זר דופק על דלתי (לידיעת מחלק הונאה)

 

אולי כדאי שאקדיש את הבלוג לתיאור כל הזוועות הקיומיות והיומיומיות הפוקדות אותי ואת סביבתי?

תשע בבוקר, היום. צלצול בפעמון הדלת. לא באינטרקום.

זו השעה בה אני לרוב באמצע כתיבת הפוסט היומי, ובימים כתיקונם אני לא עונה. מי יכול לחפש אותי בשעות כאלו בלי להתקשר מראש ובלי לצלצל באינטרקום? מוכרי שטיחים ומתרימים. אני לא מתעניינת לא באלו וגם לא באלו, ומאהבים נשואים אין לי מזמן.

אבל מה, בדירה הסמוכה אלי יושבים שבעה השבוע, וחשבתי שאולי זקוקים לעזרתי.

פתחתי את הדלת.

"שלום, אני יובל, השכן מקומה ראשונה, נתקע לי המנעול, והמנעולן הגיע, ושכחתי את הכסף והכרטיס בעבודה, אז ייקח לי שעה כדי לחזור, את יכולה אולי לעזור לי?"

(מי זה הבחור הזה שנראה כמו הייטקיסט מתחיל וחנון של הלייף, שכן שלי? לא ראיתי אותו מעולם, נכון באמת שאני לא ממש מיודדת עם כל השכנים, ויש דירות בבניין בהן מתחלפים הדיירים כל יומיים, אבל מה, להגיד פשוט שאין לי?)

המחשבות שבסוגריים חלפו כהרף עין בראשי, אבל בפועל שאלתי את יובל: "כמה אתה צריך"?

"150 שקל", ענה לי.

חיש קל קפצתי לארנק, הוצאתי 150 שקלים ונתתי לו.

"תודה רבה", ענה יובל בנימוס, "את בבית בעשר? כלומר בעוד שעה? אבוא להחזיר לך את הכסף".

"כן, בטח, אין בעיה", עניתי.

נפרדנו ב"ביי", וברגע שהתיישבתי שוב מול המחשב, כלומר 10 שניות מהרגע שסגרתי את הדלת, אמרתי לעצמי, תגידי, את סתומה? לא, באמת, כמה מפגרת את יכולה להיות? איזה יובל ואיזה שכן מקומה ראשונה, הרי את יודעת בדיוק מי גר בקומה ראשונה, נכון?

האבלה, האבלה, האבלה, דפקתי את הראש בקיר.

לא תיארתי לעצמי שזה יכול לקרות לי, אבל הנה, קרה. בפעם הבאה שאצקצק נוכח סיפור עוקץ מטופש שאקרא בעיתון, אזכור שאני לא פחות גרועה מהנעקץ התורן.

עכשיו, ליובל הזה יש אחלה פרנסה: תארו לעצמכם, עשר דירות ביום, 1,500 שקל נטו.

נניח שהוא עובד רק חמישה ימים בשבוע, 7,500 ש' בשבוע כפול ארבע. 30 אלף שקל נטו בחודש.
ומה, הוא גם חכם, ממש לא גרידי: מי יתלונן על 150 ש'? אף אחד. מקסימום אנשים חסרי בושה כמוני יכתבו על טיפשותם בבלוג, אבל זהו. הוא יכול להיות בטוח ורגוע.

טפו, כ———-ו.

 

 

42 מחשבות על “זר דופק על דלתי (לידיעת מחלק הונאה)

  1. עלה לך בזול, השיעור, ויותר לא יקרה. יש כאלה שזה עלה להם בדירה או בכל החסכונות.

    בטח היה סוכן מכירות שפוטר, ומשתמש בסקילז שהוקנו לו בעבודה. הרבה כאלה השתחררו משוק העבודה, ו"מוכרים" לוקשים גם כן. מה ההבדל בין מה שהוא עשה ובין מכירה מוצלחת של "שדרוג" מנוי סלולרי מרע לעוד יותר רע ?
    לפחות כאן הכסף הלך לאדם אמיתי ולא ל"סלקום" או לאיזה ישות כזו ?

