רישיון לערוג

מה שצריך היה לקרות לי בגיל 16 בעולם אוטופי קרה עכשיו, לא מעט שנים לאחר מכן.
יש לי רישיון לאופנוע. קטנטון, פעוטון, אבל רישיון אמיתי, כמו של גדולים (בני 16). זה לא היה קל, זה היה מאוד קשה ומלא תקלות ועניינים ובכיות, אבל עשיתי את זה בנחישות ובאובססיה, כמו שאני יודעת כשאני רוצה משהו מאוד מאוד מאוד.

הכל התחיל פה, עם סיפור התיאוריה המורכב.
אחר כך היו המון המון שיעורים. חלקם הלא מבוטל מיותרים.
או-אז היה טסט ראשון, בו נכשלתי, עובדה שהובילה להתמוטטותי המוחלטת ולשיבזון בן יומיים.
אחר כך הייתה תאונת היד השבורה.

זה המקום לציין, בחשיפה ראשונה, שזה קרה לי על המגרש במשרד הרישוי בחולון, לפני הטסט השני. נפלתי, עשיתי את הטסט, הגעתי לחדר מיון, נכשלתי.

אחרי שבועיים של גבס+מלחמה ברשויות, הגעתי ביום שלישי האחרון לטסט השלישי ועברתי.
אני כותבת כלאחר יד "עברתי" אבל רישיון היה אחד מאבני הנגף שלי כל החיים, לא תיארתי לעצמי שאי פעם אצליח לעבור את שני המבחנים הללו, תיאוריה וטסט. לא בגלל שאני מפחדת לרכוב/לנהוג, בכלל לא, אלא בגלל מורא הבחינות וההצלחה המזערית שלי בהן כל חיי. אז למדתי הרבה, הרבה יותר מכל בן אנוש שאני מכירה, אבל אני אחרי זה, ואני, כמה שזה יישמע מוגזם או דרמה-קוויני, מתהלכת כבחלום. לפעמים באמת הייתי מתעוררת מחלומות בהם נהגתי, והבאסה הייתה גדולה.

אינפו: הרבה כסף עלה לי הסיפור. כל טסט עולה 510 שקלים (כולל שיעור כפול אותו עושים לפני כן, על המגרש בחולון ובמסלולי הטסט) + אגרה – 120 ש'. כלומר, שלושת הטסטים עלו 1,890 ש'.
כל שיעור עולה 80 ש'. לא, על השאלה כמה שיעורים עברתי אני לא רוצה לענות. אפילו לא לעצמי. לידע כללי, הממוצע הוא עשרה.

בין הטסט הראשון לשניים האחרים החלפתי מורה. המורה השני בו בחרתי (איציק ל"אופיר") מלמד ביפו, ליד בלומפילד, על מגרש שנראה אחד לאחד כמו המגרש החולוני (חשוב מאוד!), והשיעורים נערכים במסלולי הטסט השונים.

מסקנה קריטית (לאנשים שלא נחנו בכישרון מולד, או אפילו ביכולת בינונית, אלא למאותגרים קצת יותר): למדו במגרש הנראה כמו זה החולוני, ותרגלו את מסלולי הטסט האמיתיים.

ואני? אני באופוריה. משחזרת שובשוב את רגעיי הגדולים, כאילו הייתי רוקי הרץ על המדרגות, או מטאדור שהכניע שור זועם. וחי נפשי שאני לא מגזימה.

dvoritavra

30 מחשבות על “רישיון לערוג

  1. מזל טוב יקירתי. כמי שקיבלה רשיון על מכוניות, ורק לאוטומטי, רק לפני שבע שנים, אני מאוד מזדהה.

  2. תודות למברכים. אזהר ואשמר כמובן.
    ליקוש, למה?
    מה שכן, כתב לי חבר (במסגרת הברכות עלק):

    שמעתי שיש היום כנסי חירום של עובדי תחנות הדלק ועובדי המוסכים.

  3. מזל טוב. זה ממכר! את תהני מזה כל כך שלא תביני איך זה לא קרה לך קודם…
    רק דבר אחד מוזר לי – מי שלומד נהיגה בחניון של גני התערוכה גם עושה שם את הטסט. זה לא ככה אצל כולם? למה לסוע עד חולון?

    • לא. ככל שהבנתי, כולם עושים בחולון.
      אלא שבבורותי וטמטומי לא הבנתי שאי אפשר ללמוד במקום איקס ולבוא לעשות טסט במקום ווי ולקוות להצליח.

  4. מזל טוב!!!! קולולולולו!
    אין כמו עצמאות מוטורית. (אופניים הם רק מחצית העצמאות בעיני)

    וכאמור, אם את רוצה לחסוך לעצמך נזקים, לכי על תלתנוע. לא ייאמן כמה הדבר הזה יציב יותר. במיוחד בגשם.

