קדחת המגרש

ארבעת פרשי האפוקליפסה חוזרים למגרש בגשם

אובססיבית, כבר אמרתי? כן.
ולכן, 14 שעות אחרי שעברתי תיאוריה כבר התקשרתי למורה. קבעתי שיעוראשון לתחילת השבוע.

הגעתי עם קסדה וכפפות מהבית. שאני אחבוש קסדה ששלושה מיליון חבשו לפני? על כינים שמעתם? מחלות קרקפת, קשקשים, מי יודע מה יש לכל האנשים האלו על הראש! אז זהו, באתי עם הקסדה המדוגמת שלי, קסדה שלמה ולא קסדת חצי כמו של כולם, כבר נהייתי חריגה.

אוקיי, אם להודות, זו לא החריגות היחידה שלי שם. בואו נאמר שאני לא בת 16. ויש שם הרבה בני ובנות 16. או חיילים. או סטודנטים. ואני לא.

הלאה. הידעתם שידית הגז היא בצד ימין? הידעתם שאני שמאלית? הידעתם שאני מ-אוד שמאלית? ושאני צריכה ממש להתאמץ לנהוג בגז בעדינות?

אז לקח לי ללמוד תשמיניות כמה שיעורים ולא חצי, אז מה? אז עמדתי יום אחד והסתכלתי בעיניים כלות איך יורד גשם זלעפות ואני צריכה לבטל שיעור, אז מה?

אבל היי, צברתי לי השבוע כבר שבעה שיעורים (איך שבעה? על שיעורים כפולים שמעתם?).
ובשבוע הבא, אינשאללה, אני מקווה שאתקדם, אתם יודעים לקראת מה.