האח הגדול ופרויקט Y

קבענו ליד הפיל – יובל, מושיקו ואני (דהיינו עורך רייטינג ועורכי המשנה). עטרה, היחצ"נית של פרויקט Y כבר חיכתה במגרש החנייה בקוצר רוח. זה היה יום קיץ חם באופן מפתיע, השנה 2003, ואנחנו הגענו למשימה חשאית: לראות מקרוב את העולם המופלא, המסתורי, החדשני והמרגש של פרויקט Y, תוכנית הריאליטי הממשית הראשונה בישראל. 

כיסו לנו את העיניים בסמרטוטים שחורים והובילו אותנו לווילה בדרכים עקלקלות. טוב, לא נכון. לא כיסו לנו את העיניים, אבל כן הובילו אותנו בדרכים לא מוכרות (אם את תל אביבית שלא יוצאת מהעיר לתור את פרבריה) ואז הגענו למבצר. טיפסנו במדרגות לולייניות לגג, ונכנסנו למעין מנהרה מקורה עטופה בבד עבה ושחור שהקיפה את הווילה. חלונות ומראות חד כיווניים אִפשרו לנו להציץ על כל אחד מיושביה בכל רגע נתון. היה חום אימים במנהרה הזו, התופת הפכה למשהו מוחשי, והתבקשנו ללכת על קצות האצבעות, לא להשמיע קולות קרקוש על קורות העץ ששימשו כרצפה. 
עמדנו, אני זוכרת, 20 ס"מ ממישהי שבדיוק הסתרקה מול הראי. אחר כך ראינו אנשים מורחים שמן אגוזים על שפת הבריכה (ברור שהתחלחלתי). זה היה דוחה ומושך כאחד, מגעיל ומצמרר. האם המשכתי לצפות בפרויקט? לגמרי, לא רק שצפיתי, גם כתבתי עליו בהמשך.

משם ירדנו לחדר הקונטרול, שם ישבו צלמים ובמאים ונתבי תמונה והראו לנו את כל המקומות בווילה אליהם מכוונות המצלמות. לי ירדני ניצחה על הפרויקט, וסיפרה לנו שהיא פשוט כמעט גרה בווילה: לא ישנה ולא אוכלת, ובקיצור, חיה את החיים של אנשים אחרים.

אאל"ט הייתה איזושהי התרגשות סביב עטיפת קונדום מיותמת שנמצאה איפשהו, וחקירה פלילית נפתחה (סתם נו) בתהייה למי הוא שייך (מישהו לא צפה במשהו מתישהו), ובקיצור, היינו נרגשים, המומים ומופתעים, לדעתי בעיקר מעצמנו כמציצני-על. ואולי רק אני הזדעזעתי מעצמי על שאני משתפת פעולה ועושה את זה – כלומר מסתכלת על אחרים לא עושים כלום, למעט הסתובבויות אנה ואנה.

ובכל זאת, לפרויקט Y הייתה איזושהי מטרה: הנעולים למדו משחק, שירה, ריקוד, והתאמנו לקראת התפקיד הראשון שלהם בחיים – הנחיית תוכנית כלשהי. היום, כשאני נזכרת במפעלותיהם לעומת אלו של דרדקי האח הגדול נראים לי משתתפי הפרויקט כתלמידי הסורבון לפחות.

מה שיש לנו עכשיו, באח הגדול, זה הארד קור: אנשים המנותקים מכל הוויה שהיא צריכים להתפלש האחד בתוככי השני, לריב על סיגריות, על אוכל, לשאת נאומים עילגים בחדרו של האח, ולהמחיש כמה נורא זה לחיות בחברת בני אדם. איך אפשר לחשוב משהו נשגב על המין האנושי למראה המתרחש בווילה? 