  2. אני מבינה שעד כה לא ראית את הכסף בחזרה, אה? התייחסי לזה כמו אל תרומה. תרמת 150 ש"ח לחברה…
    מה שמפליא אותי הוא שהיה לך כסף בארנק. אני אף פעם בלי מזומן בארנק (כמעט, כלומר…) לעיתים בכל זאת יש לי קצת מזומנים 😉

  3. בואנה… את באמת.. אהבלה…
    אבל מה, גם כנה וגם חכמה, על כך, שהשארת את זה מאחורייך, ואת יכולה לצחוק על זה
    וזה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, עם פתיחת דלת חופשית כזו, שוד, וואטאבר.. נו

  4. כנראה שלא הזהירו אותך בילדותך.

    כשאני הייתי ילד קטן ההורים שלי הזהירו אותי לא לדבר עם דודים שאני לא מכיר, ומאז אני מקפיד בעניין הזה.

  5. אמממ, האמת היא שאני לא צוחקת על זה עדיין, רק מתעצבנת על עצמי
    שמעו, שאלתי מי זה, אמר לי "יובל השכן"

    מה אגיד, "לא מכירה יובל השכן"?

    וכן, עקצו את דבורית
    לגמרי

  6. הוא השתמש באי הנעימות שלך (כמו של רוב האנשים המצויים) שלמרות שאינך מכירה חלק משכניך, את עדיין רוצה לצאת בסדר איתם. הרי לאדם שלא מזדהה כשכן שלך לא היית מלווה כסף סתם ברחוב ומאמינה שהנה הוא יחזור. אבל לשכן? מה, תצאי ממש קקה אם לא תלווי.

    זה מה שמעצבן בזה: לא שאת נפלת בפח, אלא שהוא ידע שתיפלי, כדי לצאת ' אחת בסדר' עם השכנים.

  7. זהו, שהוא ממש חכם, וידע היטב את המניפולציה הרגשית ופהסיכולוגית שתעבוד עלי
    (וכנראה לא רק עלי)

  8. בפעם הבאה לא לפתוח לאנשים שאת לא מכירה. זה יכול להיגמר הרבה יותר רע מזה.

    (מזכיר לי שפעם דפק על דלתי נציג של יס והתעקש שאפתח לו גם כשממש לא רציתי. בסוף, לא זוכרת איך הוא שכנע אותי – פתחתי. מולי עמד בחור גבוה וגדול ממדים בכלל, סליחה על הגזענות אבל גם כהה מאוד ובעל מראה מרתיע ביותר. והוא אמנם היה נציג של יס ואמנם לא קרה שום דבר, אבל רבאק – הסתכלת לאחרונה בראי שאתה ככה מבקש מבחורות לפתוח לך את הדלת אפילו שאתה רק נציג שירות? והאנשים שם ביס – מה הם חושבים לעצמם כשהם לא מסבירים לאנשי המכירות שלהם שלא מתעקשים עם בחורות שגרות לבדן? נורא הרגיז אותי אז.)

  9. מדהים, קרה לשכנה שלי בדיוק אותו דבר לפני כמה חודשים, רק עם בחורה שטענה שהיא השכנה ושהיא נתקעה בלי כסף לשלם לאינסלטור… ואני הרגעתי אותה שהיא עוד תחזור
    🙂

  10. בא איזה דוס או איזה נער תמים למראה, אומר שחסר לו כך וכך כסף ואם אפשר לגלות נדיבות ולתרום לו כמה שקלים כי הוא ממש חייב להגיע הביתה. לא נתתי סכומים גדולים, מקסימום 20 ש"ח, אבל כל פעם הרגשתי פראייר כי עשיתי את זה כל כך אוטומטי, ביקשו כסף אז נתתי, בלי לחשוב בכלל. זה הפחד לצאת קמצן. חשדן. קטנוני. הוא טבוע כל כך עמוק שהיד כבר נשלחת אוטומטית לארנק כדי לצאת בסדר ולארג'.
    הם מכירים את זה כל כך טוב!!

