עב"ם על הטיילת

בילדותי העשוקה למחצה קראתי את השביעייה הסודית והרביעייה והבלשים והכלב וכל שאר ספרי האיכות האלו (לא מתחייבת על דיוק בשמות). כמו שאורי קציר כתב בלינק שצירפתי, כולם קראו אותם בזמנו. אבל אני – וגם זה לא ייחודי – ציפיתי למיני הרפתקאות שיקרו לי בשכונה הכה משעממת שבה גדלתי.

מאחורי הבית המשותף והבנאלי שבו חייתי הייתה חלקת פרא ובה צריף מהסרטים עשוי עץ מרקיב, חלונות עכורים ומה לא, מוקף קרפיף. בצריף הזה, כך הייתי משוכנעת, גר מרגל. למה מרגל? מאחר שאדם מסוים, זר בשכונה, היה מגיע אליו מדי פעם, נניח פעם בשבוע שבועיים, לפעמים פעם בחודש, שוהה בו זמן קצר, ונעלם שוב.

חבורת היד הנעלמת שבפיקודי השתדלה לתצפת על הצריף, אבל זה היה מסובך. כמה זמן, בשעות שאחרי בית ספר ולפני הקריאה לארוחת ערב בשבע (נו, היו ימים) כבר נותר לתצפיות? גם חלוקת המשמרות לא הועילה, ולא הצלחתי לפענח את תעלומת הצריף ומבקרו המסתורי.

היום אין תעלומות יותר, אין צריפים ואין אנשים מסתוריים, מקסימום פושעים מסתתרים, מחבלים, או מה. אז למה נשאר לי לצפות? לעב"ם. אני מקווה שיום אחד אפגוש את היישות מהכוכב האחר, שאחזה בנחיתת חללית, או משהו כזה. לא, ממש אין לי בעיה להאמין שיש חיים בחלל, אני רק רוצה לראות אותם.

זוכרים את המטאור הזה מהקיץ האחרון? חבר שלי, שהיה על שפת הים בבת ים באותו ערב ראה אותו מקרוב (לא לשאול למה הוא לא צילם, אהבל, נו). הוא הילך על החוף בחושך, וכשהגיע לקרבתו של מוסלמי שהתפלל על החול, פניו למכה, חלף המטאור. שניהם, המתפלל והחבר הסתכלו אחד על השני באלם כדי לאשש את מה ששניהם ראו, כשהאחד, נחשו מי, קורא בקול, אללה אכבר. החבר נשבע שהאוושה שהחפץ ששייט בגובה נמוך השמיע, הייתה מכאנית לגמרי.

הערב נראה לי שהתקרבתי קצת לעב"ם: צעדתי במהירות על הטיילת התל אביבית, בין הדולפינריום ליפו, ופתאום ראיתי משהו מרחף בשמיים. למורת רוחה של שותפתי להליכה שעסקה בהגברת הדופק האטתי עד השבתת מנועים וצילמתי אותו, מחכה שיצנח כבר.

abam
העב"ם שלי כנקודה קטנה בין מים לשמיים. אפשר להבדיל ביניהם למרות האובך, אם מתאמצים

abam1
העב"ם במלוא הדרו

אחרי דקה-שתיים צנח למים והתחיל לנוע בהם. חיכיתי (בינתיים עוד אנשים התגודדו והסתכלו) שייצא החייזר מהמים כדי שאוכל לצלם אותו וללחוץ את ידו או את טפרו, אבל הוא לא יצא (לא קיבל התרעת זיהום?). גם בדרך חזרה מיפו לתל אביב הוא היה עדיין בתוך המים, לא התקרב לחוף, ואז השתכנעתי: חייזר. או מחבל מתאבד שהגיע כדי לשחזר את הנחיתה מול מלון סבוי.

16 מחשבות על “עב"ם על הטיילת

  1. "בילדותי העשוקה למחצה קראתי את השביעייה הסודית והרביעייה הסודית והבלשים והכלב,"

    אני הכי אהבתי את החמישייה הסודית ובמיוחד זכור לי איך למדתי משם איך כותבים עם לימון ואז איך מגלים מה כתבתי.

    "הרביעייה הסודית והבלשים והכלב" => נדמה לי שקוראים לזה – חבורת הבלשים והכלב (איך אפשר לשכוח את פיפ?) .

    • כן, כוונתי הייתה לשתי סדרות שונות.
      ואם תיכנס ללינק של אורי תוכל לקרוא על כולם/ן.

      אף שקראתי הרבה הרבה לפניך, נראה לי שגם אני זוכרת משהו עם לימון

      • נזכרתי!

        אחד מחברי החמישייה הסודית נלכד על ידי הנבל התורן, והוא הצליח בצורה מתוחכמת לשלוח מסר לחבריו:

        הוא כתב עם כלי דק שטבל בלימון, וחבריו עברו על מה שכתב עם מגהץ! אני אפילו מתחיל להיזכר שהם הגיעו לזה בפוקס – הם הריחו שלפתק היה ריח של לימון.

    • אם אינני טועה החמישיה (יוליאן, דיק, אן, ג'ורג' וטימי הכלב) נראה החמישיה המפורסמת ולא הסודית.
      השם השני שהזכרת הוא שילוב של 3 סדרות שונות:
      1. הרביעיה והתוכי (אם אינני טועה הרביעיה היחידה בספרות הזו)
      2. השביעיה הסודית
      3. חבורת הבלשים והכלב.

  2. רציתי לעשות סדר בשמות, אבל מלאכתי נעשתה כבר בידי אחרים.

    גם לנו הייתה חבורה סודית כזאת בבאר-שבע – עקבנו אחרי חשודים ורקמנו מזימות נפתלות.

    והעב"מ שלך נראה כמו חייזר ספילברגי טיפוסי ממש (דומה לאייקונים הבלתי מזוהים של הבלוג הזה).

    • אין צורך לעשות פה סדר, זה לא העניין. בשביל זה יש את הכתבה של אורי.
      כן, ובכל מקרה, נראה שאני היחידה שמתרגשת מהעב"ם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s