ומהו הדבר הזה, שכל כולו מציצנות הכי בסיסית, הכי בוטה שרק אפשר לתאר? מכבסת המילים תגדיר את זה כניסוי חברתי: מה יקרה אם נסגור כמה בני אדם לא מתוחכמים במיוחד בווילה, וניתן להם כל מיני משימות שמטרתן חרפון, עצבון, טשטוש וטמטום? יהיו קטעים, נו, תככים, מזימות ובלגאנים. וגם כמה אירועים סקסואליים, ככל הנראה. זאת אומרת, חסר להם שלא. 

אם הייתי צריכה חס וחלילה להיכנס לווילה – נניח שאקדח היה מופנה לרקתי – אני משערת שהייתי מתאבדת בתום 24 עד 48 שעות. אם זה לא היה קורה הייתה נכתבת פטיציה מטעם כל המתמודדים שכותרתה היא – או הם או אני. אין שמץ של סיכוי שהייתי מסתדרת שם, או שהם היו מסתדרים איתי, מה שאומר, אבל נו, זו לא חוכמה, שכישוריהם החברתיים של המאושפזים בווילה עולים עשרות אלפי מונים על אלו שלי.

שאלה נוספת יש לי לכל העושים במלאכה: למה לבודד אותם מספרים, סרטים וטלוויזיה? אני חושבת דווקא שגירויים חיצוניים כן היו הופכים את הניסוי החברתי למעניין יותר.
באותו סיור פרויקט Y המוזכר ראינו כמה ספרים מונחים על המדפים, והיו גם סצנות שבהן נראו המתמודדים אשכרה קוראים ספר. חבל שזה לא קיים גם אצל האח. ממש חבל. מצד שני, אם היו להם עיסוקים אחרים אולי הייתה הזירה הופכת פחות אלימה ונגחנית, וזה ממש לא משהו שהייתם רוצים שיקרה, לא?

* * *

ביבליוגרפיה:
אוי, בוריס לא הודח. 
אבוי, רנין היא שחקנית, וקרן לא נולדה על מזרן ים בווילה.
רגעי זוועה של האח הגדול בעולם. 
שרית סרי מספרת איך צפתה 12 דקות באנשים ישנים.
יאיר שלג חושב שהרגולטור צריך היה לפסול תוכניות שכאלו.
האגודה למלחמה בסרטן זועקת חמס.

13 מחשבות על “האח הגדול ופרויקט Y

  1. עידן הריאליטי מסמל את סופו של עקרון טלוויזיוני מקודש- העקרון שלפיו כל אדם שברצונו לחרוך את המסך צריך להיות מעניין.
    הריאליטי לוקח את הרעיון הזה ופשוט מחרבן עליו.
    אישיות מעניינת? תוכן ורעיונות מחשבתיים מסקרנים? מסר?
    לא. גם אם אתה סתם אוכל שותה ונושם, זה מספיק טוב בשביל למלא לנו את הפריים טיים.

  2. התוצאה תהיה פחות או יותר זהה.

    מצד שני, אם היו עושים את "האח הגדול" עם 16 אנשים עם כישורים חברתיים בעייתיים, זה דווקא היה יכול לעבוד, כי כל אחד היה מסתגר בפינה שלו והיה מינימום חיכוך בין האנשים.

  3. אני דווקא חובבת תוכניות ריאליטי, אבל אחרי צפייה של כמה דקות בזוועתון הזה שנקרא האח הגדול, מה אגיד – משעמם בטירוף.
    מה אכפת לי מה קורה לאנשים שאני לא מכירה שסגורים בתוך בית?
    הרבה יותר מעניין לצפות באנשים שחיים איתי באותו הבית. יש לי פה תוכנית ריאליטי בלייב בלי להדליק טלוויזיה.
    מה שעוד מעצבן זאת ההנחיה המתלהבת של ארז טל שמנסה להפוך כל צחצוח שיניים לאירוע טלוויזיוני. וגם לגמרי לא ברור מדוע בחרו 2 מנחים בשביל השטות הזאת. ארז טל הכוחני מנסה להשתלט על כל זמן המסך, וגם כשהמנחה השני מצליח להשחיל מילה ארז מיד יורד עליו.

