דוקו צ'אלנג'/ יומן הפקה/ יום 4-5

רק עכשיו הצלחתי להסיר מעלי חלקית את עשן הסיגריות שאפף אותי בשבוע האחרון.

אני, שמנהלת מלחמות קשות עם כל הסביבה כדי שלא ינשפו לידי אף לא נשיפה אחת נאלצתי להתפלש בעשן דוחה במשך חמישה ימים, והחשיתי. היומיים האחרונים היו הקשים ביותר, כי היינו בחדר סגור ומעושן. סיוט.

אלו הימים שהוקדשו לעריכה. 12 שעות אתמול, עד חצות הליל, ו-11 שעות היום. בשמונה בערב אפס אפס היינו צריכים להגיש את הסרטים מוכנים, גמורים וארוזים. להגיד שגמרנו לערוך את "המקום הכי נמוך בתל אביב" יהיה קשה. כל מיני גימורים ונקיונות מתבקשים לא הגיעו לכדי ביצוע. ולא שעשינו דבר חוץ מלעבוד, ממש לא. רובנו (שתיים מתוך שלוש) אפילו לא כרסמו כלום היום.

נו, אבל צריך לסכם את התהליך, לא? מבחינתי זה היה כמו להתהלך בענן ממסטל. להיכנס לבועה סגורה, לחזור במנהרת הזמן ללימודי הקולנוע ולהפקות הפרטיזניות דאז. בדיוק כמו אז, גם היום הדבר היחיד שעמד לרשותנו זה ציוד, וכל השאר – עלינו. כלומר, עשיית הסרט בהחלט עלתה לנו כסף. לא הרבה, וברור שיחסית להפקת סרט פרוטות אחדות, אבל עלתה.

ובמה בכל זאת הייתה ההפקה שונה מאלו בהן השתתפתי אז? אה, ברור, אני חכמה ומנוסה יותר. לא בעשייה קולנועית, אבל בחיים, לפחות כך אני מקווה. ובראייה הקולנועית שלי, וביכולת להביא לידי מימוש את הרעיונות שעולים בדעתי. איילת דקל ואני, שהסרט הוא של שתינו, למדנו ביחד קולנוע בבית צבי, אבל לא היה ביננו שום קשר במהלך הלימודים. רק בשנה האחרונה התחברנו מחדש.

איילת גמרה ללמוד, אני לא. איילת המשיכה לעשות קולנוע במשך כל השנים שעברו מאז, אני הגעתי לעיתונות. אף פעם לא הרגשתי איזושהי החמצה, כי לא ראיתי את עצמי אז משתלבת בתעשיית הקולנוע. אבל משומה היום, עכשיו, הלילה, אני חושבת אולי שחבל שלא המשכתי. הרי בעצם, זה מה שאני אוהבת, והאהבה הזו לבשה פנים שונות במהלך השנים: מסטודנטית לקולנוע לסתם צופה, לעיתונאית, עורכת תרבות, אחר כך מבקרת קולנוע, ועכשיו אני מנסה לכתוב.

אם לסכם ממעוף השעה וחצי שעברו מאז הסתיימה ההפקה (למעשה היא לא ממש הסתיימה, עוד יש לי כמה ניירות ופרוצדורות מחר), דוקו צ'אלנג' היה ד"ש מנעוריי, ואולי הפעם הראשונה בה אני רוצה לחזור לנקודה מסוימת בהם, אבל במצב הצבירה האישיותי אליו הגעתי היום. נראה, אולי עוד אצליח.

>>>

בחמישי הקרוב, 20:30, תיערך הקרנת כל הסרטים שהשתתפו בפרויקט בנמל תל אביב. בואו בהמוניכם.

15 מחשבות על “דוקו צ'אלנג'/ יומן הפקה/ יום 4-5

  1. למה את לא כותבת על איזה כיוון הלכתם בסוף? אני חושבת שכבר מותר לגלות, לא? הרי אף אחד כבר לא יכול לתקן.

    אני מריח שהסרט שלכם בכיוון הנכון, ורק מקווה שהשופטים לא יושפעו מכך שאת מעורבת ובתור רבע סלב ירצו לצ'פר את הסרט שלך כדי לקבל יחסי ציבור טובים גם לאחר התוצאות.

    אני בהחלט מתכוון להגיע לסינמטק ולצפות בסרט שלכם, תקבלו ביקורת בונה ואני מאחלת לכם הצלחה מכל הלב.

    • שונצינו יקר/ה אני אוהבת מאד את הלך מחשבתך וצוחקת למקרא החלפת הזהויות שלך.
      תבורך/כי!!

    • כי אני לא רוצה לכתוב על כך לפני ההקרנה.
      נכון, אין שום קשר בין זהותי (ואני גם לא רבע סלב), לבין איכות הסרט. מיהם יוצרי הסרט זו עובדה שלא צריכה להשפיע על השופטים בשום צורה שהיא.

  2. יאמי.

    האם יהיה סיכוי לראות את הסרט שלכן (ואת סרטי שאר המתחרים) גם ברשת לאחר ההקרנות בנמל?

  3. ברכות…
    נשמע מרגש, מענין ומסקרן.
    אני עדיין המומה שהסכמת לסבול סיגריות בשביל היצירה האמנותית..
    עלינו עברה שבת רפואית..כשתחזרי לנשום נקי ורגיל נתעדכן ונעדכן

  4. בהצלחה!

    מקווה להזיז את עצמי לכדי הגעה לת"א + לסינמטק. אם לא אחכה לגרסת היו-טיוב.

    • מתנצלת: בסופושל דבר לא אכלנו שם. מתברר שזה מקום שפתוח רק עד הצהריים, ואילו אנחנו חזרנו לעיר אחה"צ, כך שאכלנו בהרבה הרבה יותר.

  5. מקווה שיהיה שכר לעמלך ! (שכר מצווה מצווה כמובן…מי מצפה כאן לעושר בימינו ). כלומר שתרווי נחת, כלומר שתהיי מרוצה, כלומר שכולם יאהבו. מחזיקה אצבעות !
    מותר לי להגיב בתור מעשנת ? 😳

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s