דוקו צ'אלנג'/ יומן הפקה/ יום 1

ליל אמש עוד הוקדש לתחקור ולגישוש בין כל הנושאים שהיו על הצלחת: מוזיקאים שונים, מקומות בהם מופיעים מוזיקאים, ועוד כל מיני רעיונות בסביבה.

אבל בוקר יום שלישי הגיע, הוא היום הראשון להפקה, ועד 14:00 היינו צריכים להודיע מה הנושא שלנו, ולקבל עליו אישור ממפיקי התחרות.

בשמונה בבוקר התכנסנו, איילת ואני, חצי מצוות "כאן", זה שמנו לצורך הפרויקט, ובעשר החלטנו: ה(ב)מקום הכי נמוך בתל אביב. באנגלית נקרא לו Down Under Tel Aviv. איך לפצח את הנושא? מהו המקום הכי נמוך בתל אביב? פיזית? נפשית? ואיך מגיעים אליו? על כך בהמשך. רמז: שיחת טלפון אחת, שתיים, עשר, שלושים.

אחרי שקיבלנו מהפקת התחרות אישור רבתי לנושא יצאנו לפגוש את יגאל שתיים, שיהיה ממונה על הצד העיצובי של הסרט. תוך כדי הפגישה חוזרים אלינו כל מי שהשארנו להם הודעות במהלך הבוקר. אני כבר רואה את חשבון הסל' שלי מזנק במאות אחוזים.

מזמינים ציוד ומתחילים לתכנן את מחר, הוא יום הצילומים הראשון. הבוקר ייפתח אצל מעניקי הציוד, ומשם נמשיך לסטודיו של יגאל, כדי לראות ולצלם מה עשה במהלך הלילה.

בינתיים עברנו כמה דרמות וסערות בינינו לבין עצמנו, כמה שיחות עם אסתר שמיר, שנמצאת היום במקום אחר לגמרי, ויישור הדורים ומכשולים. נראה לי שהמבחן האמיתי שלנו כצוות יהיה מחר.

תוספת: ואם כבר צוות: אנחנו מחפשים עוזר/ת צלם (כן, בהתנדבות), למחר, רביעי, בין שלוש אחה"צ לשש בערב, בערך, בתל אביב.
יש מתנדב/ת? רצוי בעל/ת עניין/ידע בקולנוע.
dvoritsh@gmail.com

6 מחשבות על “דוקו צ'אלנג'/ יומן הפקה/ יום 1

  1. המקום הכי נמוך בת"א. פיזית? לא מעניין אם זו קומה 3- בעזריאלי, או 4- בחניון מרכז גולדה.
    המקום המנטלי הכי נמוך בת"א היה פעם המרתפים של השוק הסיטונאי, שם שוכנו עשרות עובדים מרצועת עזה ברשיון ושוהים בלתי חוקיים.
    אני זוכרת שעמותת "אור אדום" טיפלה בהם וניסתה לזעוק את מצוקתם.
    השוק הסיטונאי כבר נהרס ברובו והפך לחניון ענק, אבל אם תתאמצו מאוד, תוכלו להגיע אל אותם כוכים שעדיין קיימים, עדות לנעשה פעם ולצלם בהם.
    הכוכים של היום הם מקלטים טחובים באיזור התחנה המרכזית הישנה, בהם אפשר למצוא עובדים זרים (בעיקר וייטנאמים – תחתית החבית של הזרים בארץ).
    חבל על אסתר שמיר, זמרת ענקית, שעכשיו מתעסקת בבבל"ת של אור, אהבה ורוחניות. נראה שהיא זקוקה להם יותר מכל אחד אחר.
    אם תביאו אותה לכוך בדרום ת"א, כשברקע פועלים זרים בתת תנאים, ושם היא תשיר את "במקום הכי נמוך", אני מאמין שתזכו בתחרות.

  2. המקום הכי נמוך הוא בלי ספק התחנה המרכזית הישנה, רח' פין אם לדייק. זונות ונרקומנים מסתובבים שם כמו שרוחניקיות מנותחות מסתובבות בקניון רמת אביב.

  3. אולי תל אביב בחמש וחצי בבוקר? תנצלו את האור הקסום של הזריחה. אחלה תאורה, אחלה אימג'ים, עובדים זרים, זונות ומחלקי חלב. גם זו שעה שמאנשים יוצא משהו אמיתי.

  4. מרגש ומעורר קינאה, המון בהצלחה. הנושא מרתק, אני כבר מתארת איך נראה הלילה המחוויר לאיטו מעל כיכר מסריק בפריים, בחמש נסגר הלילה, בחוץ ודאי השמש כבר עולה, ואני איתך הלילה כי נגמרו לי השמיים, ושכחתי איך להתחיל מהתחלה.
    בעיר בלי הפסקה, אף פעם אי אפשר להתחיל מהתחלה ממילא, לא?

    לילי שותה וכל החדר נעלם…
    (אגב, שמעת את גירסת הכיסוי של דנה אינטרשניונל? אם היא הצליחה לייצר טקסט משמעותי השנה, זה היה בהקשר לשיר הזה, ולזכרונות הטרופים שהוא מעורר בה). 😀

  5. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » דוקו צ’אלנג’/ הסוף‏

  6. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » דוקו צ’אלנג’/ הזוכים‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s