לא אוהבת את שלמה ארצי

לא, אף פעם לא אהבתי את שלמה ארצי. לא כשהייתי בת 15, לא כשהייתי בת 25 ובטח שלא היום. פעולות הריכוך שהפעיל עלי מכבש הזמן לא פעלו בגזרת ארצי. לפני כמה שנים סיפר לי מישהו שהייתי איתו ביחסי קרבה לשלוש דקות שהוא הולך להופעה שלו. הייתי מזועזעת עמוקות. אני, שניקייב, פי ג'יי הארווי ופיטר האמיל, שלא לומר טום ווייטס היו האנשים שהייתי מוכנה לראות על הבמה, ובימים עליזים את נערי חנות חיות המחמד והמכשפות הייתי בשוק מכך שמישהו נוסע עד קיסריה כדי לראות את ארצי. אז נפרדתי ממנו. פחות ממשינה לא הייתי מוכנה לספוג לידי.

רגע, שנייה, עצרו. ייתכן שכילדה הדבקתי תמונות שלו מלהיטון על קירות החדר שלי, למגינת לבם של הורי, ששנאו את הדבק הפלסטי שקלקל את הדוגמאות המכוערות האלו, שעשו פעם ברולר על סיד (או צבע, נו, לא להתעצבן). יש מצב שהדבקתי את התמונות כי נאה היה הוא בעיני, אבל את המוזיקה שלו ידעתי כבר אז שאני לא מחבבת.

שום דבר אישי, באמת, שאלה של טעם, ואף פעם, מה לעשות, לא הייתי יצור רומנטי במיוחד שיכול להתרפק על שירי אהבה נוזליים של גברים רגישי מקלדת (או דף ועט, בזמנו).

והנה, אמש הוא קיבל פרס מפעל חיים מאקו"ם – פה הוא מדבר עם דני קושמרו, ובצד השני של הממיר, עם יעקב אילון, ו-ynet. בתשובה לשאלה איך הוא ממשיך להיות הוא, ענה ארצי לאילון "אני ממשיך לשמור על הילד שבתוכי".

איך שאני שומעת מישהו אומר את המשפט המופרך זה, על הילד שבתוכו, אני מצטמררת. מה זה בכלל אומר? מי יכול להגיד את המשפט הזה ולהאמין בו? מה, אתה תמים, אינפנטיל, לא מסוגל ליחסים בוגרים עם אנשים? מאמין בסנטה קלאוס? מה זה לשמור על הילד שבך? אתה בן 59 וארבעה חודשים, אדוני. די, הנח לו, הרפה. ובעיקר, שחרר את הקלישאות לדרכן, דרך מרפסת, דרך הדלת, לא משנה.

אני, מקסימום, יכולה לרחם על הילדה שהייתי ולנסות לחבב אותה, אבל זהו, היא איננה יותר, ולא תעזור שום אמירה שליימה ארצית כזאת. על הילדה שבתוכי צריך היה לשמור בזמן אמת, לא היום. ואני לא היחידה שרואה כך את עצמה, אני ממש משוכנעת בכך.

65 מחשבות על “לא אוהבת את שלמה ארצי

  1. רב הזמן את אשתי
    וכשילד ניטע בך
    חיכינו תשעה
    בתשיעי ילדת
    בעצב

    את השיר הזה אני יחסית אוהב.

  2. ושואל אם ראו אותך, אף אחד כבר לא ראה,
    ומחפש תרוץ לדבר עלייך.
    מטח יריות של מטורף אחד על ראש הממשלה,
    אני בוכה עליו כשאני בוכה עלייך.

    למי שכתב את השורות האלו לא מגיע פרס על מפעל חיים, אלא ללכת לישון בלי ארוחת ערב, עד שהילד הפנימי שלו ירגע קצת.

  3. גם אני לא סובל את שלמה ארצי אבל גם לא מאזין בכלל למוזיקה ישראלית כבר שנים.פשוט מחקתי הכל מהלקסיקון.

  4. אני רק זוכר איך כשאילן רמון מת הוא אמר בשידור חי בטלוויזיה שהוא גילה שאילן לקח איתו לחלל דיסק של שלמה ארצי ושהוא הרגיש שחלק ממנו מת עם אילן בגלל זה או משהו אידיוטי כזה. הבן אדם פשוט מזוייף ברמות שלא יתוארו.

