שנת העצמאות שלי

ממש היום לפני שנה נפרדתי מתפוז. באותה שנייה גמלה בלבי ההחלטה: אני את חיי כשכירה בעולם הזה סיימתי. אחרי עשרות שנים הבנתי שהגיע הזמן. נכון, השנתיים האחרונות עד לאותו רגע היו טבילת אש: הייתי גם עצמאית וגם שכירה. התחלתי, כבר לפני שלוש שנים כמעט, להחזיק ברו"ח צמוד ולכתוב חשבוניות, ולהבין איך מתנהל העולם הזה.

העזיבה שלי את תפוז, שכבר מאוחר מדי לדבר עליה או לנתח אותה, וגם לא יעיל בשום צורה שהיא, הייתה הקש, והביאה להחלטה הנחרצת שלי, שאין מצב בו אני מחפשת עבודה אצל מישהו, משמע יושבת באיזה מקום, ועושה כל מיני דברים, בעוד המנכ"לים, הסמנכ"לים, המנהלים ועורכי העל מתרוצצים למעלה כמשוגעים, ומשחקים בכיסאות מוזיקליים.

אני את הפרויקטים שלי אביא בעצמי, ואזום ואעשה, כך החלטתי. איכשהו האישיות שלי מורכבת מפחדנות עצומה בתחומים מסוימים, ומאומץ לב, כך מתברר, בתחומים אחרים. כך שממש לא פחדתי מהצעד הזה שלי, להיות עצמאית לגמרי.

ועכשיו עלי לסכם את השנה האחרונה, כלומר הראשונה, לעצמאותי הטוטאלית. ובכן. עבדתי עם המון אנשים ובהרבה מאוד מקומות, ומחלק הארי התאכזבתי מאוד. התברר לי, כמה מפתיע, שרוב האנשים שרוצים "לעשות משהו", בכלל לא יודעים מה הם רוצים לעשות, ולא מבינים בו. יש להם איזשהו חזון מעורפל, אבל הקשר שלו למציאות לא ממש חזק. למדתי שמנגנונים גדולים הם סיוט עלי אדמות, ושאין שום מנגנון גדול שמתפקד בצורה מתקבלת על הדעת. הבנתי, בדרך הקשה, שבחלק גדול מהמקרים אני צריכה לרדוף אחרי הכסף שלי, כי משומה, האנשים שצריכים לשלם אותו לא ממש מזדרזים. וזו תופעה שאני לא מבינה: הרי להיות חייב למישהו זה הדבר הנורא ביותר בעולם (טוב, אז אחד מהם, אם אתם לא אני), איך אפשר לעמוד בזה, בלהיות חייב כספים לאנשים שעשו בשבילך עבודה? כאן בטח חושבים הקוראים ישרי השכל שאני מפגרת, ויש מצב, אני לא אומרת שלא. הראייה שלי את העולם לוקה בסוג של פיגור סביבתי. מצד שני, היו מקומות שבהחלט תקתקו את התשלומים שלהם בזמן, בלי שאצייץ אפילו.

נכון לעכשיו, די הרבה דברים עומדים לקרות. אני לא יכולה להבטיח שמחר או מחרתיים, אבל יקרו.
מה לא קרה בשנה האחרונה, כלומר הראשונה?
לא הרציתי מספיק, שזה משהו שרציתי לעשות, הקורס הקצרצר שלימדתי לא התנהל כפי שרציתי, לצערי, כך שהחוויה הזו שלי לא מספקת, לא כתבתי מספיק, אם כי בהחלט התחלתי, ואני בדרך, ועוד משהו קטן, פעוט: לא התעשרתי. כלומר, סך כל ההכנסות שלי השנה נמוך מסך השנה שעברה. אבל אני, אני לא מפחדת, יש לי איזושהי אמונה מאוד גדולה בכושר ההישרדות שלי. נכון שאני רוצה יותר לחיות מאשר לשרוד, אבל בסדר, יש לי זמן. הרי גם רישיון רכיבה זעיר עשיתי רק לפני חודש.

ומה, האם אני ממליצה? אין לי על כך תשובה. זה היה מהלך שמאוד התאים לי, ולאופן בו התארגנו חיי. האם זה מתאים לאחרים? תלוי. זה מאוד מאוד אישי. קחו את הנתונים שלי ולושו אותם כרצונכם.

19 מחשבות על “שנת העצמאות שלי

  1. הבנתי, בדרך הקשה, שבחלק גדול מהמקרים אני צריכה לרדוף אחרי הכסף שלי, כי משומה, האנשים שצריכים לשלם אותו לא ממש מזדרזים. וזו תופעה שאני לא מבינה: הרי להיות חייב למישהו זה הדבר הנורא ביותר בעולם (טוב, אז אחד מהם, אם אתם לא אני), איך אפשר לעמוד בזה, בלהיות חייב כספים לאנשים שעשו בשבילך עבודה? כאן בטח חושבים הקוראים ישרי השכל שאני מפגרת, ויש מצב, אני לא אומרת שלא. הראייה שלי את העולם לוקה בסוג של פיגור סביבתי. מצד שני, היו מקומות שבהחלט תקתקו את התשלומים שלהם בזמן, בלי שאצייץ אפילו.

