המז"פניק, שייטת 13 ואתרי פורנו

 

חבר טוב שלי גר ליד הים. יום שישי אחד חזר ההולל הביתה בלילה, וגילה שפרצו לחייו. למרבה התדהמה, אף שביתו מלא בחפצים וגאדג'טים לרוב, הגנב האתלטי הסתפק רק בלפטופ שלו, ובתיק הנשיאה של המחשב, בו היו כמה דיסק און קיז מפוצצים בחומרי עבודה חשובים וחשאיים של בעל המחשב.

לא ידע הנער את נפשו מצער, והזעיק את המז"פניקים של עיר מגוריו, שנשמור על חשאיותה בינתיים. הללו התרשמו מביתו המשובח והמעוצב, ותהו כמה עולה, בכמה קנה, בכמה מוכר, וזה. וגם אספו אי אלו דגימות מהתריס. נניח.

אחרי שהואילו להתפנות מהבית היפה ולחזור לתחנה שלהם, נזכר פתאום חברי המחונן, שבאותו בוקר היה אצלו טכנאי המחשבים, והתקין לו אופציית שליטה במחשב מרחוק, על מנת שיוכל לטפל בו מבלי להגיע אליו הביתה. התקשר החבר, נקרא לו יוד, למחשבאי שלנו, וסיפר לו מה קרה.

מיד נכנס המחשבאי, נקרא לו אלף, לנייד של יוד ומצא ש, לא תאמינו, כבר גולשים בחפץ היקר. ובמה התעניין הגולש? לא תאמינו פעם שנייה. באתרים של שייטת 13, וכמובן, בהמשך, באתרי פורנו. עוד למד אלף שהגנב הגולש לא ממש בקיא באנגלית, ונעזר בתוכנות תרגום, קריאה, כתיבה ומה לא (מה כבר צריך לדעת באנגלית בפורנו? כמה מסובך יכול להיות לכתוב sex?). אלף מצא גם כמובן את ה-IP וכן את תיבת המייל של הגולש הנמרץ.

יוד הנרעש התקש למז"פניקים שהפכו לחבריו הטובים, וסיפר להם מה העלה בחכתו. הללו הבינו רק "כתובת", ולא הצליחו לקלוט שמדובר בכתובת מחשב. לא חשוב, הם היו נכונים לשתף פעולה, והזמינו אותו להעיד בתחנה.

הוא יצא לדרך, חמוש באופנוע ובקסדה, וחיש קל נתקל במחסום משטרתי אותו הציבו, נכון, חבריו החדשים.  סיפר להם את המשך העלילה, והם, מתלהבים, ליוו אותו לתחנה בצפרורים ואורות כחולים.

אחרי שהגיעה הפמליה הרעשנית לתחנה, ויוד העיד (ואנחנו כבר בארבע לפנות בוקר), התבקש על ידי החוקר החביב לעשות לו הגהות לעדות. ברור שיוד הסכים בחפץ לב, העיקר שיראה כבר את המחשב שלו שוב.

תוך כדי התיידדו השניים, יוד והחוקר, וזה האחרון השיב לתחקיר של יוד, וסיפר לו שהם מרוויחים מצוין שם, במשטרה, ושכן, בטח שיש לו תואר. מאיפה? נו, תואר כזה, של המשטרה.

עכשיו מה צריך? צו שופט, כדי שאפשר יהיה לחשוף, בעזרת ספקית האינטרנט, את כתובתו של הגנב. אבל מה, מאחר שלא מדובר בשאלת חיים אלא בסתם מחשב נייד ששווה רק כמה אלפי שקלים, לא ממש נעשה דבר, והמשטרה לא ביקשה עדיין צו שופט.

בינתיים חלפו הימים, ויוד ואלף הצליחו להשיג את כתובתו של איש השייטת חובב הפורנו שאינו יודע אנגלית. כן, יש להם את הכתובת הפיזית, המדויקת, ביד.

לא נותר ליוד אלא לחזור למשטרה, ולכן התקשר הוא לחוקרת ה"א.
"שלום, רציתי לבדוק אם יש התקדמות בחקירה?"
"הנושא בטיפול".

"האם הגשתם כבר בקשה לשופט לברור הכתובת הפיזית?"
"הנושא בטיפול, זה לוקח זמן".

"טוב, אז ברצוני לעדכנכם בכתובת הפיזית ממנה גלשו מהמחשב שלי כשעתיים אחרי הפריצה".
"איך הצלחת לברר?"‎
"הצלחתי".

"מה הכתובת?"
"&& חצב ןםרםףע %^%&*, (שמור במערכת)
"&*&^ ב-א' או ב-ע?"
"לא יודע".
"טוב רשמתי".

"נוו?"
"תתאזר בסבלנות, הנושא בטיפול"
"זה —– בקצה —– ".

"איך אתה יודע"?
"גוגל, מפות. צילום אוויר".
"טוב, רשמתי. תתאזר בסבלנות".

"יש לזה משמעות כי זה ראוטר – סיגנל חזק, וזה אומר שגלשו מהכתובת הזו, זה מבית פרטי או מבית שכן ולא מבית קפה או מוסד".
"טוב, רשמתי".

"אז הוצאתם כבר בקשה לצו שופט לבירור הכתובת?"
"זו פעם שלישית שאני אומרת לך שכן. תתאזר בסבלנות".

"אני מצטער שאני קשה הבנה, אבל הזמן הוא גורם משמעותי, ולאור העובדה שהגולש גלש באתר של שייטת 13 ואתרי פורנו, זה צריך להדליק נורה אדומה, לא [רקע לאומני, ביטחוני אפעססס]?" (יוד מנסה לטלטל את החוקרת) 
"אמרתי לך, תתאזר בסבלנות, זה בטיפול. ביי".
"תודה, ביי".

זהו, המשך יבוא.

עדכון, שני, 8.12:
במשטרת ישראל לא מבינים למה הציבור לא מרוצה משירותה המופתי. אולי הפוסט הזה יכול לתת לה תשובה קטנה.