  5. הילד הזה שבתוכו שובר אפילו את השיא של בארט סימפסון שנשאר ילד כבר עשרים שנה.
    (ואם כבר לבחור, אעדיף שבארט סימפסון ישיר לי בלאדות מיוסרות, מלאות רגש ועם מילים שנראה כאילו נבחרו באקראי מהמילון. זה פשוט נראה יותר אמין).

    • אחרי שראיתי שעושים מחזה שמבוסס על שיריו, ממש התעצבנתי.
      אני לא פוסלת אף אחד- קודם מנסה. ניסיתי אבל באמת נסיתי -יישר לווריד עם האוזניות כשאני צועדת בבוקר .. ??
      כלום. לא הזיז לי. לא נשמע אמין. אף מילה לא מכוונת ללב. מזוייף משהו, אבל יש כל כך הרבה כאלה ומה ששונה פה זה שכל-כך הרבה אוהבים אותו. אז מה לא בסדר איתי? פעם משהו אמר לי ש"אסור להשאיר ליד שלמה ארצי ספר טלפונים מפני שהוא ישר ילחין אותו" זה ממש מסכם את מה ששיריו גורמים לי להרגיש – כלום.

  6. lol
    התגובות והפוסט משובחים במיוחד הפעם.
    ואני דווקא מחבבת את "חום יולי אוגוסט"… ולו בשל השורה "יש לנו ארץ, למה עוד אחת?".

  7. פעם כשכתבו על שלמה שהוא מצמרר פירשתי זאת להיותו דומה לכדור צמר סבוך מגרד ומעצבן
    פעם חשבתי שיש רק אדם אחד שאני אוהב יותר מעצמי וזה אני כשהייתי ילד
    פעם כשהייתי בברצלונה אמרה לי חברה , תמיד חשבתי שאתה ילדותי ,אבל אתה יותר גרוע, אתה ילדותית

  8. אפשי לאהוב/לשנוא את מילות השיר של שלמה ארצי, אפשי לאהוב/לשנוא את דרך ההתבטאות שלו שכוללת, כן, תפוזה שבה הוא עוטף תעצמו, אבל קשה, מאוד קשה, להתעלם מהלחנים שהם אלה שמצליחים לפגוע ברגש של רוב העולם ואשתו ולייצר בהם חיב לאיש. אופושהוא יש תחושה שההתנגדות כאן וההיסחפות היא הפגנה של פוזה מגוחכת לא פחות. ברוח הימים האלה, אומר שלא קשה לנחש למי הצביע ובאיזה צד של המפה נמצא מי שמטרחן להפגין כאן בוז כלפיו, ולמרות שאני מסכים שכל עניין הילד שבי הוא מגוחך. אז יאללה מתוסכלים תנסו להפגין שאתם מקוריים באופן קצת פחות בנלי וצפוי.

    • אופושהוא יש תחושה שההתנגדות כאן וההיסחפות היא הפגנה של פוזה מגוחכת לא פחות. ברוח הימים האלה, אומר שלא קשה לנחש למי הצביע ובאיזה צד של המפה נמצא מי שמטרחן להפגין כאן בוז כלפיו

      אין לי מושג מה אתה רוצה להגיד, אבל למה הפוזה? בשביל מה? ומה הקשר להצבעה?
      אם היית עושה סקר היית רואה שכל אחד מהמגיבים הצביע אחרת.

  9. אפרופו ילדים, גם בטור שלך, וגם בתגובות פה יש אלמנטים מאוד ילדותיים.
    בשביל מה טרחת להזכיר את האמנים שאת אוהבת? להראות כמה הטעם שלך ייחודי מיוחד ושונה וכמה את מיוחדת ובעלת טעם נעלה מהאנשים הקטנים שאוהבים את שלמה ארצי? אולי הטעם של ההוא שיצאת איתו שלוש דקות נחשב נחות ומחליא בעינייך, אבל בעיני גם אנשים כמוך שמתנשאים על אחרים על רקע של טעם מוזיקלי מחליאים לא פחות. את מדברת על קלישאות אבל יורה אותן בעצמך.
    גם התגובות פה נשמעות כאילו כולם מנסים להתחבב עלייך ואחד על השני וכל אחד מנסה להיות 'מאגניב' בתגובה שלו יותר מהאחר. כמו גיחוכי ההסכמה של ביוויס ובאטהד.
    בכלל, הרבה יותר קל לבקר מאשר ליצור. קל להשחיז מילים נגד אמן מאשר להשחיז אותן לשיר סיפור או תסריט. כי בשביל להטיל רפש לא צריך להשקיע כל כך הרבה מחשבה.
    זכותך לא לאהוב את שלמה ארצי. אבל תביאי טיעונים ראויים וענייניים ולא טיעונים ברמה של הילדה בת ה15 שהיית או כתבת תרבות של גיא פינס. הכפשת אותו פה וזלזלת בו בלי להתייחס לשניה לדבר עצמו. ליצירה עצמה. מוזיקה, מילים ,עיבוד ,אמנים שהוא טיפח. לזה את קוראת ביקורת, או להוריד את המים בשירותים?

