דוקו צ'אלנג'/ יומן הפקה/ יום 4-5

רק עכשיו הצלחתי להסיר מעלי חלקית את עשן הסיגריות שאפף אותי בשבוע האחרון.

אני, שמנהלת מלחמות קשות עם כל הסביבה כדי שלא ינשפו לידי אף לא נשיפה אחת נאלצתי להתפלש בעשן דוחה במשך חמישה ימים, והחשיתי. היומיים האחרונים היו הקשים ביותר, כי היינו בחדר סגור ומעושן. סיוט.

אלו הימים שהוקדשו לעריכה. 12 שעות אתמול, עד חצות הליל, ו-11 שעות היום. בשמונה בערב אפס אפס היינו צריכים להגיש את הסרטים מוכנים, גמורים וארוזים. להגיד שגמרנו לערוך את "המקום הכי נמוך בתל אביב" יהיה קשה. כל מיני גימורים ונקיונות מתבקשים לא הגיעו לכדי ביצוע. ולא שעשינו דבר חוץ מלעבוד, ממש לא. רובנו (שתיים מתוך שלוש) אפילו לא כרסמו כלום היום.

נו, אבל צריך לסכם את התהליך, לא? מבחינתי זה היה כמו להתהלך בענן ממסטל. להיכנס לבועה סגורה, לחזור במנהרת הזמן ללימודי הקולנוע ולהפקות הפרטיזניות דאז. בדיוק כמו אז, גם היום הדבר היחיד שעמד לרשותנו זה ציוד, וכל השאר – עלינו. כלומר, עשיית הסרט בהחלט עלתה לנו כסף. לא הרבה, וברור שיחסית להפקת סרט פרוטות אחדות, אבל עלתה.

ובמה בכל זאת הייתה ההפקה שונה מאלו בהן השתתפתי אז? אה, ברור, אני חכמה ומנוסה יותר. לא בעשייה קולנועית, אבל בחיים, לפחות כך אני מקווה. ובראייה הקולנועית שלי, וביכולת להביא לידי מימוש את הרעיונות שעולים בדעתי. איילת דקל ואני, שהסרט הוא של שתינו, למדנו ביחד קולנוע בבית צבי, אבל לא היה ביננו שום קשר במהלך הלימודים. רק בשנה האחרונה התחברנו מחדש.

איילת גמרה ללמוד, אני לא. איילת המשיכה לעשות קולנוע במשך כל השנים שעברו מאז, אני הגעתי לעיתונות. אף פעם לא הרגשתי איזושהי החמצה, כי לא ראיתי את עצמי אז משתלבת בתעשיית הקולנוע. אבל משומה היום, עכשיו, הלילה, אני חושבת אולי שחבל שלא המשכתי. הרי בעצם, זה מה שאני אוהבת, והאהבה הזו לבשה פנים שונות במהלך השנים: מסטודנטית לקולנוע לסתם צופה, לעיתונאית, עורכת תרבות, אחר כך מבקרת קולנוע, ועכשיו אני מנסה לכתוב.

אם לסכם ממעוף השעה וחצי שעברו מאז הסתיימה ההפקה (למעשה היא לא ממש הסתיימה, עוד יש לי כמה ניירות ופרוצדורות מחר), דוקו צ'אלנג' היה ד"ש מנעוריי, ואולי הפעם הראשונה בה אני רוצה לחזור לנקודה מסוימת בהם, אבל במצב הצבירה האישיותי אליו הגעתי היום. נראה, אולי עוד אצליח.

>>>

בחמישי הקרוב, 20:30, תיערך הקרנת כל הסרטים שהשתתפו בפרויקט בנמל תל אביב. בואו בהמוניכם.