נעלבת

אני מאוד אוהבת להיעלב. עלבון הוא אחת הביצות הכי נעימות להתפלש בהן מבחינתי. תנו לי חתיכת עלבון, וכבר אעטוף את עצמי בו מכף רגל ועד ראש.

העידן החדש מספק לי הזדמנויות רבות להיעלב. ולא, לא אדבר עכשיו על טוקבקים, ממש לא. אני חושבת שפחות או יותר (תמיד יש חריגים) למדתי לחיות עם הדברים הנכתבים עלי בשלום.

אני מדברת על מיילים. הייתי צריכה לכאורה לדבר גם על סמסים, אבל אני לא מסמסת כבדה, ורוב הסימוסים שלי הם ענייניים, עם חברים, כך שלא נחתכות בהם סוגיות הרות גורל, מה גם שאני הרבה פחות מנתחת אותם מאשר מיילים.

עלבון המיילים הוא מבחינתי הגדול מכולם. אני, שרוב היום נמצאת ליד מחשב עונה על מיילים במהירות גדולה יחסית. זה ביומיום, לא מדברת על ימים בהם אני לא בעיר, לא בארץ, או שעברתי ניתוח הפרדה זמני מאחד מהמחשבים שלי.

ולכן, כשמישהו לא עונה לי על מייל תוך שעה או שעתיים, נפתח תהליך עלבון ארוך ומתמשך.
לא ענה לי 24 שעות – אני מנתקת איתו את היחסים (כשמדובר בחברים).
אם מדובר בענייני עבודה – אני מתעצבנת. ונעלבת. כמובן.

תשובות למיילים שמגיעות רק אחרי כמה ימים אני מקבלת בלוויית התנצלות והסבר בלבד. מזתומרת לא היית ליד מחשב? מה פירוש את עונה למיילים רק פעמיים בשבוע? איזה מין דבר זה?

אבל הכי גרועים הם אלו שלא עונים בכלל. זו סיטואציה שאני לא יכולה לעמוד בה נפשית. שכחו? התעמסו? טסו? לא חזרו? לא מעניין אותי. אנשים שלא עונים לי למיילים הם אלו שהכי מעליבים אותי, ואני מתקשה לסלוח.

מאחר שאני עסוקה בענייני כבוד יום ולילה, גם לא אשלח (לרוב) מייל תזכורת לנמען. להפך, אצרף אותו לרשימה השחורה ההולכת ומתארכת שלי, ואבעבע לאטי, תוהה מה לא בסדר במייל שכתבתי, או למה לא מגיעה לי תשובה.

אכן, חיים עתירי עניין ורב גוניות יש לי, ובעיקר אני מרוצה מעצמי על שאני כלל לא עוסקת בטפל.
עכשיו חסר לכם שלא תחזירו לי מייל.

עוד בנושא.

26 מחשבות על “נעלבת

  1. אבל אני משתדלת שלא לשכוח, שלא כולם חיות אינטרנט כמוני, ולפחות 13 שעות מהיממה בוהים במסך עם חלון פתוח תמידית לאימייל.
    אז משתדלת לסלוח אם מקבלת תשובה רק אחרי יומיים.
    משתדלת להבין את אלה שחוזרים אלי אחרי שעתיים-שלוש.
    ומעריכה עד אין קץ את אלה שחוזרים אלי כעבור דקה.
    העיקר שלא יביאו אותי למצב שאני צריכה כבר להתקשר אליהם. לדבר בקול רם זה לא ממש אני, אלא אם כבר נפגשתי איתם לצורך העניין.

  2. אתמול בלילה חבר שאל אותנו שאלה שמזכירה לי את הפוסט. הוא שוחח עם מישהי שהציעה בעצמה שהם צריכים להפגש מתישהו. אחרי כמה שעות, לקראת הערב, הוא שלח לה סמס ששואל אותה אם בא לה לעשות משהו בספונטניות. עד הלילה היא לא השיבה והבחור כבר ניתח כל תרחיש קיצוני אפשרי. האם זה הוא, או היא, או שזה לא זה, או שאולי הטלפון שלו לא תקין, או שהטלפון שלה. או שקרה משהו, ומה לעשות? הוא שלח אחרי כמה שעות עוד סמס ועדיין, אין תשובה.

    רוב החברים השיבו שהוא צריך להיות גבר אמיתי, ולא להמשיך לחזר ולשאול, ואם היא תרצה שהיא תחזור. אחרת הוא ישפיל את עצמו.

    אף אחד לא חשב להציע לו להרים טלפון בבוקר… ולדרוש בשלומה.