    אני לא מדבר בתור מעריץ נלהב של שלמה ארצי. אהבתי אותו פעם עד שהוא איבד את זה לטעמי ("had it – lost it" כמו שאמר סיק בוי ב'טריינספוטינג'). אף פעם לא הייתי בהופעה שלו בגלל כל הפולחן אישיות והקהל השבוי וחסר הביקורת שמגיע לשם.
    אבל עדיין, צריך לזכור את התרומה הרבה והמכריעה שהיתה לו בתרבות הישראלית. יש לו שירים שאם תתעמקי בהם את תופתעי (וכן, אני יודע שזאת הרמה להנחתה מזלזלת וצינית).

    תמהת לגבי מה זה להשאר ילד. בתור מבקרת תרבות זה מפתיע שאת לא מכירה את העולם שאותו את מבקרת. כל אמן יגיד לך שהוא ילד. כי כמו ילד הם רוצים שכולם יאהבו אותם. הם צמאים לאהבת הקהל. כששלמה ארצי אומר שהוא שומר על הילד שבו – לזה הוא מתכוון. שהרצון הילדותי שכולם יאהבו אותו משאירים אותו על הבמות ושולחים אותו פעם אחר פעם לאולפן ההקלטות.
    פעם היה סרט על יהודה פוליקר כשהראו שם את חיים רומנו מתבאס כי יהודה לא אמר את השם של רומנו מספיק חזק ומספיק בהתלהבות. ואז רואים שבהופעה אחר כך יהודה צועק 'חייייים רוממממנננוווו!!!'. זאת הילדותיות ששלמה ארצי מדבר עליה. זה הילד שבו.

    ודבר אחרון. מעניין מה רצית להשיג בביקורת (?) הזאת. כל כך הרבה שנאה הוא מייצר אצלך שאת אפילו לא יכולה לעבור לסדר היום כשהוא מקבל פרס? איזה איבר בגוף בדיוק כאב לך מזה? קצות האצבעות?

    • 1. אני בנאדם ילדותי
      2. מה זה טעם נעלה? אם אני מציינת את האמנים שאני אוהבת זה הופך את טעמי לנעלה? מה בדיוק נעלה בהם?
      3. הרבה יותר קל לבקר מאשר ליצור – זה הנימוק שמשמיע כל מבוקר, תמיד. אז מה אתה רוצה? שמוסד הביקורת ייעלם מהעולם?
      4. זה פוסט שנכתב אפרופו זכייתו של ארצי, האומר שאני לא אוהבת אותו מאחר שסגנונו המוזיקלי, הקלישאות שלו, האובר-התפייטות לא מדברים אלי.
      5. כל אדם רוצה שיאהבו אותו, לא רק אמנים. זאת הקלישאה הכי שחוקה בעולם האמנות "לשמור על הילד שבתוכך", ואם אתה מחבב קלישאות – שיבושם לך. מבחינתי זו הייתה העילה לפוסט.
      6. לא רציתי להשיג כלום. תיארתי את האנטגוניזם שעוררה בי האמירה שלו.

