מפלי הניאגרה עולים באש

שריפה בבית, אור בבית, או: איך התברר סופית שאני מוגבלת בשכלי

ריח

לפטפתי בסלון כשהרגשתי בריח הפלסטיק החרוך. רחרחתי את המחשב, כי מחשבים, יש ביכולתם להפיק ריחות כאלו, אבל המחשב היה ניחוחי מתמיד. הפניתי מבט לאחור, ומכיוון מסדרון המקלחת השירותית עלה עשן שחרחר משתלב בזהרורי השמש להם הרשיתי להידחס מבעד לתריסים.

nerot
הנרות שגרמו לטרגדיה

הדרמתי לכיוון העשן והוכיתי בסנוורים: הניאגרה עולה באש. שכחתי לכבות את הנר שהיה עליה. להבות ענק כבר הספיקו לפחם את הקיר שמעליהם, את התקרה ואת כל הסביבה. בעזרת שני סמרטוטים הצלחתי להחניק את האש, ומפלי הניאגרה התחילו לפכות במקלחת. נזקים: אצבעות יד שמאל נכוו קלות (דרגה 1-2).

pigua3

pigua11

שכן

נקישה בדלת – שכן בא לבדוק את הנכס, שחלילה לא יוצת הבניין יקר הערך בגלל הפוחזת חסרת הנדל"ן המתגוררת בו. אני, מכאובי, וההלם בו הייתי נתונה עניינו אותו כקליפת השום. הוא וידא שבאמת כיביתי את האש ושאני לא מפנטזת, פתח את התריס כדי שהפלסטיק המסרטן יתנדף והלך.

אינסטלטור

מזל שאחד מוצלח מצוי ברשותי. זה הזדרז לסייע לבישת המזל ותוך כשלוש-ארבע שעות מכבות המדורה כבר התהדרה המקלחת המפוחמת בניאגרה ומכסה אסלה חדשדשים. 575 ש'.
ואז התחילה הפעולה הסיזיפית של הניקיון. אחרי ארבע שעות ראיתי שאני עדיין באותה נקודה: הטינופת מתרבה, האוויר מצחין, ואני הולכת ודועכת.

חבר בעל ניסיון שיפוצי רב הציע שאלך לאייס לקנות סיד ומטפחת לראש, ותוך שלוש משיחות מברשת תהיה לי מקלחת נוצצת. כשהסברתי שידי כוויה וחבושה ושאני לא בעלת כשרון צביעת פחם מובהק הציע שאסע לתחנה המרכזית בתל אביב – אליה התוודעתי במהלך צילומי הסרט – אשלוף פועל זר משוק העבדים  ויחד נצא לחגוג באייס ולרכוש את צרכינו. ויתרתי.

התקשרתי לחברה שהאקס שלה הוא שפץ-אומן, אלא שאומנים כנראה לא עונים לטלפונים בהולים ברבע לעשר בלילה. וגם לא בבוקר. את הלילה ביליתי על הספה בסלון עם חלונות פתוחים כי חדה"ש סמוך למקום הפיגוע, והשטיח הישן מקיר לקיר היה ספוג עשן, פיח וחלקיקי ניאגרה פלסטיים צפים.

צבע

בבוקר, אחרי עוד סבב שיחות סרק ביקשתי את עזרת האינסטלטור המדוגם, שהציע לי מישהו. המישהו הגיע, צקצק ממושכות נוכח החדר השחור ויצא לקנות חומרים. הייתי אסירת תודה, וכשאמר לי, בטלפון, שיגבה עבור הצביעה 1,800 ש' רק נאקתי בשקט וגם על ההצעה שלו, שאצא לסקר שווקים ויתרתי. מה, באינטרנט? אבחר את הכי זול? הרי ממילא יגידו לי שאינם יכולים לבוא אלא בשבוע הבא ויגיעו שבוע אחרי כן. אני לא יכולה לבלות עם השחור הזה עוד דקה.

