ב"החלפתו". אם הוא היה חי, כל הדיון הזה לא היה קיים. היחס למת כחי, אותו יחס שבשמו משחררים רוצחים נתעבים עבור ארונות, שבשמו שולחים חיילים לחרף נפשם כדי לאסוף חלקי גופות, היחס הזה בדיוק הוא מה שאני מדבר עליו, והדגמת אותו באופן יוצא מהכלל.
    אם הייתי שונא את המדינה לא הייתי חי כאן. מאהבתי אותה אני רוצה לשנות אותה.

  18. הוא האופן שבו חושבים על הבאת ילד לעולם כשהוא אמצעי למשהו אחר, ולא מטרה לעצמו. כאן – הילד יהיה אמצעי לשמר את זכרו של הנפטר האהוב ואת הקשר עם הוריו, ואמצעי לשכך את כאבם ולתרום לאושרם.

    איפה לוקחים בחשבון את הילד שייוולד – טובתו שלו וצרכיו, או איפה בכלל מסתכלים עליו כעל ישות עצמאית בכל הסיפור הזה?

    מזכיר לנו (ונכון, זה לא אותו דבר) שהרבה פעמים הורים מביאים ילדים לעולם כדי לקדם מטרות שהן זרות וחיצוניות לילד עצמו: כדי לא להיות לבד, כדי לוודא שמישהו ידאג או יטפל בעתיד, או סתם כדי ליישר קו כי "הגענו לשלב הזה בחיים", ואם יש לנו בית ומכונית הגיע הזמן גם לאביזר דו-רגלי (בלי קשר לשאלה אילו כישורים ורצונות יש לנו באמת).

    זה בטח לא כמו להשתמש בטכנולוגיה כדי לנסות "לשכפל" אדם, אבל בכל אחד מהמקרים הללו הילד נתפש כמכשיר ליצירת אושר עבור סובביו.

  19. כל השאלות והתמיהות שאת מעלה הן מרתקות, ונמצאות בלב הרלוונטיות של הסיפור הזה.

    אם הבנתי נכון את הסאב-טקסט שלך (מה שנקרא "תקני אותי אם אני טועה"), יש כאן גם ילד שיש לו (כנראה) מוטציה גנטית שגרמה לו לחלות בסרטן בגיל צעיר. מי מבטיח שזה לא יקרה לצאצאים שלו?

    מרתק. יהיה מעניין לראות איך הסיפור מתפתח.

  20. כשאובססיה פרטית חוברת לתאווה הישגית בשם המדע,אני מרימה ידיים. יש לי הרגשה דומה גם ביחס לנשים שמפילות אינספור פעמים ומנסות להרות שוב וגם ביחס לנשים שחפצות ללדת בגיל מאוחר. כי מה שלא נתן הטבע, צריך לקחת בכוח.

  21. אולי אפשר באופן זמני לעכב עם חוקים, אבל אנשים יעקפו גם אותם, ומי שעדיין מזדעזעים (כמוני למשל) ייחשבו בעתיד הלא רחוק "מוהיקנים אחרונים" ו"דון קישוטים" שדוחים את הקידמה, כפי שלמשל נכתב בטוקבקים על מתנגדי חוק הזיהוי הביומטרי (מעניין מדוע לא קראתי על זה עדיין אצל אף בלוגר ברשימות).

  22. אני שם לב שיותר ויותר מדינות עוברות משברים מוסריים קים מאוד וברור שמדינה בלתי-מוסרית בעליל כמו ישראל תאמצץ משהו מזעזע כזה.

    צריך להגיד למשפחה: האיש פאקינג מת!

    בלי רגישות ובלי נעליים. ועם הרבה הרבה מקאבריות כי המציאות שלנו הפכה מקאברית.

    מה שנקרא, הגענו לתקופה שבה אנחנו חיים חיים בשביל לעשות V.

    הבן חי? נסמן V.

    הבן חי? נסמן X.

    יש זרע? נסמן V.

    אלו חיים שלא כדאי לחיותם.

    ככה זה כשהחיים זה המוות והמוות זה החיים. צריך להגיד לאוונגליסטים שהם יכולים להפסיק לקוות שיגע הארמגדון. יש סיכוי טוב שהוא כבר מעבר לפינה.

  23. שקשה לדון בהן דיון נקי בתרבות שמקדשת את ההולדה כערך עליון, מגדיר המהות, הלאום והנשיות.
    אגב, גם הפונדקאות, שהיא שימוש מעמדי ברחם של אשה מוחלשת כאינקובטור, נכללת בקבוצת הסוגיות הללו ובאופן לא מפתיע – אירית רוזנבלום (שזכויותיה בתחומים אחרים שמורות לה) מקדמת אף אותה.
    אישית, הייתי אוסרת על שתי האפשרויות הללו בחוק.
    האפשרות היחידה שאיכשהו נמצאת בגבולות האתיים הסבירים היא צוואה בחיים של האדם עצמו להמשיך את זרעו.

    ולמבכרת – מה שאינו בר-שיח-ציבורי, אינו בר שיח כלל וכלל.

  24. אולי צריך לדבר גם על רופאים שמציעים לאמהות שכולות שעברו מזמן את גיל הפיריון ללדת בעזרת טיפולי פוריות ולפעמים תרומת ביציות ילד נוסף, שכמובן אומרים שהוא לא תחליף לילד המת אבל הוא כן.

    גם במקרה הזה אני לא בטוחה שהפרסום בא דוקא מההורים. הרבה פעמים הפנייה לעיתונאים מגיעה מרופאים שמתגאים בכישורי הפלא שלהם.