      • 1. מתאר לעצמי שזה היה בציניות. אחרת ההצעות שלך לשלמה להניח לילד שבו נשמעות כמו הפוסל במומו.
        2. את יודעת למה התכוונתי. ודרך אגב, בשוליים – האמנים שהזכרת נחשבים מיינסטרים
        3+4. כנראה שהיית רצינית בסעיף 1. זהו? שחור לבן? אי אפשר לבקר בצורה עניינית? חייבים לזלזל? ללעוג? לא לכבד? האמת שאני לא מבין בכלל למה את רואה ערוץ 2 ואת החדשות שהן קלישאות על גבי קלישאות. והאמת שרוב האמנים מדברים בקלישאות ורוב הסיכויים שגם אהובייך בניכר לא חפים מזה. אני אומר שוב, גם אני לא אוהב את זה ששלמה ארצי מלא בעצמו וגם אני סולד מקלישאות, אבל לי זה היה נראה שחיפשת איזה חבל להאחז בו כדי לנגח אותו.
        5+6. אולי העילה לפוסט זאת הקלישאה אבל עד שהגעת לעילה כבר גזרת את דינו האומנותי.תיארת אנטגוניזם לבנאדם עצמו ולאנשים שאוהבים אותו. חוצמזה שהכותרת שלך מראה שזה קצת יותר מהקלישאה ושיש לך משהו עם הבנאדם עצמו. שזה בסדר. אבל כמו שציינתי – יש דרך לבקר. וביקורת היא דבר חשוב, אבל כשהיא עניינית ולא כשהיא מגיעה ממקום של לסגור חשבונות.

        • 1. אני בנאדם ילדותי, אבל זו מגרעת שלי, לא משהו להתגאות בו. ולא, זה לא נאמר בציניות
          2. לא, אני לא מבינה למה אתה מתכוון
          3+4. מי לועג? כולה דיברתי על העדפותיי האישיות.
          5. לא מכירה את האיש, לא היה לי דבר וחצי דבר איתו במהלך חייו/חיי.

  10. התכוונתי לזה שאת יודעת שציינת שמות של אמנים שנחשבים למאוד ייחודיים ביצירה שלהם ויחד עם זה אהודים גם על המבקרים. מה שנקרא – נחשבים לדי קונצנזוס בשוליים, למרות שהקונצנזוס הזה שם אותם במרכז. וכשאדם מציין את טעמו המוזיקלי זה בדרך כלל כדי להעיד על עצמו. על אחת כמה וכמה כשזה נעשה בתגובה לטעמו הקלוקל של אדון השלוש דקות. ואם את מעידה על עצמך שאת אוהבת כאלה אמנים שונים וייחודיים – אז את בעצם מנסה להעיד על עצמך והייחודיות שלך ועל זה שאת לא הולכת עם העדר העיוור שרץ אחרי שלמה ארצי.
    לכתוב שהבעת את טעמך האישי ותו לא זה וואחד גלגול עיניים והתממות. כמו המעשנים שמתייחסים לעישון כאל 'הרגל רע' בסה"כ. ברור שזאת דעתך ושזה טעמך האישי. השאלה איך את מביעה אותם. לכתוב 'הייתי מזועזעת עמוקות' ו'פחות ממשינה לא הייתי מוכנה לספוג לידי' זה לא לעג? אז מה זה? הרי ברור ש'משינה' בשבילך היא תחתית החבית. הסף הכי תחתון שאת יכולה לסבול. והפחות מזה זה שלמה ארצי. בעיני זה לעג וזלזול.
    ובכלל , את סותרת את עצמך. את מעידה על עצמך שאת ילדותית אבל 'לא מרשה' לשלמה לשמור על הילד שבו. כי את הרי שחררת את הילדה שבך זה מכבר. וברור שכולם צריכים להתיישר לפי הקו הזה.
    והקטע עם הלסגור חשבונות, היה יותר במובן של להוציא איזה מטען שהיה לך כבר עליו שהיית חייבת לפרוק ולא באופן אישי.

    • אני חושבת שאתה לגמרי לא מבין אותי.
      משינה זו לא תחתית החבית. זו אחת הלהקות שאני הכי אוהבת. כך גם בעניין "מזועזעת עמוקות".
      זה סגנון הדיבור/כתיבה שלי. כנראה שפשוט לא קראת אף פעם שום דבר שכתבתי.
      כתבתי לא פעם על ההעדפות המוזיקליות שלי, זה לא דבר חדש, ואני לא מבינה עדיין למה זה רע בעיניך.
      בעיני זה: אני לא אוהבת את שלמה ארצי, אני אוהבת את… זה הטעם שלי.
      ועוד פעם אני חוזרת: ארצי ציין את העובדה שהוא שומר על הילד שבתוכו כסממן להצלחה
      אני אומרת ההפך לגמרי: העובדה שאני ילדותית היא פגם קרדינלי באישיות שלי, שמקשה עלי את החיים.
      חבל שאתה לא מצלחי להבחין בהבדל.