    זו אחת הסיבות העיקריות שאני כמעט ולא עובד בארץ מכיון שזו מגיפה קשה שחוצה את כל התחומים בהם נגעתי או שמעתי מאחרים. ולכן למרות הקושי (כולל משפחה צעירה) אני עובד בעיקר באירופה שם אני מקבל את התשלומים כמו שעון, בלי שום תלך תחזור, שוטף+2000 יום, קיזוזים על דעת עצמם וכד'.

  2. דווקא בעניין ההרצאות אני חושבת שיש היום צימאון גדול לדעת ולפענח את כל אמצעי התקשורת שנפלו עלינו, בעיקר האינטרנטיים, ולהבין מאיפה כדאי לשאוב מידע ואיך להתמצא – כך שאני רואה בעצם אינספור הזדמנויות להרצאות בענייני תקשורת 'רגילה' ואינטרנטית – מאוניברסיטאות (שמשלמות חרא למרצים מהחוץ) ומכללות ועד המוני מוסדות אחרים וועדי עובדים. לדעתי את פשוט צריכה סוכן, כמו סופרים ואמנים שמרצים במקומות כאלה ומתפרנסים מכך היטב.

  3. גם אני לא מסוגל להיות חייב כספים. זה משגע אותי. יש מישהי שקנתה לי נאפיס בנופש מבצעי באשקלון ב04' וברגע שאני אתקל בה – וזה הרי יקרה מתישהו – אני אשלוף שטר של עשרים ואגיש לה בסיפוק.

  4. אני מוכנה להיות הסוכנת שלך ולשווק הרצאות בנושאי אינטרנט,בלוגים, עיתונות ועוד. כמנהלת רווחה לשעבר אחד מתפקידי היה להביא מרצים מכל התחומים להרצאות העשרה לעובדים.אמנם יש מיתון ופעילויות הרוחה הצטמצמו אך עדין יש ביקוש למרצים בנושאים מרתקים והתשלום בהתאם.

  5. מה שישבית השנה את אושרך הוא הטוסטוס שלך. את נוהגת על כלי ממונע שאין לך נסיון עליו.
    תאונה תשבית אותך לזמן ממושך. מאחר שאת אשה שברירית תהליך ההחלמה יהיה ארוך מהמקובל
    ויהיה מלווה במכאובים לא פשוטים.
    לבי עלייך למפרע.
    אני עדיין מפצירה בך למכור את הווספה גם במחיר הקרן ולחזור לאופניים.
    שתהיי לי בריאה.

      • הבעיות שלי מטופלות ע"י מומחים לרפואת הנפש.
        לפחות אין סכנה שאחליק עם אופנוע בתוך כתם שמן וארסק ברכיים וצלעות.
        אני עדיין מפציר בך לא לנסוע על הטוסטוס. וכו וכו וכו.

        • כדאי גם שתדבר/י עם המטפלים על הזהות המינית שלך, מתישהו תצטרך/י להחליט אם את/ה מפציר/ה בי.

          כמו שהבטחתי לך בעבר:
          אוטם שריר הלב ואירוע מוחי מתקרבים אליך בצעדי ענק.
          לפחות שהנפש שלך תהיה מאוששת עד אז.

  6. אומרים שכשאת עצמאית רק חצי מזמנך אמור להיות מושקע בעבודה שאת עושה (הרצאות, בלוג,כתיבה אחרת וכו') והחצי השני הוא עבודה בלדאוג שישלמו לך, וזאת עבודה קשה יותר מהחצי הראשון.

  7. תודה על הפתיחות וגילוי הלב. מרתק לקרוא.
    וגם – אני בטוח שחווית חוויות רבות, פגשת אנשים מרתקים, למדת דברים שלא ידעת קודם, וזה לבדו – שווה. (אולי לא בשביל הרו"ח, אבל זו לא חזות הכל..).
    קראתי מה שכתבת על :

    "התברר לי, כמה מפתיע, שרוב האנשים שרוצים "לעשות משהו", בכלל לא יודעים מה הם רוצים לעשות, ולא מבינים בו. יש להם איזשהו חזון מעורפל, אבל הקשר שלו למציאות לא ממש חזק."

    מציאות בהחלט מוכרת.
    ויותר מזה: מה שאני לומד כל הזמן, ואולי גם את, הוא שיש אנשים שרוצים ללמוד ויש אנשים שיודעים הכל…הזמן מכשיר אותך לזהות את זה ולמצוא את הדרך שלך.
    בהצלחה!

  8. מזדהה עם הרבה ממה שכתבת כאן. לא הייתי מחליפה את העצמאות שלי בעבודה כשכירה, אבל זה משהו שידעתי על עצמי שנים. ממש שנים.
    אני שמחה בשבילך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s