שיואו, עברתי תיאוריה!

כן כן כן, אני יודעת, עשיתם תיאוריה בגיל 16. עברתם בפעם הראשונה, אתם נוהגים מגיל 17 ויום. אבל אני לא. אל תשאלו אותי למה. סליחה, אפשר לשאול, אלא שאין לי ממש תשובה. זה לא פחד, כי אני רוכבת על אופניים עשרות שנים, על כבישים סואנים, ותוך סכנת נפשות. אבל ללמוד נהיגה – לא הצלחתי להביא את עצמי. כשהייתי נערה לא היה לי כסף ללמוד, ובמשך השנים פשוט לא היה לי שום צורך בתנועתיות נוספת לזו שהייתה לי, שהרי אני גרה בתל אביב תודה לאל.

וכך חלפו השנים, כשבעצם, אני נורא רוצה לרכוב על אופנוע. לא מכונית, אופנוע. זה נראה לי שדרוג נאה לאופניים. אופנוע זה משהו קליל, לא מחייב, לא צריך לחפש לו חניה ולא להיתקע איתו בפקקים, בקיצור, אופנוע זה אני. וכך, לפני שש שנים התחלתי ללמוד לרכוב. אחרי כשמונה שיעורים במגרשי התערוכה הודיע לי המורה שהגיע הזמן לצאת לכביש, ושלח אותי לעשות תיאוריה.

עשיתי מזה טראסק גדול, סיפרתי לכל העולם, קניתי את הספרים, למדתי וניגשתי למבחן. נכשלתי. ניגשתי לעוד אחד ונכשלתי גם בו, וזהו, אחרי פעמיים דממתי לשש שנים. לא יודעת למה. בגלל הטראומה, בגלל שהיו אלו שנים מאוד עמוסות בחיי, בגלל שהייתי עסוקה בדברים אחרים. וגם, לא אכחיש, העלבון הצורב ש- לעזאזל, תיאוריה? כל אידיוט על הכביש, וחי נפשי שיש אידיוטים על הכביש עבר אותו, אז איך אני לא מצליחה?

בינתיים, במהלך שש השנים האחרונות נהגו חבריי הטובים להקניט אותי על היותי – טוב, אין דרך אחרת להגיד את זה – מפגרת. כן, מפגרת. לדעתם אני סובלת מאיזשהו ליקוי תפיסתי (לא, אני לא מכחישה, משהו בהחלט משובש אצלי). ולכן, בהיותם אנשים רגישים במיוחד לסבלו של הזולת, בכל פעם שהתעצבנתי על מישהו מהם או על אנשים בכלל, על שאינם מבינים משהו, נהגו להזכיר לי שנכשלתי בתיאורייה פעמיים. במהלך השנים הם האדירו את הכישלון והפכו אותו לסיפור-עם שהתחיל ב"היא נכשלה בתיאוריה 28 פעם".

בכל מקרה, יתוש הרישיון זמזם באוזניי וקדח לי בראש בלי הפסק. ואז, לפני כשבועיים כינס אותי אחי לשיחה ואמר לי: "אני רוצה לתת לך מתנה. 41 שקלים".
אה? שאלתי.
"את הכסף תקבלי בתנאי שתעברי מבחן תיאוריה (זה הסכום שמשלמים על כל פעם שעוברים מבחן, ד'). לא אכפת לי כמה פעמים תעשי אותו, אני משלם רק פעם אחת. אחרי שאת עוברת".

לא יודעת להסביר את זה, אבל נמלאתי מוטיבציה, רכשתי שתי ערכות ספרים, אחת לא חוקית, אחת כן, והתחלתי ללמוד. היה לי קשה נורא. אני לא טובה במבחנים, והעולם העקום של התמרורים והפניות שמאלה וזכות קדימה בכניסה לצומת לא נמצא בארגז הכלים המקרקש שלי. אז התאמצתי. אני חושבת, יותר מאשר לכל בחינת בגרות שהיא. יותר מלכל מבחן באוניברסיטה, והיום, מאזינים יקרים, היום אחר הצהריים, זה קרה. עברתי את המבחן.
לא, לא בקלות, לא בלי הנד עפעף, אבל עברתי. ובשבילי זה היה כמו להשיג דוקטורט בכימיה אורגנית.
למעשה, אני שוקלת עכשיו: אולי דוקטורט בכימיה אורגנית באמת? הרי אם עברתי את התיאוריה, אני יכולה לעשות כל דבר.