  11. שני דברים:
    א. לא יצאתי נגד העדפותייך המוזיקליות אלא הצורה שבה עשית את זה
    ב. הבנתי את ההבדל. רק שלדעתי את קצת מגזימה. זה שהוא אומר שהוא שומר על הילד שבו לא עושה אותו ילדותי. זה ילדותי בפן מאוד מסוים (כמו שכתבתי – ברצון שכולם יאהבו אותו ולזכות באהבת הקהל בכל הופעה וכל תקליט מחדש). ומעבר לזה – נגיד שהוא מרגיש ילד וגאה בזה. זה שזה סותר את התפיסה שלך לפיה צריך להתייסר על זה לא עושה את זה לרע באופן אובייקטיבי. בשורה תחתונה – שניכם ילדותיים. אז הוא רואה בזה משהו שעוזר לו ואת רואה בזה משהו שהורס לך. תכלס בעיני זה נראה שזה הדבר שהביא לך קריזה. זה שהוא חי עם זה בשלום כשאת מתייסרת. ושוב, אני לא מאמין שהוא תופס מעצמו אדם ילדותי באופן כללי אלא רק בצד האומנותי. וכל עוד את לא מצליחה לשנות את זה – ההתייסרות שלך על זה היא רק עלה תאנה ולא יותר מזה. כשתשני את זה – תהיה לך זכות לצאת נגד הילדותיים.
    זה כמו שאני אדבר בקלישאות, אבל אני אגיד שוואלה, אני לא שולט בזה וזה מעצבן אותי אבל אני אבוא ואכתוב טור כזה על איזה קלישאה של מישהו.
    וכן, אני יודע שיצאת יותר נגד הקלישאות מאשר נגד הילדותיות.

  12. renton
    מדהים כמה שאתה צודק. קראתי את כל התכתובת הזו ולא יכולתי שלא להגיב.
    דבורית, אותך אני דווקא קורא די קבוע ואוהב. בענייין דברייך על שלמה ארצי, הביקורת של renton כל כך במקום וכל הניסיונות שלך להתנער או להוריד פאתוס נידונים לכישלון. סגנון הכתיבה שלך מסגיר אותך. אגב, את בכלל לא נשמעת אדם ילדותי. ולא שאני מכיר אותך אישית, אבל משהו ברצינות שלך, בחוסר ההומור, ובכלל בקטעים (ותקשורת) עם ילדים – נראה בעייתי וכבד קצת. ברור לגמרי שניפנוף בשמות של אמנים איכותיים לכאורה, באים כדי להעיד על ייחודך ואנינות טעמך, להבדיל מאנשים שאת מנתקת איתם את הקשר בגלל שהם אוהבים אמנים לא ראוים מבחינתך. לא רק את עושה את זה, המון אנשים מתנשאים אחרים עושים את זה (כל אלה למשל ש"לא רואים האח הגדול", אלא ערוץ 8).
    עניין הילד שבך אולי נשמע קלישאה, אבל הוא טהור באמיתותו (או איך שאומרים). כדי ליצור מילים, מנגינה, שיר, מחזה, סיפור – צריך את הזיק הזה, את הניצוץ, את ההתלהבות הראשונית שיש לאמנים שיוצרים. אולי מי שלא אמן (דבורית) לא יבין את זה. לא תביני לעולם מה זה לנגן בג'ם סשן עם עוד נגנים לידך, להיות חלק מהרמוניה מוזיקלית מדהימה, לחייך מאושר שמתפרץ בך תוך כדי ופשוט להתלהב כמו ילד. כמו ילד. כמו ילד. משהו שאנחנו מאבדים עם השנים. אני מאחל לשלמה ארצי, לפורטיס, לטל פרידמן, לגידי גוב לאלי יצפאן לדודו טופז ולכל האחרים – שלא יאבדו לעולם את הילד שבהם כי אחרת – הם יאבדו את היצירה שבהם.
    ולסיום, רחל שפירא (מעריכה?) כתבה פעם שיר, שהוקלט בביצועו של דני בסן והפזמון הלך ככה:
    רוצה להעיז,
    לא תמיד מסוגל
    חושש להגיד
    מה שלא מקובל
    ואם תעמדי לצידי
    אם תביני ולא תלעגי
    אם תכירי,
    קבלי את הילד שבי.