הצבעי, קיבוצניק לשעבר, חזר עם איברהים, שקרוב לוודאי נאסף על ידו דקה קודם בשוק העבדים, אותו שוק אליו סירבתי להגיע לבד, כך הסבירו לי מוקירי זכרי בדיעבד. הוא הפקיד אותו על השפשוף, ביקש ממני מקדמה ואני, אישה חכמה, נתתי לו את כל הסכום. הוא הלך למצוא פריירים נוספים ואני עזבתי את הבית.

שטיח

מתישהו אני צריכה לחזור לישון בחדר השינה, הספה של איקאה מתפרקת תחת כובד משקלי. עוד קפיץ ניתק אמש. מסקנה: להחליף שטיח. עדיין נותרו כמה חנויות שטיחים בבוגרשוב. נכנסתי לראשונה שראיתי (ככה אני עושה סקר שווקים), תיארתי את המצב, ותוך דקות בחרתי בשטיח אפור כהה זול ויפה ומתאים לחיי. 810 ש'. כמה יעלה המתקין? 450 ש'. וצריך גם פרופילים. ופאנלים.

אחה"צ, כשחזרתי, הבנתי שעלי לבלות עוד לילה על הספה בסלון, עם בית חף מתריסים, מצחין מצבע ומפיח. אבל מה, ניצלתי את ההזדמנות וצ'יפרתי את התריסים המטונפים ששכנו באמבט: קרצפתי אותם היטב, כפי שלא עשיתי בחיים. הם הודו לי בחריקה.

rug1
דגימת השטיח הנבחר

מנקה

בערב, לפני התריסים, התחלתי לחפש מנקה. האחד לא ענה לטלפון. השנייה אמרה לי שהיא לא יכולה לבוא בהתראה כה קצרה. אתרי העוזרות באינטרנט גובים ממך כמה עשרות שקלים דמי מנוי לחודש, אבל אני רציתי רק one day stand. המודעות בהומלס לא עדכניות, וזאת שהייתה עדכנית כתבה שהיא מקדישה צומת לב לפרטים. רגע, מה אכפת לי איך המנקה כותבת? בסוף האובססיבית הכריעה, ודילגתי עליה.

המשכתי בשיטוט עם כל מילות החיפוש הקשורות ב-ozeret, והגעתי לזיפי עוזרות. שם מצאתי אחת, "הדס". קודם תחקרה אותי איפה בדיוק נמצא הבית שלי. אחר כך הזהרתי אותה שהבית באמת מלוכלך, הייתה שריפה וכו'. הודיעה לי הדס שתבוא לבדוק את השטח. רק אם יתאים לה, תחזור במועד מאוחר יותר לנקות. כן כן, היא תתקשר בערב. מק-סי-מום – בבוקר. כן, אני יודעת שהיא הייתה בדרך לטלפן ונחטפה.

פרנויות

במהלך הלילה השני על הספה התחלתי לדאוג: ואם הקיבוצניק ואיברהים לא ישובו? הרי הוא לא ענה לי אתמול לטלפוניי בשעות הערב. מה, לבטל את הצ'ק? עד מתי אתן לו צ'אנס לפני שאני מבטלת? ומה עם עוזרת? הייתכן שאין אף אחד/ת במדינה? הרי כבר הייתי בעניין הזה, ואני יודעת שאין, אין עוזרות. ואין אבטלה. אגב, מחירי העוזרת בזיפי הם 50 שקל לשעה. שקלו הסבה.

יוסוף

בוקר היום השלישי לאסון הלהבון הגיע, ואין לי מנקה. הדס הרי נחטפה, ההוא שלא עונה לטל' ממשיך לא לענות, ותכף יבואו השטיחאים. אי אפשר שכל הצוות הזה יהיה בבית ביחד איתי, אני אשתגע, אברח. ומה יהיה עם הקיבוצניק? נותנת לו זמן עד תשע להגיע או להתקשר. אם לא, אני מבטלת את הצ'ק. בדקה לתשע הוא מתקשר, ומסביר לי שיגיע היום בצהריים. מה צהריים, מה קרה? נו, יש לו עניינים, הוא מג'נגל בין הפתיים והסידים. אבל היה גם משהו מבטיח בשיחתנו (לא שאלתי אותו למה התעלם מהטלפונים שלי אמש): הוא יביא איתו מנקה! ואני יכולה לעושת איתו מה שאני רוצה! בשלב זה התחלתי להתפרע: חלמתי שכל הספרים ייראו כחדשים, שאוסף הדיוידי ייגאל מאבק, שהכיור יצטחצח. חלומות בהקיץ של מי ששכחה את ההיסטוריה שלה.