  3. 🙂
    ראשית, לא בדייטים עסקינן.
    כל הנושא הזה מחוץ לתחום בפוסט הזה (ובכלל)
    שנית, לגופו של, כן, זו בעיה, כל משחקי הכוח האלו הם מעקרי אנושיות מובהקים
    אבל דבר שלישי, כ המחשבות "אולי קרה לה משהו" מקורן מפולניה. לרוב לא קורה כלום ואנשים באמת לא רוצים משהו, אבל לא נעים להם להגיד "לא רוצה"
    בקשר לזו שלא השיבה – אולי היא באמת שוכבת מתה באיזו תעלת שופכין, ואולי התחרטה ולא בא לה
    לך תבין א/נשים

  4. בתרבות הארגונית בארה"ב יש תופעה דומה. בגלל שלכולם יש בלאקברי, אנשים מצפים לקבל תשובה לאימיילים בתוך דקות, גם מחוץ לשעות העבודה וגם בסופי שבוע. לעובדים אין ברירה, והם חייבים להישאר צמודים לבלאקברי – רואים אותם במסעדות, נמלי תעופה, בזמן עליה במעלית.
    לפעמים בשעת לחץ חייבים לדחות טיפול באימיילים "חברתיים" בכמה שעות ואפילו ביום. אל תקחי את זה קשה.

  5. אני גם מחוברת באינפוזיה למחשב, וגם אני, כמוך, נהנית להתפלש בעלבונות שונים ומשונים מדי פעם.
    אבל באמת צריך לזכור שלא כולם חיים ונושמים מול המחשב 24/7.
    נדיר שלמישהו קרה משהו ולכן הוא לא עונה – ברור שזו דרישה שבאה מפולניה, אבל באותה מידה המחשבה שהוא לא רוצה לענות – מציבה אותנו במרכז הקיום, פחות או יותר. אותו מישהו לא צריך להידרס כדי שלא יהיה לו זמן לא לפתוח מייל יומיים (וחלק מחברי הטובים ביותר הם כאלו…).
    בקיצור, כמו שאני מרגישה הרבה פעמים לגבי עצמי – למה הנטייה הזו לחשוב שהשמש זורחת לי מהתחת וכל הקיום סובב סביבי? לאנשים יש עוד דברים לעשות חוץ מלענות למייל שלי אחרי שעתיים. אם אני רוצה תגובה מיידית – sms הוא התשובה…

  6. הפתעת אותי, כמו שקורה לא מעט מאז שאנחנו מכירות.
    אני אולי דרגה או שתיים פחות – אבל בהחלט על הקו הזה. יש לי חבר , או היה, שיש לו נוהג משונה להתעלם ממיילים עקרוניים/רגשיים/חופרים. זה מעצבן מאוד, והוא תמיד מתרץ שלא היה לו מה להגיד או משהו בסגנון, מתחכם כזה.
    אני כמעט תמיד עונה, ואם לא, יש סיבה טובה, יעני, אני עצבנית על האדם רצח. לי תמיד יש מה לומר. וכמובן, תוך זמן מהיר להפליא, שכן התמכרתי לג'ימייל בצורה נפשעת.

  7. זה יכול לעזור.
    ככה תוכלי לדעת כמה זמן לוקח לנמען לענות לך מרגע שהוא קרא את המייל.

    ואז תחלקי את הדקותשעות בזמן שאת מכירה אותו, תכפילי בכמות החברים המשותפים שלכם, ותוסיפי את הסכום הגיאומטרי של המילה הראשונה במייל ששלחת אליו, ותקבלי את התוצאה.

    מקווה שעזרתי

  8. כי את מ-פתח תקווה!

    הרשימה השחורה של דבורית
    ג'יזז, זה מפחיד

    והאמת, את מגזימה ביג טיים כמובן
    לא כל האנשים צמודים לתיבות המייל שלהם, לא כל יום, כך שגם תשובה אחרי יומיים שלושה אינה צריכה להילקח קשה, תרגיעי, כמו שאומרים

  9. לדמות המסתורית: דייי, נו, יש גבול לאובססיות
    🙂
    שרון – לא נראה לי שזה קשור למוצא.
    ואת העיר עזבתי לפני כ-120 שנים.

  10. מאחורי החן הרב שבו את מספרת על התופעה, ניצבת תופע מגעילה באמת.
    כמובן שאפשרי כי קיימות סיבות ענייניות – אך הן בשוליים; הסיבות העיקריות סובבו סבב האופי וחוסר הנימוס שיש כאן, אצלנו;
    אני מתקשר מלכתחילה – לעצמי;
    אני משיב – כאשר נוח לי;
    אני מבין – כאשר כדאי לי;

    אני דווקא מסמפט את הרגישות הזו שלך, דבורית [בהנחה – שגם היא לעיתים מתנפצת לול המציאות, שמי שרוגז על שלא משיבים לו טורח להשיב לזולתו…. בעצם, ההנחה הזו לעצמה אינה נכונה אצלנו… אז….]