איך הביורוקרטיה?

שלא כבימים עברו (לפני שש שנים) הכל עכשיו מסודר ומתוקתק. דרך אתר האינטרנט בוחרים מקום ומועד להיבחן, מגיעים, נותנים את המסמכים, מחכים חצי דקה, עושים את המבחן ודקה-שתיים אחר כך התוצאה בידייך. לא, אין יותר ניירות. הכל על המחשב. מומלץ בחום למי שצריך לעשות תיאוריה.

מה הלאה?

דרוש מורה לנהיגה, כלומר לרכיבה על אופנוע. אחד כזה שלא יושב בבודק'ה, מעשן, קורא עיתון ושותה קפה שחור כשאני עושה שמיניות במגרש. אחד שמוכן להתמודד עם תלמידה קצת, אהההה, מאתגרת, כלומר מאותגרת. אחד כזה שיוליך אותי החוצה מהמגרש בבטחה במהרה, ויוביל אותי לטסט תוך שבועות כשאני בשלה ללחוץ על הדוושה עד להתפקע, כדובשנית לפני פורים.
יש לכם מישהו להכיר לי? תקבלו אחוזים.

ואחי, עמד בהתחייבות?

מחר.

43 מחשבות על “שיואו, עברתי תיאוריה!

  1. גם אני עברתי רק את התיאוריה השלישית. הגרסה שלי אומרת שזה מבחן שאנשים חכמים נכשלים בו כי הם מנסים להבין באמת את השאלה במקום סתם לענות

    מזל שאת התיאוריה השלישית עברתי יומיים לפני שהתגייסתי אחרת כנראה גם אני הייתי במצבך

    מזל טוב

  2. פספסתי את החלק החשוב הזה כשקראתי על המורה המעשן עם הקפה. נדמה לי ששלי ישב בכלא על דילים או משהו 😉

    אחרי שלמדתי. הרבה אחרי.

  3. התגברתי על כל הפחדים וצלחתי את עניין רישיון הנהיגה.
    עדיין, יותר מ-4 שנים אחרי, אין על תחושת העצמאות והחופש שנהיגה (ברכב אוטומטי, ברור!) יכולה לתת לי.

    בשעה טובה וכל הכבוד!!

  4. האמת שגם אני קצת חששתי מהתיאוריה, ואז נתקלתי באיזו תוכנה שבחנה אותך על כל החומר דרך התמרורים והכל במחשב, והיא הצילה אותי והעבירה אותי את המבחן. כמדומני קראו לה "למד"

  5. גם אני עברתי תיאוריה בפעם שלישית. אחר כך עברתי טסט ראשון (על אוטו. בהריון. חודש שמיני. כנראה אם מחזיקים את ההגה עם הבטן אז לא שמים לב שהידים רועדות).

  6. באמת הגיע הזמן
    גם אני עברתי טסט ראשון אבל תיאוריה נכשלתי איזה פעמיים שלוש
    מה שהפיל אותי היו תמיד שאלות ה"בום" שאם אתה טועה באחת מהן הולך לך כל המבחן
    מעניין אם הן עוד עדיין קיימות

  7. כל הכבוד לך.

    לגבי מורים לאופנוע, מה, לא ברור ש_ככה_ מלמדים רכיבה על אופנוע? בישיבה בבודקה?

    ואת יכולה בינתיים, עד שתמצאי אחד שלא משתייך לסטראוטיפ, לתרגל שמיניות עם האופניים, גם אימון, גם זול, גם ידידותי יותר לסביבה.

    איך הקואורדינציה שלך? צריך מעט ממנה כדי לשלוט על הגז/ברקס מבלי להפעיל את שניהם ביחד (לא משתלם בכלל)
    ובחום ובכאב של בעלת ניסיון, אני ממליצה לך על תלתנוע. חמישים סמק, לא מהיר, אבל יציב יציב, גם בגשם, גם בכתמי שמן, גם בכבישים סרוקים.