יוסוף הגיע עם הקיבוצניק כשעה מאוחר יותר (יש, לא בצהריים), ומיד אחר כך השטיחניקים. לא, מה פתאום להדביק על השטיח הישן, זה יביא חיידקים ומחלות! רק זה צריך להגיד לי – חיידקים ומחלות – אחרי שבלעתי כמה ליטרים מעוקבים של ניאגרה בוערת. נו טוב. נעשה לך מחיר. 850 ש'. לאאאא, לאאאאאא צ'ק, מההההה פתאום? ותפנקי אותנו עם איזה קפה? אממ, מסכנים, נאלצו לשתות נס בטעם אגוזים עם סוכר חום ובלי חלב, כי מאיפה יהיה לי קפה שחור? הקיבוצניק שתה תה מרווה מצויצת.

אחרי כמה שעות נגמרה שכבת צבע שנייה, השטיח היפה עמד על מכונו, מצחין כדבעי מדבק, הקיבוצניק הלך לדרכו מסופק, ואני נותרתי עם יוסוף. הוא מרוויח 25 ש' לשעה, אמר לי מעסיקו הנדיב. החלטתי שמה פתאום, אני לא אקפח עובדים זרים! אני אצור אפליה מתקנת! אני אשלם לו 40 ש' לשעה, כמו לעוזרות המקומיות! וכך היה. השארתי לו 200 ש' השולחן, לא לפני שהדרכתי אותו מפורטות עם מה מנקים רצפה ועם מה כלים, איפה מוקדי האבק השחור – הראיתי לו את הפיח שהסתחרר בכל מקום. אחרי תדרוך של חצי שעה יצאתי לפגישה, עליזה ומאושרת. גם עשיתי מעשה טוב, וגם יהיה לי בית מהמם כשאשוב.

באמצע הפגישה התקשר יוסוף להגיד שגמר. לא הבנתי למה, אבל הודיתי לו בחום, והוא הודה לי בחזרה. נגמרה הפגישה ומיהרתי הביתה.

מגבת

מוזר, המגבת שהנחתי על הרצפה עוד שם. למה? וגם הקרוקס. מה קורה פה? אני נכנסת למטבח, הכלים בכיור. אני נוגעת ברצפה, האצבע שלי משחירה. אני רצה לתריסים – מלאי אבק שרב כשהיו. הדיוידי? הספרים? הכל אותו דבר. מה עשה יוסוף בשעות שלא הייתי? מה? אני מתקשרת אליו: היי, וויי דידנט יו קלין דה פלור? אנד דה דישז? אנד דה דאסט? "באט איי קלינד!", אומר יוסוף. סגרתי את הטלפון, התחלתי לבכות, ואז לנקות. באמצע התקשרתי לקיבוצניק, אבל הוא לא ענה לי. עד רגע זה למעשה.  מה הסיפור? מה קרה? איזה פער תרבותי לא צלחתי כאן? מה, יש הבדל בין ניקיון בגאנה וניקיון בישראל? מה נהיה? מה, יכול להיות ששנייה אחרי שיצאתי מהבית הוא לקח את הכסף ודילג אחרי?

שש שעות לאחר מכן הבית היה נקי. יחסית, נו, אני לא ממש מצטיינת בניקיון. והפיח השחור הזה נדבק לכל חור. גם הלילה ישנתי בסלון. הריח של הדבק מהשטיח החדש ("שעה ולא תרגישי", אמר השטיחניק ב-12 בצהריים) חזק מנשוא.

