דוקו צ'אלנג'/ הסוף

דבורית: השורה התחתונה?
אני: לא זכינו בכלום.
אכזבה קשה?
מאוד.
אנחנו (איילת ואני) אוהבות את הסרט?
יותר מתמיד.
איך הוא נראה לכן ביחס לאחרים?
טוב פלוס.
איך התנהל הערב?
קודם חולקו הפרסים לזוכים, במקביל להקרנת הסרטים שלהם, ולאחר מכן הוקרנו כל שאר הסרטים.
כמה זמן הערב נמשך?
כשלוש שעות.
ארוך, אה?
בטירוף.
מה, וכולם נשארו עד הסוף?
ממש לא. בכל פעם שהוקרן סרט של אחד הצוותים, הסתלק הצוות (ברוב המקרים) לאחר שנגמרה ההקרנה.
ומתי הוקרן שלכם?
אה! הנה הגימיק: בסוף, נו, "המקום הכי נמוך בתל אביב", יש כוונת מכוון, יש אג'נדה.
אז כמה אנשים צפו בו?
עשרים, שלושים.
החברים שלך, אלו שבאו לאירוע, לא רצו לרצוח אותך?
רצו. רוצים. אולי זה עוד יקרה.
מאוכזבת?
נו, כבר אמרתי לך, מאוד.
היית עושה דברים אחרת?
ברור, אבל לא דרמטית.
אז איפה אפשר לצפות בו?
אני מקווה שהוא יעלה לאתר של yes בקרוב. זה צריך היה לקרות הלילה, אבל לא קרה. ברגע שיהיה לינק, אביא אותו.
עדכון: זה לא יקרה עד יום א'.
מה הלאה?
חוויית הדוקו צ'אלנג' מוצתה מבחינתי, מתכוננת לפרויקטים נוספים.
מצטערת?
חלילה וחס וחלילה. למדתי המון, התנסיתי וראיתי מה אני אוהבת ומה לא. ובעיקר, למדתי מה המשמעות של עבודת צוות עבורי.

לפוסטים הקודמים של דוקו צ'אלנג'
0. התקבלנו
1. ההזנקה
2. היום הראשון
3. השני
4. השלישי
5. הרביעי-חמישי
6. ה-mix
7. היום הגדול

24 מחשבות על “דוקו צ'אלנג'/ הסוף

  1. לא נורא. ככה זה תמיד, מנצח יש רק אחד, כל היתר מאוכזבים.

    הסרטים היו בינוניים בסה"כ. אחרי הרביעי או החמישי הבנתי הפרינציפ, וחמקתי החוצה. לא זיהיתי אותך ולכן לא נפלתי על צווארך כמקובל. אולי אם תהיה תחרות דוקו של העלאת בלוג ביקורת תקשורת הכי מהיר מרגע פרסום דוח וינוגרד הבא, את תנצחי. כל אחד מצטיין במה שהוא טוב בו.

    הדבר היחיד שאני מצטערת בשבילך באמת זה שבמהלך ההרפתקה נחשפת לעישון מאסיבי והמשכת לסכן את עצמך בכבישים.

    שבת שלום ובהצלחה בתחרות הבאה. וזכרי: מי שלא יודעת להפסיד, לא תדע מה זו שמחת ניצחון.

    • לא נמאס לך לבלשט?
      אתה באמת חושב שאני מאמינה למילה אחת שלך?
      אלוהים. איזה אנשים.

      • עודדתי אותך בעיקר. את לא חייבת להאמין. אני באמת התכוונתי לנחם ולעודד אותך. קחי מההודעה הראשונה מה שאת רוצה. אינני מבלפת במאום.

  2. היה טוב פלוס-פלוס. ואפילו מחכים.

    ובהחלט היה צריך להעיף כמה סרטים מביכים, להשאיר עשרה ולהרחיב את היריעה לעשר דקות כ"א.

