הגיע הזמן לגור לבד, בלי ההורים (אורי ברוכין וירדן לוינסקי ואילן גליני, שמאחורי הקלעים) התומכים והסועדים, ולשחות לבד בלי מצופים.
לחיות את חייה עובר לדומיין שלי, dvoritshargal.com, על פלטפורמת וורדפרס.
הנה הלינק.
תודה למארחים הסבלנים על שקיבלו אותי לאכסנייה מפוארת זו, להתראות ובואו לבקר.
הבלוג הנוכחי יישאר פה, על כנו. ההמשך מהיום, שם.
אממ.. להעביר את ולווט שלוש אכסניות זה בסדר ותמיד עקבנו, אבל תחסרי לנו פה ברשימות!!!
למה, אגב?
ביקשו ממך להודיע כשאת מאחרת לחזור הביתה?
(אני שואלת ברצינות את הלמה)
אייל – תודה רבה, אבל תבוא!
כנרת – הסברתי בפוסט בבלוג החדש, רוצה עצמאות
לשחות בלי מצופים
חו"ח, לא ביקשו ממני כלום אף פעם.
רק עזרו לי ככל האפשר
אף אחד ברשימות לא חי בציפוי של אף אחד, נורא מוזרה התובנה שלך. לכל אחד בלוג עצמאי משלו
עם שם מלא וזהות עצמית מלאה.
יאללה תתחדשי. נבוא לשם גם…
הוספתי למועדפים
אני אבוא.. אוסיף לגוגל רידר:)
לאנונימי/ת – איזה ציפוי? על מה את/ה מדבר/ת?
hagintlv, מיכל, אייל, יופי ותודה
אובססיבית? מאוהבת בעצמה? גם וגם. וגם מגולמנית.
גם אובססיבית , גם מאוהבת בעצמה וגם מגלומנית.
נשמע לי כמו שילוב אידיאלי אבל חוששני שדבורית לא קולעת להגדרות הנאות שלך ידידי האלמוני.
אחחח… בעבר היית צריך לכבוש מדינות או לככב בסרטים אבל היום… היום רק מספיק לפתוח בלוג פרטי וכבר אתה מגלומן.
🙂