להוציא את הארון

– את יודעת בן כמה הארון הזה?
– אממ, אני מהמרת שהוא בן כמה עשרות שנים.
– יותר מחמישים. אני אמות והארון הזה עוד יהיה. בתנאי שלא יטלטלו אותו ממקום למקום.
– לא עושים יותר ארונות כאלו, אה?
– לא, ממש לא.

עם האבחנה הזו שילחתי לדרכו  את הארון שקיבלתי בירושה בתנאי שאשגיח עליו כל חיי, ואף פעם לא אשליכו בצדי הדרכים או אי שם ליד פחי הזבל, מופקר למכוניות האשפה התאוותניות או לאלטע זאכענים העייפים.

הגיע הזמן להעביר אותו הלאה על מנת לשמור עליו, מצד אחד, וכדי שמישהו יהנה ממנו, מצד שני.
אבל איך שהתחיל המוביל, זה שימות לפני הארון, לדחוק אותו החוצה מהבית, התחיל הארון לחרוק ולהיאנח. ניכר היה שאין דעתו נוחה מהטלטלה שנכפתה עליו, ולכן שינס מותניו, כינס דלתותיו, וסירב לרדת במדרגות.

מפה, משם, מלמעלה, למטה, לא רצה לזוז. ומעניין, שהרי עלה הוא באותן מדרגות בדיוק לפני שלוש שנים. מה קרה לו בינתיים? התפח? ההכריס? ממש לא, מידותיו נאות וחטובות כשהיו.

אף פעם לא טמנתי בו יותר מאשר יכול היה לשאת. להפך, בשנים האחרונות היו בו מעט מאוד חפצים.
ממש מעט. ולכן, כשרוקנתי אותו מהקומץ שהכיל לקראת דייריו החדשים, עברתי על כל מה שהיה בו, לאט לאט.

הארון המבויש תקוע באמצע הדרך. מגרותיו כבר נשלחו לביתו החדש, כך שהוא עומד על כרעיו, חסר בסיס איתן

 

מצאתי את המכתבים. אלו שכתבו לי. מכתבים מלאי פרידות ואובדנים. איך נשארתי בחיים אחריהם? אני זוכרת את התחושות רק במעומעם – האומללות ההיא דהתה כל כך, ולא חידשתי את הצבע שלה כבר הרבה זמן.

ואז פתחתי את התעודות מהתיכון. מאז שקיבלתי אותן לא העפתי בהן אפילו רבע מבט, והיו לי סיבות טובות. תמיד זכרתי שחיי כתלמידה טובה הסתיימו אחרי כיתה ט', אבל לא זכרתי כמה גרועה הייתי. כן, שנאתי את בית הספר, אבל לא שיערתי כמה.

אני דווקא אוהבת לספר שלא הייתי העיפרון הכי מחודד בקלמר, ציונים-wise. ולמה אני מספרת? כי משום מה אני עושה רושם של מי שגמרה את כל החוגים של אריקה לנדאו באפס זמן, של אחת שקפצה חמש כיתות, של כזו שיש לה ממוצע בגרות של 10.1. הו, כה לא.

הכי הפתיעו אותי הציונים בספרות ובחיבור. הייתי משוכנעת שהיו לי ציונים ממש טובים במקצועות האלו, מה גם שאהבתי אותם, אבל לא, ממש לא. יש אחידות עלובה ומדכדכת בתעודות שלי מגיל 15 עד 18. לא פלא, אם כך, שאחרי הבגרויות הייתי חולמת שנים, שנים, שאני צריכה לעבור את המבחנים פעם ועוד פעם.

ומה אכפת לי עכשיו, ממרחק בלתי נתפס, מה היו הציונים שלי בתיכון? אולי בגלל הקושי בהצפה של התחושות הקשות מאותן שנים. אולי חוסר היכולת להקל על מי שהייתי מעיק עלי.

החריקות וקולות החבטה בחדר המדרגות נמשכים. המוביל חוזר אחורה, ומעלה את הארון המוכה, החבול והפגום את שבע המדרגות שהצליח להוריד אותו. עכשיו הוא עומד באמצע הבית, אחוריו הלא נאים חשופים, מחכה לאיזה מקצוען שיקח אותו. אולי אקרא לבריונים האלו, מרוסיה. הם יכולים להעביר פסנתר כנף בקוף מחט.

19 מחשבות על “להוציא את הארון

  1. כמעט מילה במילה מה שקרה אצלי השבוע. מינוס הארון.
    (המכתבים, הפרידות והכאב שדהה, שנאת בית הספר, הציונים הלא-משהו, וחלומות הזוועה-אצלי זה במיוחד על הבגרות בלשון ומתמטיקה).
    איזה כיף להיות מבוגרים כבר.
    🙂
    ופוסט נהדר.

  2. שאחרי הבגרויות הייתי חולמת שנים, שנים, שאני צריכה לעבור את המבחנים פעם ועוד פעם.