  8. אורית,
    נבט
    היריב
    מיכל – בטח שחורה
    זו ש (באופניים אני עושה שמיניות על בסיס קבוע)
    מאור
    תודה
    קורא – כן, מכירה למד. לא מתלהבת
    אפרת – אולי באמת אכנס להריון, נראה
    בועז – כן, ארבע אחד
    והחגי הזה, זה בדוק? ידע אישי?
    אכפת לו מהמזגזגים במגרש?

  9. כדובשנית לפני פורים
    צר לי, אינני מורה לנהיגה על אופנועים, אבל אני לא שותה קפה שחור ולא מעשן
    היי, דבורית, מזל טוב, באמת שמח בשבילך שעברת סוף סוף, מדהים איך מוח כזה לא עבר עד עכשיו, אבל נשכח מזה, את בדרך הנכונה, יאללה, אופנוע

  10. מתגבשת כאן חבורה שיוצאת מהארון עם וידוי על כך שעברו תאוריה בפעם ה…לא משנה. נו טוב, עברתי (אמנם לפני 30 שנה) בפעם שניה. טסט עברתי בפעם ראשונה. זה יותר קל מתאוריה. יש תקווה. מז"ט על ההצטרפות הקרובה לממונעים.

  11. מזל טוב!

    מאותגרת טסטים כמוני חזרה ללמוד 10 שנים אחרי 100 שעורים שלא צלחו, ועברה, לאחר 55 שיעורים
    (היי, עשיתי רק 155 שיעורים, לי זה עלה יותר)

    הכל אפשרי!
    בהצלחה

  12. אני וויתרתי על חלום האופנוע אחרי שמצאתי את עצמי על הרצפה בשלב השמיניות בטסט הראשון (והיחיד, כמובן). מאז נמלאתי פחד ואימה מהכלים האלה.
    אגב, אמא שלי עברה תיאוריה שמינית וטסט במספר דומה (למכונית), כך שיש יותר גרועים ממך.

  13. התיאוריה שלי לגבייך היא – שאת נוטה יותר לעסוק בפרטים הקטנים ופחות לראות את התמונה הכוללת. וההוכחה – תיקוני ההגהה הכפייתיים שלך. במבחן תיאוריה נדרש מבט על. לדוגמא – מספר קטן של עקרונות מסבירים את כל התמרורים.
    תקרעי את הכביש אחותי!!!!!!

  14. אודליה – תודה, נו יאללה, תביאי, אם כי המורה שלי דאז, ישב גם הוא מול גני התערוכה, באופן בו תיארתי דלעיל

    חנה – היום התיאוריה השתנתה, נהייתה מתוחכמת

    בתנועה מתמדת – כל הכבוד

    ודורון, אציע לך מה שהציעה לי זוש – תתאמן על אופניים

  15. אתה בדיוק כמו החברים שלי "28 פעם היא לא עברה תיאוריה"

    אני לא עוסקת בתיקוני הגהה כפייתיים.
    אתה מוזמן לעשות סטטיסטיקה , ומאחר שאתה רואה את התמונה הגדולה, להגיד לי כמה אחוזים מתוך כלל המילים בבלוג עוסקים בתיקוני הגהה.

    ובאשר לברכה – אכן אקרע

  16. אבל רק בתיאוריה, אופנוע נשמע לי כיף
    בדיוק אח שלי הזכיר לי השבוע שבתיכון רציתי אופנוע
    עבר לי

    אבל לך שיהיה בהצלחה, בכיף, ועם מורה מצוין 🙂

  17. אובססיביים (כמוני למשל) עוברים תיאוריה בפעם הראשונה בדרך כלל. הבעיה שלהם אחר כך היא הנהיגה. סגרתי את הבסטה אחרי מאה ארבעים שעורים.

  18. לנסיעות בתוך העיר
    (ואני משער שזאת הכוונה) –

    למה לטרוח להוציא רשיון בכלל ?
    קונים טוסטוס, עולים עליו וזהו.

  19. למדתי קשה מאתר דרך ןעשיתי 60 מבחנים ומד הדרך שלי הראה לי שאני מוכנה אבל לא הייתי..נכשלתי בדבר הזה 3 פעמים!!! 😦
    אני חוששת לגשת לעוד בחינה..תוהה למה לי זה כל כך קשה אם לערסים זה לא..משרד התחבורה חייב לשנות בזה משהו: אחוז גדול מאזרחי המדינה נכשלים בה..

  20. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » שנתיים על הכביש, כחדשה‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s