    • – אני לא נראית לך אדם ילדותי? למה, יש לך מושג מה מאפיין אישיות ילדית?
      – חוסר הומור?
      – חוסר תקשורת עם ילדים?
      – מנין לך אם אני אמן או לא?
      – כאמור, לא רק שאתה לא מכיר אותי, גם לא קראת כנראה מילה שלי מעולם, וההצהרה שלך, שאתה קורא, די משונה בעיני. אם זה באמת נכון, ולמה שלא תגיד אמת בעצם, הרי שלא הצלחתי להעביר ולו רעיון אחד, לפחות אליך. מצער אותי.
      – ובעניין "הילד שבכם" – כל קלישאה הייתה פעם אמירה חזקה, עד שהפכה לקלישאה, ומה שמותר לרחל שפירא אסור לשלמה ארצי.

  13. הלו, אתם, לכו תפתחו בלוג משלכם ואל תעמיסו פה את ההגיגים הטרחנים שלכם.
    כפיים דבורית על שיש לך כח לקרוא (ולהגיב) להתלהמות-על-כלום הזו.
    אגב, גם אני, למרות שנותיי בנוער העובד והלומד, לא הבנתי על מה ההתרגשות מהקלשאות של שלמה ארצי.

  14. גם אני לא אוהב אותו. אולי חוץ מ"יותר מזה אנחנו לא צריכים". כל השאר מעצבנים. ואני מדבר על הגרסא הישנה כשלא היה לו קול של מעשן כבד.

  15. מסכים איתך לגמרי. הוא היאיר לפיד של המוזיקה. לא סתם הוא קיבל את הכינוי "זמר ספר הטלפונים", השירים שלו באמת נשמעים כמו בן אדם שפותח ספר טלפון ומתחיל להקריא משם באקראיות. האסוציאציה שמעלה לי שלמה ארצי היא חתונה דלת תקציב או לחלופין קאנטרי קלאב המוני עם רמקולים שכשמתרחקים, משמיעים רק את הבאסים של הלחנים הפשוטים והקליטים שלו, עד ליצירת בחילה. דום. דום דום. דום דום דום.. דום. דום דום דום. דום דום דום….. האהבה הישנה זאת שברחה לי, מהמרפסת לשלט בטלוויזיה. המכונית הישנה נוסעת על בטריות, הם נגמרו הזכרונות שם בבית הספר. הרכבות הותיקות בשוק האנשים רצים לאן, הם הולכים לשום מקום אולי מקום אחר שם יש קצת לכולם. והזמן נגמר לא נגמר, אומר לך שהאיש ההוא עם השפם יודע, לא יודע. אולי יודע. לא יודע.
    הנה יצא לי שיר של שלמה ארצי. אפשר אקו"ם?

  16. תמר – זה בסדר, אין לי בעיה עם התגובות, ומותר לא להסכים איתי.
    רועי – אני עוד לא מצאתי לי את השיר האחד.
    דניאל – תרשום תרשום, שלא יגנבו לך.

  17. לרועי,
    סתם לידיעה,
    שלמה אכן ארצי שר את "יותר מזה אנחנו לא צריכים" אבל לא כתב ולא הלחין אותו.
    המילים: אבי קורן, והלחן: שמואל אימברמן.

    חוץ מזה, דבורית, מזדהה עם כל מה שכתבת על שלמה ארצי.
    רוב האנשים המכירים אותו מקרוב היו חותמים על כל מילה
    שלך.

