"לחיות את חייה" עובר דירה

 

הגיע הזמן לגור לבד, בלי ההורים (אורי ברוכין וירדן לוינסקי ואילן גליני, שמאחורי הקלעים) התומכים והסועדים, ולשחות לבד בלי מצופים.

לחיות את חייה עובר לדומיין שלי, dvoritshargal.com, על פלטפורמת וורדפרס.
הנה הלינק.

תודה למארחים הסבלנים על שקיבלו אותי לאכסנייה מפוארת זו, להתראות ובואו לבקר.
הבלוג הנוכחי יישאר פה, על כנו. ההמשך מהיום, שם.

קופצת למים בלי מצופים

לחיות את חייה הוא הפסיכיאטר הווירטואלי שלי. פתחתי את הבלוג כדי להתמודד עם התסכול של דבורית מההצלחה של ולווט. זה היה באפריל 2006, כמה חודשים אחרי שולווט השתוללה בחוצות הרשת, וזהותה לא הייתה ידועה לאיש בתקשורת ובכלל.

שמחתי מאוד מאוד כשאורי ברוכין, מנכ"ל ויו"ר דירקטוריון רשימות חזר אלי ואמר לי שכן, הוא מקבל אותי להיכל הקודש.
קשה לתאר את כל שעבר עלי במשך השנים האחרונות. מאפס ידע בתרבות ובחיי הרשת הפכתי למי שלא יכולה לחיות בלעדיה אף לא יום. הכתיבה, הקריאה, התגובות, ניהול הבלוג, הבלוגים, האינטראקציה עם אנשי רשת אחרים, הם גורם דומיננטי בהוויה שלי כאדם כותב ומתקשר עם הסביבה.

אחרי שהתנסיתי כמעט בכל פלטפורמות הכתיבה הקיימות בישראל, ולאורך זמן, הגיע הרגע בו החלטתי שאני רוצה לעשות את זה לבד, במקום שהוא רק שלי, שאני אעצב ואקבע את רוחו מאלף ועד תו. את וורדפרס אני מכירה משלב א' של יחסיי עם המארקר, עוד טרם הוקם הקפה. אחרי שלמדתי להכיר ולחבב אותה, סימנתיה כזו שאיתה אני רוצה לבלות את שארית חיי עלי רשת.

ועכשיו לא נותר אלא למצוא את האדם שיוכל להקים לי את הבלוג. בטיפשותי חשבתי שאוכל לעשות זאת לבדי. אז זהו, שלא ממש. צריך איש מקצוע שיסייע. לשרון גפן, שבנתה ועיצבה לי את הבלוג הגעתי דרך המלצה של חברה מהרשת.

כן, כמו שכבר סיפרתי, את כל האנשים החדשים בחיי אני מכירה מהרשת. עם שרון לא דיברתי אף פעם קודם לכן, לא התכתבתי, לא טקבקתי ולא סימסתי. סתם לא יצא, התנהלנו בדרכים מקבילות.

פניתי אליה במייל, סיכמנו את התנאים, ותוך כ-85 חילופי מיילים (מי סופר? ג'ימייל) הוקם הבלוג. באמצע דיברנו פעם אחת בטלפון. אפשר לומר שהבלוג הוקם תוך חמישה ימים ברוטו, שיחה אחת וכמה עשרות מיילים.
אחחח, הטכנולוגיה.

זהו, ההרגשה היא כמובן כמו של מחברת חדשה וריחנית בבית ספר.

נראה לי שאמשיך להשתמש בבלוג הזה לסיפוק כל צרכיי הכתיבה והתהודה והאינטראקציה שלי עם העולם לעדי-עד.
איזה כיף. אני מה-זה שמחה, ותודה לשרון שהביאתני עד הלום.
*
וגם לאנשי המזבלה שקנו לי את הדומיין.
איך מוסיפים תמונה/אייקון/משהו לטוקבקים?
מפה. זה ממש פשוט.