  11. איך אמר לי חבר: לא נורא, כמה אפשר להיות חשדנים כל הזמן?

    וק' – יש הבדל בין עצירה ברחוב של כל אלו שחסרים להם כמה שקלים להגיע הביתה, לבין נקישה על הדלת, אבל כן, כולם עובדים על אותו עיקרון

  12. לענות מייד ב "לא תודה" לכל אחד שפונה,עוד לפני הפניה!
    כך אני הודף מראש כל מיני מניחי תפילין, מוכרי נרות וקבצנים מוזרים.

    לא תודה, אין לי צורך באנושות, ולא בשום קשר איתה
    אני מוצא את הריח שלה דוחה.

  13. מעניין שהבחור אינו מחליף את שמו ואת דבריו. קרה לי בדיוק אותו מקרה. בא בחור ואמר שהוא שכן מלמטה ושהתקלקל לו הביוב ואין לו כסף לאינסטלטור, אולי אפשר לקבל בהלוואה 120 שח. אמרתי שאין לי כסף בבית. אחר כך הבנתי שאני לא מכירה אותו, שהוא לא שכן וכו'. ובכן אסור לפתוח לאיש.

  14. מישהו התקשר לאימי ואמר לה שהוא השכן מלמטה ועוד מעט ידפוק אצלה בדלת השרברב שמתקן אצלו, ואם היא יכולה לתת לו 300 שקל במזומן, כי הוא בעבודה. וכשהוא יגיע הביתה, הוא ישר יחזיר לה. אימי הסכימה כמובן אם כי לא לגמרי זיהתה את הקול. כעבור 5 דקות נכנס בחור, אמר שהוא השרברב, לקח 300 שקל והלך. בערב גם השכן לא הגיע להחזיר את הכסף וכשאימי ביררה איתו, הסתבר שהוא כלל אינו יודע על מה היא מדברת.

  15. בקיצור, גם מהסיפורים של הדר וגם של אפי מתברר שלא גיליתי את אמריקה, שיש מלא אנשים שמתפרנסים כך
    מדהים

  16. שיש לי חברה כל כך מפגרת

    (בחיים בחיים לא הייתי עושה שטות כזאת. אבל זה רק מפני שאני עוכרת ישראל, ממורמרת מהעולם, שונאת אנשים, חושדת גם בכשרים, שונאת גברים ומי שבכלל היה דופק לי בדלת בלי להתקשר קודם הייתי פותחת את הדלת וישר יורה בו

  17. יש הרבה אנשים שמתפרנסים כך, כי יש הרבה אנשים שהמניפולציה הזו עובדת עליהם 🙂 טוב שכתבת, אם זה פעם יקרה לי אני אדע ללכת נגד האינסטינקטים שלי…

    אם הברירה היא בין להית כמוך לבין להיות כמוהו, תשמחי על זה שאת – את.

    כמו שאומרת טובה חברתי, "שיהיה לו לתרופות".

  18. מיא, גם אני חשבתי שלי זה לא יקרה.
    עדי – כן, זו מטרת הפוסט, שאנשים שלא חוו את החוויה ידעו להיזהר.

  19. שהוא מצליח לעשות 10 דירות ביום, כי רוב האנשים
    א. לא יאמינו לו
    ב. מכירים את השכנים שלהם

    אני מהמרת על מקסימום 3 דירות ביום
    ולא כל יום

    מה שכן – כיף לא לשלם מסים.

  20. רק 150 שקל, תתנחמי.

    ולכל אלו שמספרים על התחנה המרכזית.

    הבן שלי חזר מירושלים ונתקע בתחנה המרכזית כי חסרו לו 5 שקלים לכרטיס.

    האדם הראשון שהוא פנה אליו, הטיח בו "תעוף ותלך לעבוד"

    הבחור (בן 18 וקצת, בחופשה שאחרי הטירונות) נשאר לשבת בתחנה המרכזית של ירושלים עוד 4 שעות, עד שהוא ראה אדם מוכר, וביקש ממנו 5 שקלים, העיקר לא לעבור השפלה כזו שוב.