  18. לגמרי לא ברצוני, אני לוקח חלק עכשיו ביצירת המופת "לילה לא שקט" העומדת לעלות על אחת מן הבמות המרכזיות אצלנו. יתכן שהיצירה, המבוססת על שיריו של שלמה ארצי, תסחף (או שלא) בקרוב מאוד את כל אותם יתר תושבי ישראל שלא שטחו כאן את הגיגיהם, מחוסר הסכמה או מחוסר עיניין. לבלוג היגעתי לגמרי במקרה, כי חיפשתי חומר כלשהו הנוגע לנ"ל.
    מעבר לעובדה שלי, בניגוד לרוב הכותבים כאן, לא היה מושג עד היום איך נשמעים רוב שיריו של ארצי (מה שאומר עלי משהו, לא בהכרח טוב), עכשיו, אחרי שהתעדכנתי, אני נוטה להזדהות עם הרוח הכללית הנושבת כאן.
    מצד שני, מה שבאמת הניא אותי לכתוב, היו הדברים הנוגעים למתיחות ההיסטורית שבין כותבת הראשית לבין הוריה בנוגע להדבקת פוסטרים על קירות.
    זה הזכיר לי שכשאני הייתי קטן אבא שלי לקח אותי פעם לקפלה הסיסטינית, וסיפר לי איך מיכלאנג'לו צייר שם במשך כל כך הרבה שנים, ואז שאלתי אותו למה הוא אף פעם לא מרשה גם לי לצייר על הקירות.
    אני לא יודע אם ההורים של ארצי או שלכם כן הרשו לכם, אבל אצלי הטראומה הצליחה איכשהו לא להשאיר צלקות עמוקות מדי. עובדה שהגעתי עד הלום בלי להחקר אפילו פעם אחת במשטרה, וזאת למרות שיצא לי להכיר כמה מן האנשים הקשורים לפרשת הולילנד.
    אז למרות שכמה מן הכותבים כאן נדרשים לשנות ילדותם כדי להראות עד כמה הם שנונים/רגישים/יצירתיים, הייתי רוצה להאמין שכשהייתי בן חמש, הייתי תמים באמת, מה שקשה לי להאמין על שלמה ארצי בן החמש. תחושה מעורפלת גורמת לי לחשוב שכשקרא את חסמב"ה, החליט באופן מוחלט בהחלט שירון זהבי זה הוא ולא ירון לונדון, וכמעט מאז הוא ממשיך לשגר אלינו את הגיגיו המולחנים מתוך מעמקי המערה החשמלית.
    ואנחנו מאמצים אותם אל ליבותינו ומשוכנעים שאלה הם פנינו האמיתיות.

    • אני אוהבת ששנה וכמה חודשים אחרי שנכתב, פוסט כזה יכול להתעורר שוב לחיים בזכות תגובה כלשהי.
      בכל מקרה, יש כמה נקודות מצחיקות בתגובה שלך, וזה שלא היה לך מושג איך נשמעים שיריו זה באמת מוזר, אלא אם לא גדלת פה כלל. :]

  19. עבר זמן לא רב וההבדל בינינו הולך ומצטמצם, כי עכשיו אני כבר יודע איך נשמעים לפחות עשרים וארבעה שירים של ארצי. האמת, לא משהו, אם כי הביקורת שלך נראית לי קצת יותר מדי חריפה – קצת קיטש עדיין לא הרג עוד אף אחד.
    (וד"א, למרות שאולי זה לא כל כך רלוונטי, דוקא גדלתי גם גדלתי כאן, אבל השתדלתי, ככל שיכולתי, לנשום אויר אחר).

  20. והנה עוד תגובה לאחר יותר משנה – את באמת קצת מכלילה ומשטיחה בביקורת שלך. אני גם הסתייגתי משלמה ארצי, למעט שירים בודדים פה ושם, כי היה לי בראש שלמה ארצי של קיסריה, ולא שלמה ארצי של סוף שנות השבעים ורוב שנות השמונים. עד שממש לאחרונה גיליתי את "דרכים", שהוא אולי האלבום הישראלי הכי מושלם ששמעתי עד היום. הנה שני לינקים לחלקים א' וב' לתכנית רדיו לרגל שלושים שנה לאלבום ב-88FM:

    [audio src="http://pod.icast.co.il/f7112ead-326f-42e2-af17-450a3d0060af.icast.mp3" /]
    [audio src="http://pod.icast.co.il/dcdc9926-5cd6-4a97-9e97-c78f3ddd1bff.icast.mp3" /]

    אשמח לשמוע ביקורת עניינית.
    ליאת

  21. דבורית,
    הנחתי "לייק" על הפוסט כי הכתיבה שלך משעשעת וקולחת ואינטיליגנטית וחריפה כתמיד וקראתי את הפוסט עם חיוך על הפנים אבל אני מרגישה צורך להתנצל כי בכל זאת, אני כן מחבבת את שלמה ארצי ואת הישראליות שלו ושבו. כן, יש לו התפלקויות. כן, משפט כמו "אני שומר על הילד שבתוכי" הוא משפט קיטשי ברמות שלא יתוארו, כן, יש לו לא מעט פעמים שורות סתומות בשירים שלו (בהחלט לא בכולם) אבל עדיין יש בו משהו שעמוס ניחוחות ישראליוּת וגעגוע וכמו שאמרו פה למעלה, האלבום "דרכים" הוא אחד האלבומים הטובים שלו.

