בחזרה ל"חופשה ברומא"

הדיוידי שלי מעלה אבק. עד כדי כך שהייתי צריכה לקחת את דף ההוראות כדי להיזכר לאיזה ערוץ יש לכוון את הטלוויזיה. גם ספריית הסרטים שלי הולכת ודוהה. אני כמעט ולא עושה בה שימוש (ברור שזה זמני, ועוד אבלה ימים ארוכים מולה). אבל מאחר שביום העצמאות לא היה אפילו סרט אחד לרפואה (צפיתי בכל הדרוש) בבתי הקולנוע הסמוכים לביתי, חזרתי לספרייה הביתית, והענקתי לע' את זכות הבחירה מהספרייה המאובקת. בגורל עלה חופשה ברומא, עם אודרי הפבורן (זה הסרט שהפך אותה לכוכבת) וגרגורי פק.

המסקנה שלי היא שאין תענוג גדול מצפייה בסרט שראית בפעם האחרונה לפני 20 שנה, ונדמה לך שאת מכירה אותו. את לא. פתאום כל מיני אירועים בחיים שלך מתחברים לצפייה העכשווית, והתוצאה היא סרט אחר לגמרי בו אני צופה.

למשל, יש בו סצינות מאוד מוצלחות עם הווספה של העיתונאי ג'ו ברדלי (גרגורי פק) והנסיכה אן. אלא שהנסיכה רוכבת על הווספה באופן הכי לא בטיחותי, שלא לומר לא חוקי: היא יושבת עליה כששתי רגליה מונחות על צד אחד, בצניעות מופלגת, כראוי לנערה משכילה, שלא לומר נסיכה ממדינה עלומה לפני 56 שנים. בהמשך היא גם רוכבת על הווספה בעצמה, ממש פורקת כל עול. הווספה הזו היא יצור מתוק להפליא, וכשהלכתי לחפש לי קטנוע, נעצתי בשכמותה מבטים חשקניים במיוחד – העיצוב דאז עדיין קיים בחלק מהווספות.

roma

העלילה, למי שלא יודע במה דברים אמורים: הנסיכה אן קצה בשלל התפקידים הממלכתיים שלה, במהלך סיור במדינות אירופה. על מנת להרגיע אותה, נותן לה רופאה הפרטי זריקה חדשנית – הייתי אומרת שזה רמז לתרופות הפסיכיאטריות המשתכשכות היום במוחו של כל אדם שני במדינה – אלא שבטרם תשפיע הזריקה היא בורחת ממיטתה המלכותית, ומשוטטת ברחובות רומא. אחרי שהזריקה משפיעה היא נרדמת על מדרגות הקולוסיאום, ושם נתקל בה העיתונאי האמריקאי ג'ו ברדלי (פק). הוא נאלץ לשכן אותה בביתו (בצניעות ג'נטלמנית) מבלי שזהותה ידועה לו, ורק למחרת, כשצריך היה במסגרת תפקידו לראיין אותה מתברר לו איזה פרי בשל נפל לחיקו. ומכאן תתפתח מערכת יחסים מורכבת ביניהם כשהיא, השומרת על זהותה בסוד, לא יודעת שהוא יודע, וכו'.

עכשיו, איך אפשר שהעיתונאי ברדלי והיא לא יתאהבו? אז ברור שזה קורה, וכאן בעצם יש התנגשות של שני עולמות: ברדלי, שתחילה הבטיח לבוס שלו ראיון בלעדי, הכי אינטימי שיש, עם הנסיכה הכי נחשקת באירופה, צריך להחליט אם הוא מועל בתפקידו ובמקצועו, ובאינסטינקט הצייד שצריכים להיות לאנשים כמוהו, מה גם שהוא קצר מאוד בכסף, וראיון עם הנסיכה יכול לסדר אותו היטב, או ללכת בעקבות הלב, ובעקבות האמון שנרקם בין שניהם.

roma1

יש לשער שלא מעט עיתונאים חווים את הדילמות האלו ביומיום, כשנפרצים הגבולות בינם לבין מושאי הסיקור שלהם. גם אני נתקלת בכאלו בכותבי את הבלוג: למשל, במסיבת יום העצמאות התברר לי שאחת המשתתפות היא חברתה הטובה של אישיות פוליטית שלא מתראיינת כלל. ואז מתעוררות התהיות: האם לנצל את האירוע החברתי לצרכיי האישיים? לקדם את ענייניי? זה לא דוחה?

חופשה ברומא מתייחס גם לבלה-בלה הדיפלומטי, לכל ראיונות הסרק עם פוליטיקאים למיניהם שלא אומרים בעצם שום דבר. בדיוק הדברים שאני מתלוננת עליהם ביומיום. רוצה לומר, דבר לא השתנה.

יש הרבה מאוד תמימות בעלילה, שנגמרת בהפי אנד עצוב, מינוח ששמעתי ממש באחרונה, ומה שעצוב במיוחד זה שסיפורים כאלו לא קורים יותר בעולם שהציניות והאופורטוניזם והרעבתנות ורמיסת הזולת נמצאים בו במקום הראשון.

זו אחת הסצנות היותר מפורסמות ונחשבות – רגעי האמת והשקר.

3 מחשבות על “בחזרה ל"חופשה ברומא"

  1. הסרט גם זיכה את הפבורן באוסקר היחידי שלה.אחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים.תודה שכתבת עליו.(אולי גם משהו על גבעת האהבה עם ג'ניפר ג'ונס וויליאם הולדן?)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s