המודעה השנייה

זאת הפעם הראשונה שעשיתי את הדרך ממונעת, לבדי, לפ"ת. הייתי נרגשת מאוד, תכננתי היטב את המסלול (לא נגזים, לא נורא מסובך – ז'בוטינסקי ז'בוטינסקי ז'בוטינסקי). הכביש היה ריק יחסית לאמצע השבוע, וניצלתי את הנתיב הצהוב והריק והכי ימני, כדי להימנע מעימותים ומעקיפות לא רצויות.

זה לא ייאמן כמה ריכוז צריך לכל רכיבה כזו. איך בכלל אפשר לאבד את הריכוז ולו לשנייה? אבל אולי זה רק בגלל שאני הכי טירונית כביש שרק אפשר. מה שמדהים אותי זה שפתאום רוכבי אופניים נראים לי (לי!) כמטרד, ועוד מפחיד. אני כל הזמן חוששת לפגוע בהם, וחשה כלפיהם טינה על שהם כל כך חשופים, כל כך פגיעים. ממש לא שותפות לדרך. מעניין אם זה יקרה לי גם בהקשר של רוכבי אופנוע אם ולכשאנהג במכונית אי מתי בגלגולון הבא.

אני צריכה בכל פעם לשפשף עיניים מחדש, להסתכל על מעיל הרכיבה או על המפתחות, כדי לדעת שאני לא חולמת, שיש לי רישיון, ושאני רוכבת על אופנוע. מדהים אותי שרק עכשיו הצלחתי לאסוף כוחות ולעשות את זה, בקשיים עצומים. זה די מפחיד, כי אם הפיגור הסביבתי שלי כל כך קשה, כמה שנים עוד ייקח לי כדי לבצע עוד כמה פעולות או מהלכים שלכל בנאדם מהשורה הם נהירים מנעוריו?

אין שום דבר חינני או חיובי בלהיות late bloomer, רק תחושה חמצמצה של החמצה, של החמצות בעצם, עם הידיעה המרה והמתעצמת ש- מי יודע כמה דברים הפסדתי והספדתי עד היום. וכמה אין זמן. בכלל. לכלום.

<<<>>>

בכניסה לבניין בו גרים הוריי נתלתה אתמול בבוקר מודעת אבל לשכן ממול.
לא, זה לא נגמר יפה: אלצהיימר וטיטולים. אז למה לחיות עד גיל 86?
לפני שבועיים המודעה הייתה לשכן מלמעלה.
המצור מתהדק.

24 מחשבות על “המודעה השנייה

  1. לצערי הרב כן, כשתעברי לרכב האופנועים מסביבך ישגעו אותך.

    שלא תחשבי שרוכבי אופניים הם תמימים גדולים, כבר נתקלתי באחד מרושע שבמכוון שרט רכב ברמזור וברח.

    מועדים לשמחה 🙂

  2. על הדרך שציינת המטרדים האמיתיים הם:
    *חרדים שמתפרצים לכביש (במיוחד כשאלו נשים, והן קודם מוציאות את העגלה לאמצע הכביש, ורק אז מסתכלות לצדדים)
    *חרדים שנוהגים (כאילו שאלוהים שומר עליהם, אז אפשר לעשות הכל בעצם)
    *נהגי אוטובוס שלא איכפת להם
    *נהגי מוניות שירות שאיכפת להם אפילו פחות
    *תושבי מדינת ישראל שגרים באזור

    פתח תקווה היא רעל, וכל מי שגר שם ימות.

  3. רק לידיעה:
    לאופנועים וקטנועים אסור לסוע בנתיב תחבורה ציבורית על פי החוק.
    ולמרות שזהו המסלול הימני ביותר, הוא לא מיועד לנו, הרוכבים…

  4. במקום לחגוג את ההישג המופלא, הפנטסטי המסעיר – את עצובה בשל החמצות ובגלל בשורות מורבידיות מצד השכנים.
    אגב, לפני 50 דקות הסתיים לי יום הולדת ולא קיבלתי אף ברכה מחבר/ה וירטואלי/ת, מה שאומר שהחיים האמיתיים הם בכל זאת בחוץ (לפחות אצלי).

  5. בתחושה שלי הטעם נהיה מתוק יותר, גם אם נהיה מאוחר יותר.
    אני תמיד חושב על איפה התחלתי במסע ההגשמות שלי ולא לאן
    הגעתי…

    🙂

  6. את לא חושבת שזו חוצפה שאת נוהגת בווספה שבוע אחרי שהורידו לך גבס מהיד?
    את מסכנת הולכים ושבים, רוכבי אופניים, מכוניות ובכלל.
    זה כמו לתת לחצי עיוור לנהוג.

  7. כשנוהגים כל כלי הרכב האחרים (ובעיקר הקטנים והפגיעים ממך) נראים כמטרד, וזה כולל גם הולכי רגל כמובן. זה קשור לתחושת העליונות שהפעולה הזו גורמת (אצלי לפחות).

    מעניין אותי לדעת איך הגיבו הורייך לרשיון החדש (האם אמרו "בשעה טובה" או "למה את צריכה את הדבר המסוכן הזה?"

  8. אין שום דבר חינני או חיובי בלהיות late bloomer, רק תחושה חמצמצה של החמצה, של החמצות בעצם, עם הידיעה המרה והמתעצמת ש- מי יודע כמה דברים הפסדתי והספדתי עד היום. וכמה אין זמן. בכלל. לכלום.

    גמרת אותי עם זה
    יופי של ניסוח 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s