  11. וזה לא כל כך טוב, משתי סיבות:

    קודם כל זה סימפטום לבעיות הריכוז שלי, כי גם אם אני באמצע משהו חשוב, תמיד אקרא מיילים שנכנסים ותמיד גם אענה עליהם באותו רגע, מה שכמובן פוגע במשהו החשוב. בעבודה אין לי רמקולים, אז זה מציל אותי קצת.

    שנית, אני מודעת לכך שאנשים אחרים לא עונים תוך דקה, ואז אני חוששת שהמענה המהיר שלי ילחיץ אותם ולכן אני נאלצת לפעמים לעצור את עצמי בכוח.

  12. ר"ש- כן, ברור לי שאני צריכה לחיות שם
    סו – אני יודעת הכל, ואת מוזמנת לקרוא שוב את השורה הלפני אחרונה של הפוסט. לוקחת את עצמי בערבון מוגבל מאוד.
    ריקי – נו, באסה שאת לא מכירה אותי, לפחות בשטויות האלו 😉
    דודי – אני בעד סיפוקים מיידיים
    צ – רק לעתים רחוקות מייל חומק ממני, או שאני לא מספיקה לענות במהירות. ברור שאני בעד נאה דורש, נאה מקיים.
    מיכלי – אני בעד
    ולמה אין רמקולים, אגב?

  13. אני חייב לוודא טוב טוב שאמרתי בדיוק מה שהכתוונתי, שעניתי לכל הנקודות במייל וכו' וכו'.
    אני מאלה שעוברים על מייל חמש פעמים לפני לחיצה על send…
    אז יוצא שבתקופות עמוסות לוקח לי יום עד שאני מחזיר תשובה.

    אני חושב שדברים שדורשים תשובה מיידית אפשר להשאיר לסמס או אינסטנט מסג'ינג (במיוחד בעידן ה-gtalk).

  14. אני פשוט עונה למייל תוך שניות כי זה שובר לי את הריכוז.
    ואני לא נעלבת (למרות היותי פולניה גאה) אבל פשוט לא מבינה אנשים עם תשובות כמו "לא פתחתי מיילים עד אתמול).
    מה שכן, לזכותי יאמר שכמה וכמה ספקים ובעלי מקצוע שאני עובדת איתם התחילו להשתמש במייל בעקבות הלחץ שלי (ממש לא מוכנה לעבוד עם נגר שאין לו אימייל, למשל), ורובם מודים לי היום (באותה פעם בשבוע בה הם בודקים מייל).

  15. אדם – ברור שאני רואה במייל סוג של מכתב, ולכן גם בודקת עצמי לאחור כשמישהו לא עונה לי על משהו – אלף פעם
    רונית – היית מאמינה שהטכנאי מחשבים שלי עונה רק אחרי כמה ימים, אם בכלל?

  16. לפני כמה שבועות שלחתי מייל לאחד מחברי הכנסת עם בקשה כלשהי.
    הוא לא ענה, ואחרי כמה ימים התפרסם שהוא פורש מהחיים הפוליטיים.
    אני תוהה אם זה בגלל המייל שלי.

  17. כי בפעם השלישית שהם נפלו הם הפסיקו לעבוד. בהתחלה חשבתי לנסות למצוא רמקולים אחרים, אבל אז גיליתי שעדיף ככה.

  18. מעניין דבורית. רוב האנשים בעולם התקשורת מנסיוני לא מחזירים טלפונים,מיילים,שום דבר.עם כל הוותק שלך בעולם הזה היית כבר צריכה להתרגל.

  19. אם כי לאחרונה פתאום הבנתי שאני לא באמת חייבת לענות על כל מייל שאני מקבלת (מאנשים זרים), אז נכנסתי גם אני לרשימת המעליבים.

  20. אני מודה, זה אכן מעליב, ולעתים קרובות גם מתמיה. אני יכולה רק לומר, שלמרות שאני אובססיבית, חוששת שלא פחות ממך, במענה מיידי למיילים, דווקא למיילים חשובים, כשאני רוצה לענות יותר בנחת ולא בסבב הקבוע, אני לעתים דוחה את המענה לאחר כך ודווקא אז, מעשה שטן, המייל נקבר תחת הררי המיילים החדשים, וכוכבית לא כוכבית, אני לעתים שוכחת אותו.

  21. כנרת לא שזה לא קורה לי, אבל מעט.
    כשזה קורה אני מתפלצת מזעזוע איך עשיתי לאחרים מה שאני הכי שונאת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s