    זה מדהים, אני הייתי תלמידה מעולה, ממוצע עשר פלוס, ובכל זאת גם אני סבלתי מחלומות חוזרים על כך שמתקשרים אליי מבית הספר ומודיעים ש"הבגרויות שעברתי לא תקפות, והוחלט שאאלץ לעבור שוב בגרות ".
    החלומות נפסקו רק כשהתחלתי ללמוד הוראה וראיתי איזה בני אדם קטנים, ממש קטנים, מסתתרים מאחורי הציונים הגדולים והדרמטיים

    הדפוס החרדתי הזה מוכר מאוד
    לא מזמן חלמתי אפילו שאני צריכה לעבור שוב את כיתה א'.

    בטוחה שיש עוד כאלה שחוו חלומות חזרתיים שכאלה

  3. יש לי בדיוק את אותו חלום כבר המון שנים: לעתים אני מתבשר שנכשלתי בקורסים באוניברסיטה, ומודיעים לי שאני צריך לחזור על כל הלימודים מהתחלה, ולעתים – מודיעים לי שגילו ברשומות בעייה עם הטירונות שלי, ואני צריך לעשות טירונות מחדש.

  4. "מצאתי את המכתבים. אלו שכתבו לי. מכתבים מלאי פרידות ואובדנים. איך נשארתי בחיים אחריהם? אני זוכרת את התחושות רק במעומעם – האומללות ההיא דהתה כל כך, ולא חידשתי את הצבע שלה כבר הרבה זמן."

    לא יודעת אם זה עצוב או משמח, זה שאת זוכרת את התחושות רק במעומעם

  5. אני עברתי דירה השבוע, והחלטתי לקחת איתי את הארון הישן והמזנון שהיו שייכים לסבתא של אשתי.
    על מנת לפרק את הארון הבאנו משפץ רהיטים עתיקים שיש לו סדנה לא רחוק מהגן של בתי.
    מסתבר שמדובר בארון די נדיר שערכו יחד עם המזנון נאמד בקרוב לעשרת אלפים שקלים.
    ואם זה לא מספיק, אז מסתבר שמתחת לשכבת הצבע הכהה שצבע עליו סבא של אשתי מסתתר ארון מקסים ויפה.
    הלקח שלי הוא לא לזרוק כלום, בעיקר אם הוא מלפני 50 שנה.

  6. ממש לא התכוונתי לזרוק, הארון הולך (כשמישהו יצליח להוציא אותו) לבית אחר ואוהב. אל דאגה.

    אבל אולי עוד נצטרך את הפרטים של המשפץ שלך. אל תברח.

  7. "אולי חוסר היכולת להקל על מי שהייתי מעיק עלי"
    אחד הפוסטים הטובים שלך
    דבורית עולה על וולווט פי כמה, וכבודה של וולווט במקומו מונח

  8. חנה – לצערי לי.
    נורא רציתי לעבור בית ספר, אבל אסרו עלי בבית. לעבור בית ספר נחשב צעד אחד לפני התדרדרות לסמים.

    שרון – תודהתודה

  9. ובדיוק בגלל זה עברתי 🙂 כבר אז רוויתי עונג משחיטת פרות קדושות ומלעשות באופן מופגן את מה שהכי מפחיד את כולם 🙂

    בפעם הראשונה – בין ט' ל-י', כשהורי היו בטיול ארוך בארה"ב, "הדחתי" את אחי (שעבר את גיל 18) שיחתום לי על העברת בי"ס למוסד הכי לא חינוכי שהיה באיזור (אי אפשר להאשים אותי שלא עשיתי סקר שוק ובחרתי בקפידה…), בפעם השניה – בכתה י"ב – עברתי להתגורר בקומונה של הצופים בעיירת פיתוח.

    אני יכולה רק לקוות שהילדים שלי יקרא את הוידוי הזה אחרי שיגמרו תיכון 🙂

  10. בסוף זה תמיד חוזר אלינו. לפעמים בצורה שונה, שום דבר לא הולך לגמרי לאיבוד.
    ובקשר למכתבים והאוצרות שהיו פעם כמו בתיבת הפנדורה שלי-הייתי חייבת לתת להם קצת אויר לנשימה, וחלק כבר לא היו "נחוצים" לי לפנטזיה של מסכנות העבר.פיזרתי את רובם לכל רוח…
    עדיין נשארו כמה למרות שאני חולמת להשאר בלי כלום.

  11. במבחן מגן בחיבור קיבלתי 68. הסברתי מדוע ישראל איננה מדינה דמוקרטית. אף פעם לא הייתי פרשן פוליטי מוצלח וגם הבודק לא אהב את פרשנותי, כפי הנראה.

    ובכלל, תעודות בית ספר ישנות, מה הטעם בהן? להזכיר לנו בגילנו המאוחר כמה אומללים היינו אז? כמה גרועים ולא מוצלחים?

    אני בעד לשמור כמה שפחות על חפצים שמעוררים תחושות רעות.

  12. רק עכשיו נתקלתי בפוסט המקסים הזה,
    וכבעלת תעודות מזהירות אך בלתי שימושיות עד גיחוך
    אני מקנאה בך מאוד מאוד על אותה אומללות שדהתה, ועל המכתבים שאת זוכרת במעומעם, כי אצלי האימיילים ממש טריים ועצבניים וכועסים וכואבים, אבל יש מצב ששוב אלמד ממך משהו – כלומר לדחוף הכל לארון ולהביט קדימה בתקווה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s