דוקו צ'אלנג'/ יומן הפקה/ יום 2

* אף פעם לא זכיתי להתוודע לעולם המופלא של אקו"ם ולסבך המפותל הנקרא זכויות יוצרים. לא נורא, עם תום ההפקה אוכל להציע את הידע שרכשתי ב-48 השעות האחרונות בנושא לכל מי שירצה.

* עוברי אורח לא נשארים אדישים למצלמה.
השאלה המרכזית שלהם: לאיזה ערוץ?
השאלה השנייה: על מה הסרט?

מה ענינו?
לערוץ 3. והסרט? על החיים. מה לא?

* צילמנו למעלה, צילמנו למטה. אכלנו הרבה פיח. ועשן. ופלאפל.

* עוזרת הצלם היום הייתה אודליה ממן, מיקירות הבלוג ובכלל. הייתה מעולה.

* גילינו מקום בו אפשר לאכול צהריים ב-14 ש'. דיווחים בהמשך.

* יש לא מעט חניות מוסדרות לאופנועים בתל אביב, הידעתם?

* מחר, מחר היום הקריטי, ובו נצלם מהבוקר (חמישי), עד הבוקר (שישי).

אם אצליח להעלות תמונות במהלך היום אעשה זאת. אם לא, נתראה בשישי, טרוטת עיניים ככל שאהיה.

רגע, ומה עם הגיגים על הליך העשייה, פילוסופיה של הקולנוע, וכאלה? נו, יודעים איך זה במהלך הפקה: דואגים למיקום השמש, ושהמיקרופון יפעל, ושתהיה קלטת חדשה למצלמה, ואיפה מרואיין מס' 5,009, ומה, גם זההההההה עולה כסף? ולמה ההוא לא חזר אלי? ומה מצלמים מחר בין חמש ושתיים עשרה דקות לשש ודקה, ואנחנו לא עומדים בזמנים, יאללה, וכאלה.

img_0831
איילת דקל, הבמאית, ויגאל שתיים, הארט דיירקטור של המקום הכי נמוך בתל אביב

udi1
הצלם, אודי גולן, על אי תנועה. מה היה קורה אם אחת המכוניות או האופנועיות הייתה מאבדת שליטה לרגע?

udi2
גולן וממן נופשים, והמצלמה שטה עבורם. פעם צלמים היו יכולים לעמוד ככה, בלי להתאמץ?

img_0850
לא אמרתי המקום הכי נמוך בתל אביב? אז מה זה?