ללכת כי כולם הולכים

 

ללכת אל
ללכת מ
ללכת כי כולם הולכים
(מתוך הבלדה על חדוה ושלומיק)

* לא שרה ברחובות, אבל הולכת. ולא ממש ברחובות, יותר בגבולות המערביים של האזור. בין אם בבת ים, ובין אם בתל אביב. שבעה קילומטר בשעה, בערך. לפעמים, אם צריך לעבור מסלול מכשולים בים – גלים, סלעים – זה נמשך קצת יותר. כדי לעשות מסלול כזה בתוך תל אביב, צריך לזגזג בפראות.

* אם הלכת בערב החג, יכולת לראות את תל אביב עירומה מתושביה. הטיילת נוקדה בכל הפועלים הזרים של העיר. הפיליפינים והסינים. חבורות חבורות, כל אחת עם על האש קטן. גם השולחנות בשדרות היו פנויים עבורם לכמה שעות. וגם השכנים, ערביי יפו, שפתאום רווח להם, כל הטיילת הייתה להם. והיו גם כמה תיירים שלוקים דוברי אנגלית, שמילאו את המסעדות שלאורך החוף, גם בחוף Mezizim. עכשיו לכי תסבירי להם מה זה מציצים, ולמה כתוב בעצם מזיזים, ומה ההבדל בין שניהם.

* מתי הולכים? בלילה. טוב לקיץ וטוב לחורף. סוף היום, מאמץ אחרון לפני השינה. לא צריך להקפיד על בגדי הליכה מדוגמים, וגם לא על קרם הגנה. השמש כבר מזמן הפסיקה לקרנן, והתכנסה כדי לשייף את עצמה לקראת מחר.

בינערביים בתחילת הקיץ. לא הליכה מדוגמת, אלא יותר שואואוף למצלמה צילום: רמי זרנגר

 

* אבל בנעלי הליכה מצוינות צריך להשקיע. ולהחליף אותן עוד טרם יתבלו. כך שאפשר ללכת עם בלויי סחבות ונעליים מדוגמות.

* בדרך כלל אני לא מדברת הרבה בהליכות. לצועדים איתי יש חיים הרבה יותר סוערים ומסעירים משלי, ועל חיי אני הם ממילא נאלצים לקרוא כל יום, כך שאני מנצלת את הזמן כדי להקשיב.

* צב הים דמם על החוף בבת ים. בדיוק כשהגענו  אליו, הגיע גם רכב הניקיון של החוף. שני הפועלים התקרבו עם שקיות ניילון כתומות המיועדות לזבל, פרשו מתחתיו יריעת פלסטיק ירוקה, שמו על הידיים את שקיות הענק, והפכו אותו. אחר כך הם בטח זרקו אותו לאחורי הטנדר, יחד עם עוד עשרות שקיות כתומות מלאות זבל. המשכנו הלאה עד  יפו, קצה המסלול. 

 

 

17 מחשבות על “ללכת כי כולם הולכים

  1. הכי טוב הליכה לפנות ערב. ועל הים זה מעולה. אני עושה אותה לפעמים בהרצליה פיתוח כי זה לפעמים נח לי. לגבי הנעליים? רק NIKE. אני מיושנת. והצב הזה בבת ים… וואו. בבת ים החיים מתנהלים
    בק צב א ח ר כנראה 🙂

  2. בעניין הצב הנעצב, אממ, הוא החזיר נשמתו לבורא כשחלפנו לידו.
    כלומר אולי גם קודם

    שלומי – אה, ניסיתי, אבל עקביי פקו.

  3. היא הכי being שאפשר.
    (במובן של ההבחנה בין ביאינג לדואינג).

    מאוד נעמה לי הליכתך ואפילו הידיעה המפתיעה שלפעמים את לא שמה קרם הגנה.

    שנה טובה.

  4. אדידס זה רטרו לגמרי. רטרו זה לא מיושן… רטרו זה פלצון של ישן. NIKE זה מיושן מבחינה שזה תמיד היה-הווה-יהיה… לא משנה מה עוד ייצא לשוק, אי אפשר להחליפו. מצד שני זה גם סוג של פלצנות, כנראה. אוי לבושתי 😉

  5. החול מהודק לכל אורכו ורוחבו, החוף ריק מאנשים, האויר נקי וקריר, וזה, בעיני, הכי קרוב לשלמות שיש…
    זרזוף קל מתוזמן לסוף הריצה שלי הוא הגרנד פינאלה שלי, מאחלת לכולם…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s