  21. ליאת – מאיזה רגע את מעודכנת שיש שכנים חדשים בבניין?
    אני תוהה כמה יאמינו וכמה לא, ולכמה סתם לא יהיה נעים

    הרב- אין לילד אבא? כספומט? טלפון סלולרי?

  22. רק שהספקתי להתאפס על עצמי לפני הכסף. גם הסיפור של הבחור היה הרבה פחות אמין, אותו סיפר תוך כדי בהייה מסטולית בתקרה: "אני מהבניין ליד, לאמא שלי היה אירוע מוחי ואני יכול לקחת אותה לבית חולים רק בערב אפשר מאה חמישים שקל?"

  23. אילן – בהחלט נחמה
    גיאחה – 🙂 🙂
    בדיעבד גם הסיפור של הגאון שלי לא היה משהו – אבל הלוּק שלו היה לעילא, וגם אופן הגשת הסיפור המופרך.

  24. הימים – ימי רווקותי, ואני באילת, לרגל פסטיבל הג'ז, חופשי וחסר דאגות וחסר עיסוקים להעביר בהם את ימי סוף אוגוסט, עד שיגיע הלילה ותתחדש המוסיקה.

    ואראה בקניון האילתי שעל הים בחור במצוקה, וייגש אלי הבחור ויבקש הלוואה חד פעמית ללא הגדרת מועד החזר, יען כי אשתו בהריון והם תיירים כמוני, אך גנבו להם את הארנק והם גרים בירושלים – והכיצד ישובו לביתם?

    וייקרע לבי, מה גם שראיתי את האישה המתייפחת ממרחק מה, ואעניק להם ממעותי. לא זוכר כמה, מה'כפת לך. לא חשוב לדעת מה הסכום המדוייק של הפראייריות, כדי להבין את מהותי הפראיירית.

    וכל כך למה? כי למחרת ראיתי אותם שוב, באותו מקום. כבר רציתי לגשת למשטרה ולהתלונן על הונאה, אבל הבחור לא התבלבל, ניגש אלי, מכר לי סיפור – לא זוכר בדיוק מה – ואשתו התייפחה שם, במרחק-מה, כמו בקו-פרודוקציה הודית-טורקית. הוא אמר שהוא חייב עוד כך וכך שקלים.

    בקיצור, לא רק שלא התלוננתי במשטרה, גם שלוש שילשתי לידיו עוד מעות.

    עזבי, זה מטומטם מדי. הייתי כותב "כואב מדי", אבל הכאב פג, ונותרה רק תחושת הפליאה העמומה על כל הסיטואציה.

    ולמה אני כותב זאת? כי כיום, אחרי שנים, אני רואה זאת כמעין הופעת יחיד שנתן לי הבחור (עם אשתו, כשחקנית משנה) – המון רגש, סיפור אמין, אותנטי. ואני אומר לעצמי: לא היה שווה להוציא כך וכך שקלים על ההופעה? זה היה מושקע, והם שיחקו רק בשבילי.

    אולי אני צריך אפילו להתגאות בכך שהם זיהו אותי כאדם כה רגיש, עד כי אהיה מוכן לשלם על הקומדיה דל'ארטה שלהם.

    בקיצור, תתגאי, דבורית, אל תדפקי את הראש בקיר.

  25. וויייי, איזה סיפור יפה.
    כלומר מזעזע
    כלומר מעצבן
    כלומר שיתפגר

    אבל כן, כנראה שאני לא היחידה.

  26. יובל דנן ביקר זה לא מכבר אצל חברתי, אלא שזו היתה גם ערנית וגם מאד מודעת לקולגות שלה לבנין (הדירה בבעלותה) ולכן הדפה אותו בזעם ואף התלוננה במשטרה
    (אזור שוק הכרמל)
    מאידך, יכול להיות שקמו חקיינים לשיטה המצליחה

    אל תצטערי יותר מידי. נסי לראות בזה חוב שהחזרת לקוסמוס בגין חטאים או עוונות קטנים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s