דוקו צ'אלנג'/ יומן הפקה/mix

אחרי שאתמול גמרתי את הפרוצדורות, שכללו העברת מסמכים מקצה העיר לקצהּ (מה עשיתי לפני שהיה לי קטנוע? או במילים אחרות: מה הייתי עושה בלעדיו?), הגיע היום, שהיה ממש יום כיף: שעתיים mix עם מיקסאי צמרת. זו הפעם הראשונה בה ראינו את הסרט אחרי סשן העריכה המרתוני, כך שאפשר היה להתרשם ממנו ממרחק. ומה אגיד, נהנינו, איילת ואני.
העובדה שאפשר היה לעשות כל מיני תיקוני סאונד שדרגה את הסרט בעוד כמה אחוזים, ואפילו הידיעה שיש לנו רק שעתיים לא הלחיצה אותנו, ידענו שזה באמת השלב האחרון, ועכשיו לא נותר אלא לחכות ליום חמישי.

חברים שאלו אותי אתמול: אז איך יצא לכם? ואיך זה ביחס לשאר? אין לי שמץ של מושג, הסברתי. מגיע שלב שבו קשה לקחת את המרחק המתבקש (זה היה לפני הצפייה של היום), ולדעת מה טיבו  של הסרט. היום אני יכולה לומר שאנחנו אוהבות אותו. באשר לסרטים האחרים – נשארנו בחוסר ידיעה מוחלט. אנחנו לא יודעות איך נראה ולו פריים אחד מהם, שהרי כל צוות הסתגר בחדר העריכה שלו, ואיש מאיתנו לא יכול היה להספיק, אפילו אם רצה, להציץ מה קורה אצל אחרים. היחידים שצפו בינתיים בכל הסרטים הם השופטים.

זהו, לא נותר לי אלא לקבל החלטות הרות גורל כמו האם לרכוש מלבוש להקרנה (בה יוקרנו, כאמור, כל הסרטים), שתהיה, אני מזכירה ביום חמישי הקרוב, בשעה 20:30, על המזח בנמל תל אביב. יהיה שילוט ענק, אי אפשר יהיה להתבלבל.

והנה, בהקרנת בכורה, פריים אחד מהסרט, מסך הכותרת. לא, לא היה לנו זמן להשקיע בעיצוב כותרות משוכלל, כך שהסתפקנו בבייסיק.

can_hafakot-2