    זו לא רק בעיה של הורים שכולים – זאת קודם כל בעיה של אתיקה רפואית מתחת לכל ביקורת.

  25. נו, דבורית כותבת על זרע, הגיעו ימים מעניינים, ועכשיו ברצינות, הנושא מורכב, אבל אין לי ספק שזה מזעזע, לא נכון, לא מוסרי בהרבה רמות ופשוט לא לעניין, גם אני ראיתי את זה בעיתון וגם אני תהיתי לאן הגענו ולמה לא מדברים על זה יותר, הרעיון של הסבא וסבתא האלו, עם כל הצער, הוא רע, קלוקל ודי דוחה

  26. בלי להכנס פנימה מידיי לדיון שמתנהל כאן, השאלה המהותית היא רק האם לזוג ההורים הזה יש צאצא נוסף שיכול לאפשר להם המשכיות.
    אם אין להם, אז זו האפשרות הטבעית (הכרחית) היחדה שאפשרית להם וכל הדיון השטחי שמתנהל כאן פשוט מיותר.
    אם יש להם צאצא נוסף, אז הם סתם טועים ותו לא.
    כל השאר שטויות..

  27. זו בדיוק הבעיה – להגדיר אדם ואת המהות שלו כקודם כל "צאצא", כלומר כשייך לאיזשהם בעלים שמפיצים באמצעותו את הגנים שלהם או השד יודע מה. אתה פשוט חוזר על הנחת היסוד שלהם: אם צאצא א' כשל במשימה, הבה נפנה לצאצא ב'. בן, נכד – לא משנה, הם מתאימים למשימה באותה מידה.

    אז בואו נבהיר שוב: אדם הוא אדם ולא מכשיר להפצת גנים, גרימת אושר, השווצה בפני השכנים או קבלת מדליות שיעשו נחת להוריו. הוא יכול להיות *גם* כל הדברים האלה, אבל אם זו תכלית קיומו יש כאן עוול מוסרי גדול.

  28. ארבלה, רק לידיעתך, הרב קלוצר הוא הוא היורק, הוא הוא הטרול הקרצייתי.
    אומרים לו סתלק, והוא חוזר.

    כרגיל, הוא יכתוב תמיד את דבר ההבל הגדול ביותר שרק אפשר, ועוד יחשוב שהוא חכם מכולם.

    אז כן, נוכח כל התגובות המצוינות והמחכימות פה, תמיד יזקוף הטרול זעיר-המוח את ראשו המכוער ויצחין את האוויר בסביבה.
    אל תתרגשי. תתעלמי

  29. בנק הזרע הוותיק, האנונימיות הטוטאלית, תופעה שנפוצה בעולם שנים רבות (ולא רק אצל זוגות שלוקים בעקרות הגבר), היא אפשרות יותר מרחיקת לכת ומזעזעת. נפשית-ריגשית בנק הזרע זה כמו שיבוט, יותר מאשר המקרה הנדון.
    נראה לי שהבחורות שתהיינה מעוניינות בהתעברות מזרע של מת – ולא סתם מת, מת עם כסף, ועם סבא-סבתא שמאפשרים "לעשות קריירה" – הן פלח שוק הולך וגדל.

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=8986743

  30. כל כך קל לשפוט אך איך את יכולה לעשות כן כשאינך אם? ולא, זה לא שחובה להיות במצב מסוים בכדי להעביר עליו ביקורת, ממש לא, למעט, הורה.

    לכן, עד אשר חלילה לא ימות לך ילד, לעולם לא תביני עד כמה רחוק לגיטימי ללכת.

  31. כלומר, בעינייך, עדיף להקשיב למי שנמצא בסערת רגשות תמידית על אבדן ילד ולא למי שמסתכל על הדברים בצורה רציונאלית? זו השקפה מעניינת. תסלחי לי אם אני לא מקבל אותה, מאותה הסיבה שאני לא מקבל את זה שמקשיבים למשפחות חטופים יותר מאשר לקול ההיגיון, נכון?

  32. את כמובן יכולה…אך בנושא ספציפי זה עמדתך לא יכולה להיות בעלת משקל… וזה לא נאמר מגבוה חלילה אלא פשוט ישנם דברים שהעדר ניסיון בהם מייתר כמעט לחלוטין עמדה לגביהם.

    ולגבי הורים ומשפחות חטופים, קול ההיגיון וסערת רגשות ובכן, אני אכן נשארת ללא הרבה מילים למעט חמש: אך ורק קול הורי החטופים.

  33. דפנה, אני פשוט לא מסכימה איתך.
    מדובר בסוגייה עקרונית ואנושית רחבה הרבה יותר ואין לה בדל רלוונטיות לשאלה אם אני אמא או לא.

  34. ברור לי לגמרי מדוע את חושבת כך, גם אני סברתי שאין נושא עליו לא אוכל להביע את דעתי בין אם התנסיתי בו אישית או לא, זה הגיוני לגמרי אולם, הורות היא עניין אחר לגמרי ואחד היחידים דרך אגב שמחלק את העולם לשניים, אלו שחוו ואלו שלא . חוויה שמשנה ת החיים ולעולם לא ניתן להסבירה למי שאינו צד לה. לכן, עד אשר לא צהיה אם (כך לדעתי כמובן) לא תוכלי להבין את הצורך הבלתי מתקבל על הדעת של המשכיות הבן ההרוג. זוהי תחושה שלא ניתן להביע לגביה דעה אוביקטיבית משום שאין בה ולו שמץ של עובדתיות (אם ניתן לומר מילה כזו בכלל)…

    בכל מקרה, אני מבינה מה שאת אומרת רק סבורה כאמור שאת טועה…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s