    • קריטריונים? למה צריך קריטריונים?
      יש שופטים, בני האלים, שכבר השתתפו בפסטיבל לקולנוע דוקומנטרי אחר באינדהובן או בדיר אל בלח, עם סרט רגיש שהם עשו על דיכוי האישה הפלסטינית בביתוניה עילית במימון האיחוד האירופי ומרכז פרס לשלום, והם מחליטים האם מה שעשו בני התמותה הוא יצירה דוקומנטרית ראויה או לא. (או לא)
      קריטריונים? פחחחחחחחחחחח.

  3. לא נורא. יהיו עוד צ'אנסים. גם "המקום הכי נמוך בתל אביב" המקורי, זה של אסתר שמיר, לא התחיל בתור להיט. תראי איזו קלאסיקה נהייתה ממנו היום. אפילו קוראים סרט על שמו…

  4. תחרות היא מתכון לתסכול, אלא אם את לוקחת ממנה את מה שהרווחת. והשורה התחתונה (וגם העליונה והאמצעית) היא שיצאת מורווחת מאוד.

  5. א. לא הספקתי להגיע, וצר לי על כך.
    ב. מסיבות דומות ל-א', הסרטים יעלו לאתר yes ביום ראשון, אל תעצרי את נשימתך.
    ג. מה עם פרגון למתחרים? מי ניצח?
    ד. תנחומי על האכזבה, אבל באמת שמה ששחשוב זה אם אתן אוהבות את הסרט, כל השאר זה פרפראות.

    • אורי, איילת ומהצד – כן, הפקתי לקחים

      דורון – מה זה "לא הספקתי"? מה עם היום? אי אפשר? אין דד ליינים בעבודה? חבל, זה מפספס את המומנטום, מה גם שהובטח לנו.
      באשר לזוכים – אני לא זוכרת את השמות המדויקים של היוצרים והסרטים, ולא רוצה לכתוב סתם מהזיכרון.
      עדיף כבר שאעלה את הכל ביחד: השמות+הלינקים.

  6. לא הבנת את סעיף ב', אבל אני ממש לא הולך לפתוח את זה כאן… הלוואי והיינו יכולים להעלות את זה אתמול.

  7. כתבתי לך תגובה במהלך הכתיבה שלך השבוע ומשום מה זה לא נקלט….
    מה שיפה בגילוי העצמי הזה על עשייה שכזאת=זה שאפשר לחיות עם הפגמים שלנו בכיף. אני מאד מזדהה עם ענין התחרותיות, אני אמנם מעמידה פנים של ראש קטן אבל לא הייתי עומדת במתח הזה.
    מגיע לך צל"ש על העשייה עצמה. בקשר לאי זכיה…נו טוב, ככה זה כשהאגו שלנו מצפצף בקולי קולות ואלוהים צוחק עלינו בגדול.
    לא,לא רוחניות בגרוש אבל פשוט אמת.
    יופי שעברת את זה וטוב שזה עבר.
    מיקי

  8. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » דוקו צ’אלנג’/ הזוכים‏

  9. הסרט שלכן מקסים במיוחד! צר לי שהסרט הוקרן בסוף , כי אני הייתי מאחד אנשי הצוות האלה שהלכו אחרי שהקרינו את הסרט שלהם …(צילמתי את "החריץ") אורך הארוע היה בלתי אפשרי לתודעתי, והבחירה לחלק את הפרסים בתחילת הארוע הוציאה את הרוח מהים… .מה שאני שמחה זה שבכל זאת יצא לי לראות את הסרט שעשיתן בשוטטות מקרית ברשת, מה שהוביל אותי גם לבלוג שלך. אנחנו גם לא זכינו בשום פרס רשמי, אבל זכינו בעשייה וחדוות עבודת צוות . שיהיה בהצלחה בקריירת הקולנוע 😆

    • תודה רבה עירית, כן, אורך האירוע היה בעוכריו, ומתישהו כל הסרטים התחילו להתערבל לי במוח.
      באמת צריך לפדבק את המפיקים בעניין לקראת שנה הבאה. 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s