    והכי חשובה, עצה מבעלת ניסיון לימים שאחרי קניית הטוסטוס, אם את מתכוונת לקנות: צריך למלא בהם דלק.

    🙂

  5. מזל טוב, דבורית!
    העול הכלכלי היתה הסיבה שאני לא המשכתי אחרי הטסט הראשון שלי על קטנוע. בעתת האופנועים הגיעה רק אחר כך…

    אגב, ראיתי השבוע את סוסעץ – אכן סרט נהדר, ולכן את זוכה בברכה עם שיר.

    ושוב – ברכות!

  6. ברכות ואיחולים וצהלולים!

    ובניגוד לעצת אחיתופל של חנן, בבקשה תשמרי על עצמך, ואל תעשי (יותר מדי) שטויות (למרות שזה מתבקש).
    יש מספיק אידיוטים שם בחוץ שכבר ידאגו שלא לשמור עלייך בכביש.

  7. מזל טוב. הגיע הזמן לעצמאות תחבורתית (מסויימת). להיזהר מכל המצ'וגעים שנמצאים 24/7 בכבישים. כמובן שקסדה מסוג מעולה זה חשוב, יש אומרים שמגיני ברכיים ומעיל מתנפח גם תורמים לבטיחות (הפסיבית).

  8. היי דבורית, ריגש אותי לקרוא שעברת את הטסט…
    את הרישיון לדו גלגלי עשיתי בגיל 16 (לפני 19 שנים!) – אני זוכר איך התרגשתי כשעברתי את הטסט, אבל זאת הייתה התרגשות אחרת משלך.

    ההתרגשות שלך מונעת מגאווה פנימית וגם על כך שהגשמת משהו שאת רצית וחושבת עליו הרבה זמן.
    שלי זאת בעיקר הייתה התרגשות של אגו. להגיע לתיכון על טוסטוס זה די אטרקציה. לא חשבתי אז שהכלי הזה ישמש אותי כל חיי הבוגרים.

    אז לקראת החייים החדשים שלך (זה באמת חיים חדשים), כמה מספרים על חיי עם דו:
    60,000 – מספר השקלים שהוצאתי על ביטוח (חישוב גס על ממוצע של 2500 ש"ח לשנה)
    190,000 – ק"מ של נסיעה (בחישוב גס של 19 * 10000 לשנה). זה בהחלט הרבה, אבל לא לשכוח שגם הייתי שליח.
    5 – תאונות שהיו מעורבים בהן מוסך וביטוח
    1 – חדר מיון
    2 – טוטאל לוס
    1 – גניבות
    40-50 – אנשים שהרכבתי (כולל אמא שלי!)

  9. עודדית – ממש לא "מסוימת" אלא טוטלית.
    בעניין הקסדה – היא בסדר, אשדרגה מתישהו
    קורל – תודה
    דליה – כן, נראה לי שאת הכי קרובה להבין את גודל ההישג
    מאור – מפ-חיד! וההתרגשות שלי היא מזה שהתגברתי על פיל ענק שהאפיל על חיי

  10. מזל טוב עצום, וכל הכבוד על ההישג.

    כטוסטוסאית (125 סמ"ק, הלו!) לשעבר, אני מודאגת כשלעצמי מסוגיות הבטיחות, ויכולה רק להצטרף להצעתה של זוש: לא מכירה את התלת, אבל יש אופנועים כאלה, כמו של חלק מצלמי העיתונות, שהם גם נוחים מאוד וגם אוחזים את הכביש משו משו. מצד שני, הם הרבה יותר יקרים. אבל אולי יד שניה?

    תיהני מהרכיבה על אופנוע, זה דבר נפלא.

  11. בריאות אושר חפות מכל תאונה איסור מפגשים קרובים על אספלט, כל אלה ואושר ועושר רב אאחל לך מתוך המזדה 6 עמוסת כריות האוויר וכסאות הילדים שלי.

  12. ניסיתי מאז שישי לכתוב פה תגובה ופשוט לא הצלחתי. נזרקתי מהמערכת בכל מיני תירוצים משונים. ניסיתי בראשון מהמחשב של העבודה – אותו סיפור מוזר.
    אה, זה כי חייבים לכתוב את כתובת המייל!! אז למה לא מודיעים בבירור?? כתוב רק "שדות ריקים", או "לא ניתן לבצע את הפעולה" וכו'. אז הנה תגובתי המקורית:

    ישששש!!! מזל טוב מותקית, הידד האח וכה לחי על הכנפיים החדשות. גמני קיבלתי כנפיים בשלב מאוחר בחיי ולא הבנתי איך הסתדרתי קודם (טוב, במרכז העיר אופניים הספיקו לי). אהבתי את הפוסט של חנן על נהיגה באחריות. כאופנוענית אל תשכחי להצטייד גם בלבוש מתאים ולא רק בקסדה, קצת באסה בקיץ אבל שמעתי שזה חובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s