  4. אגב, בגרסה האמריקנית מותר להם להכניס ספרי תנ"ך מה שהוביל מדי עונה לייסוד בייבל קלאב מאוד משעשע. נראה לי שגם כאן לא?

    כשהייתי בכיתה ב' התחלתי לקרוא את התנ"ך כי שעמם לי. הגעתי עד ישעיהו. חומר קריאה די נחמד

  5. למרות שאני משתדל להגיד את עצמי כאדם שכן יודע איכות מהי ומשתדל להנות מתרבות במיטבה, התמכרתי ל"אח הגדול". לא כי זה מעניין במיוחד, אלא כי זה ממלא את כל רגעי הייאוש שמשמעותם "אין מה לראות בטלוויזיה". אחרי יום עבודה מתיש במערכת חדשות, כל מה שאתה רוצה לעשות זה להתנתק לגמרי. אם פעם היה אפשר לעשות את זה באמצעות סדרות דרמה, הרי שבעת הפגרה בארה"ב והעובדה שכל דרמה ישראלית חייבת להתעסק, במקום מסוים, גם "במצב", הדרך היחידה לברוח לחלוטין מעסוקי היום-יום היא תוכנית ריאלטי שאין בה ולוּ בדל מחדשות היום. אני אוהב לראות אותם ישנים, מרכלים, מעשנים או אפילו מכינים סנדוויץ' במשך 20 (!) דקות. זה מזעזע כמה מציצנים אנו הופכים כשנותנים לנו את האפשרות לכך.

    אני חושב שיש היגיון בהוצאת גירויים חיצוניים, אבל השאלה החשובה בעיני היא למה אסור להם לכתוב כלום? תחשבו אילו יצירות מופת מצחיקות היו יכולות לצאת משם, אם רק היו מניחים להם לשפוך את יגונם ותסכולם על דפים, ולא רק בפני מצלמה לבנבנה…

  6. אביעד – נכון מאוד, לא יזיק להם לקרוא קצת בתנך.
    עידן – נכון, מודה שזה גילטי פלז'ר, ואני לא נשבעתי שלא אציץ בזה עוד בהמשך. לא שלא אשנא את עצמי על הזמן שבזבזתי.

    ישי – זה ממש לא נכון, הרוב המכריע של סדרות הטלוויזיה במקומיות כלל לא עוסקת במצב, אלא אם ,המצב" זה אין לי אהבה, אני רוצה אהבה וכשיש לי אהבה אני מחרב/ת אותה
    יש מעט מאוד סדרות שנודעות בקצה הציפורן, כדי לא להתלכלך במציאות

  7. שתכניות הריאליטי נחותות בעיני. בעעעע. מעבר לנחיתותן, מדובר בהידרדרות עולם ה"תוכן" הטלויזיוני, מתוכן ממשלי למניפולציה נאלחת בחייהם של אנשים. כן, הם באו מרצונם ומפיקים מההשתתפות בתכנית תועלת. גם על זונות ושחקניות פורנו אומרים את זה, להבדיל (?).
    לא צופה בתכניות הללו.

  8. בתור שומר מסך, בתור אוורור מחשבות, בתור אתנחתא מהחיים – 20 דקות על ערוץ 20 ואני מאוששת

    להיות שם – על גופתי המתה. מה שאגב היה יכול להוסיף לרייטינג של "האח הגדול" בערוץ 2. אגב, דווקא למה שקורה שם אין לי סבלנות. אני מעדיפה את הניסוי האנושי בנטורל ובלי עריכה קופצנית.

  9. מזמן המצב הפסיק להיות הכיבוש בלבד, אלא הקיום הישראלי שלנו בכלל. אני חושש שגם חיי האהבה הפכו לחלק מהמצב, שכן על פי חלק מהתסריטאים, אם לא היו כיבוש ומילואים, לכולם היה סקס טוב יותר.

    ואז ממה היינו בוכים?

  10. אפילו וולסטריט לא מצליח לגרום לי להפסיק לצחוק מהצחוקיאדה שמספקת שרה פיילין. אוצי לראות את המערכות ב-SNL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s