    מקווה שלא תגלי אותי לגלות רחוקה עם עבודת פרך אחרי שכפרתי פה בעיקר 🙂

    יעל

    • לפני שתגידי "פתאום עכשיו" אציין שדבורית השתמשה בו לפוסט החדש "יותר מזה אנחנו לא צריכים". אמנם, זה לא שיר שלו אבל הוא פרסם אותו והעלה אותו למקום שבו הוא נמצא. בשבילי, שליימה הוא הבן של יצחק ארצי, אח של נאווה סמל, כוכב-על בחיל הים ("יידישע פירטן"), "אהבתיה" (מקום I בפסטיבל הזמר 1970), "לכה דודי" ועשרות תכניות זמר עברי (גם לילדים) שמשדרים היום בערוץ 33, חסמב"ה, איציק מאנגר, מועדון ברברים, דני רובס, סינגולדה, "צוותא" והמון ישראליות שרשית של שנות ה-70-80-90. לא אהבתי את המעבר להלחנה של כל דבר שזז, להלן "ספר הטלפונים", ופולחן האישיות הגס והבוטה בקיסריה.
      כל ביקורת המבטלת אותו כליל לעומת כמה יוצרים חשובים המועדפים ע"י אחרים, היא הזויה ובלתי מקצועית.
      חג שמח ושנה טובה למעריצי הז'אנר ולבועז כהן, חבר טוב של דבורית וכותב הפוסט המרגש על צדק חברתי, שהגיש ב-88 את האלבום המצוין "דרכים" שהומלץ ע"י ליאת.

      • 1. בועז כהן מעולם לא היה חבר שלי, והוא לא חבר שלי גם עכשיו. אין לי מושג מאיפה הבאת את המידע השגוי.
        אין בכך כדי לומר שום דבר רע על בועז או עלי.

        2. הפוסט הזה הוא לא ביקורת מוזיקה. אין לי שום יומרות. זו דעתי, טעמי וגחמותיי בלבד.

      • מודה, בועז כהן לא חבר שלך, למרות שהפוסט שלו פורסם בוולווט.
        לגבי היומרות המוזיקליות שלך, קצת צניעות וקטנתי מכל מלמדי.

        • לא מבינה אותך
          1. פוסט שלו פורסם ב-ולווט? איזה? לינק לפוסט נחשב "פוסט שלו פורסם"?
          2. כל/רוב/חצי/רבע/שמינית הלינקים בבלוג הם לכתביהם של חברים שלי?
          3. פוסטים אורחים שמתפרסמים בבלוג הם של חברים שלי? ממתי?
          נראה לך שיש לי כל כך הרבה חברים?

        • כבר הודיתי, בועז כהן לא חבר שלך, ואין על כך עוד ויכוח
          הפוסט שלו זכה ל-230K קוראים וצוטט או הומלץ על ידך
          תרגיעי, רוב קוראי הבלוג שלך נמנים על אוהביך ומוקיריך

  22. חושבת ומרגישה כמוך. אין לי שום טענה נגדו; פשוט לא "מתחברת" למוזיקה ולטקסטים. דא עקא ששטיפת המוח היא כה אינטנסיבית, עד כי לעתים אני מזמזמת שירים שלו שאיני אוהבת כלל. אילן וירצברג שולת!111

  23. לא מהחסידים שלו ,הוא גם גנב את המלודיה הכיטובה שלו מ פונטי, והוא גם מייצג את ישראל השבעה ביחד עם יאיר לפיד ורמי קליינשטיין ,אבל עדיין הוא כתב כמה שירים יפים בתחילת דרכו -שינויי מזג האויר [ שחצי ממנו גנוב אבל עדיין ] הדואט עם אסתר שמיר ועוד .
    לדעתי הוא מעיד על הישראליות שמחפשת איזה מנהיגסמן להיתאחד סביבו

  24. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » המיטה‏

  25. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 21.6.13‏

  26. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 27.2, חלק א’‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s