קדחת המגרש

ארבעת פרשי האפוקליפסה חוזרים למגרש בגשם

אובססיבית, כבר אמרתי? כן.
ולכן, 14 שעות אחרי שעברתי תיאוריה כבר התקשרתי למורה. קבעתי שיעוראשון לתחילת השבוע.

הגעתי עם קסדה וכפפות מהבית. שאני אחבוש קסדה ששלושה מיליון חבשו לפני? על כינים שמעתם? מחלות קרקפת, קשקשים, מי יודע מה יש לכל האנשים האלו על הראש! אז זהו, באתי עם הקסדה המדוגמת שלי, קסדה שלמה ולא קסדת חצי כמו של כולם, כבר נהייתי חריגה.

אוקיי, אם להודות, זו לא החריגות היחידה שלי שם. בואו נאמר שאני לא בת 16. ויש שם הרבה בני ובנות 16. או חיילים. או סטודנטים. ואני לא.

הלאה. הידעתם שידית הגז היא בצד ימין? הידעתם שאני שמאלית? הידעתם שאני מ-אוד שמאלית? ושאני צריכה ממש להתאמץ לנהוג בגז בעדינות?

אז לקח לי ללמוד תשמיניות כמה שיעורים ולא חצי, אז מה? אז עמדתי יום אחד והסתכלתי בעיניים כלות איך יורד גשם זלעפות ואני צריכה לבטל שיעור, אז מה?

אבל היי, צברתי לי השבוע כבר שבעה שיעורים (איך שבעה? על שיעורים כפולים שמעתם?).
ובשבוע הבא, אינשאללה, אני מקווה שאתקדם, אתם יודעים לקראת מה.

28 מחשבות על “קדחת המגרש

  1. שיט- ההוא היה הראשון לנצח בבלוג הרשמי שלך…..
    והוא אפילו לא כתב "אני ראשון"
    אלוהים נותן שיניים לאנשים שאין להם אגוזים.

  2. קודם כול ברכות.
    חוץ מזה, בקשר לרישיון – גם אני מ-אוד שמאלית, וגם אני מ-אוד התקשיתי עם הצדדים של הברקס והגז. וזאת למרות שנסעתי על קטנועים לפני שעשיתי רישיון. משום מה כשהייתי צריכה לעשות שמיניות וסלאלומים הכול נהיה מסובך יותר.
    בנהיגה עצמה מתרגלים. לפעמים קרה שלחצתי בטעות על הגז והברקס יחד. אני חושבת שזה בעיקר עושה נזק לקטנוע.

      • הגבתי אחרי זה.
        זה בדיוק ביה"ס שדברתי עליו
        חגיי הוא בעל הבית, אני לא בטוחה אם בכלל רואים אותו שם. הוא מאוד נחמד

        ד"ש לאופנועים.
        חשבתי לאחרונה לעשות שיעור רענון 🙂

  3. מזל טוב על ביתך החדש והמהמם. אשתדל לא ללכלך לך את הפרקט. בית עם פוסטרים מסרטים של גודאר בשירותים, אי אפשר לבקש יותר מזה.

    אז מה? כמו שכבר אמרתי לך, אנשים אובססיביים מצליחים לעבור תיאוריה. הם טובים בחוקים תיאורטיים. הם נהנים לעשות הגהה לתמרורים, בתיאוריה. אבל בפרקטיקה, אהוי, דווקא שם זה לא עובד ממש. ההתנהלות בתנועה לא פשוטה למי שהפרפקציוניזם הקיצוני הוא מנת חלקו. התוצאה, אצלי לפחות, הייתה הפוכה: דווקא השאיפה לדייק ולהעביר את כל המידע התיאורטי שהופנם לחיי הכביש העקלקלים- יצרה אצלי דיסונס שעל פניו נראה כמו פיזור דעת, בלבול וחוסר אוריינטציה מוחלט. כמו שכבר אמרתי, אחרי 140 פיאסוקאים של שיעורים (ומורה לנהיגה שהיא שודדת אמיתית, ממש נהגת שודים), ויתרתי על הרעיון להתנייע.
    מצד שני, את מדוושת מדולפמת, לפי מה שהבנתי. אני מעולם לא רכבתי, חוץ מאשר לשומקום בחדר כושר. אין לי ספק שתצליחי, ותגיהי על הכביש נהגים עם שגיאות כתיב.
    בהצלחה!!!! Vivre sa vie

  4. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » שנתיים על הכביש, כחדשה‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s