שאנטי

האינסטלטור הרגיש אחראי לסיפור. הרי הוא תרם לי את הקיבוצניק. מה לעשות שגם קיבוצניקים מתקלקלים ומחמיצים. זכיתי להרצאה בסיסית, שכל בר דעת, וגם אני, בשעות שאני לא תחת אימת הטראומה מבין:
1. לא נותנים כסף מראש לאף אחד. זה לא טוב גם מבחינה אנרגטית. איזה מוטיבציה יש לאדם?
2. לא משאירים עובדים שאת לא מכירה לבד בבית.
3. מתמקחים, לא מסכימים לסכומים מטורפים גם אם את במצוקה קשה.

למדתי דבר אחד: בלי נרות. ובטח שלא על הניאגרה. ומכלי המתכת הקטנים מעבירים חום. אי אפשר לסמוך עליהם. וגם לא על עמידותה של הניאגרה. בסיבוב הבא באיקאה אני קונה רק וילון שקוף לאמבט. 19 ש', זה כל מה שנשאר לי.

img_09171
היפהפיה הנוצצת

66 מחשבות על “מפלי הניאגרה עולים באש

  1. קודם כל לא הסברת בדיוק מה עושים נרות על האסלה שלך. טרנד חדש או מה?
    שנית, הייתי מצפה שבסיום המאמר הזה תכתבי בסוף את הנזק הכספי הסופי. מרוב מספרים ותשלומים וכאלה שמבריזים לא הובן כמה כסף הלך על 3 דקות של בערה בשירותים, והרי גם זו הטרגדיה בהתגלמותה, לא פחות מהייאוש של בעלת הבית שמסכמת עם כולם, משלמת לכולם, רודפת אחרי כולם ובסוף נשארת להתמודד בעצמה עם כל הבלגן.
    בסה"כ מאמר טוב שיכול לשמש שלד לסרט בדוקו צ'אלנג' הבא על חייה של אשה גלמודה בכרך הגדול.
    אני מפרגנת לך.

      • אתעלם מהציניות המנוכרת שלך. חישבתי לבד והגעתי פחות או יותר ל-4,000 שקל. מחיר יקר מדי לכמה דקות של שכחה ולעובדה שבסוף היית צריכה לעשות חצי עבודה בעצמך. אם היית שואלת אותי, הייתי אומר לך לא לסמוך לעולם על אנשי מקצוע ולהשתדל לעשות לבדך ובעצמך את מה שאת יכולה. גם זה שהשארת אנשים לבד בדירה לא חכם מצידך, גם אם בה אין חפצי ערך או כסף מזומן.

  2. יפה שאת מצליחה להקליד עם אצבעות כוויות ביד הדומיננטית.
    ממליצה על פניסטיל.
    כפרה על הכסף, העיקר הבריאות 🙂

  3. אויויוי.

    רק לומר שמזל שזה רק שתי אצבעות ורק 1-2, ורק כך וכך כספים וכך וכך (וכך וכך וכך וכך) עצבים, ונו כבר, אני מקווה שעשרה שיעורים יוגה רצופים יצליחו לרכך קצת את המכה (או הכוויה).

    תשמרי על עצמך.

  4. סבא שלי, בערוב ימיו, התפרנס כקבלן שיפוצים.
    אם היו שואלים אותו במה הוא עובד, הוא היה אומר "צבעי", ולא מגיב לשום תואר אחר.

    למרות זאת, ולמרות שלא בדקתי במילון, אם אני זוכר נכון, המקצוע הוא "צבע", ולא "צבעי"
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%91%D7%A2_(%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%A2)

    שמח ששרדת וזהירות עם הנרות להבא.

  5. דבר כזה ישר צריך לשכוח וזהו. הנזק הנפשי באמת נוראי. הנזק הכספי – משו כמו הלבנת השיניים שאעבור בשבוע הבא…

  6. נו באמת,
    אין לך חבר שיכול להחליף ניאגרה? זה הכי פשוט בעולם!
    ואיך הנרות לא נפלו לתוך הניאגרה?
    1800 ש"ח לוקחים על צביעת בית שלם!

    לפחות עשו לך פס כסף?

  7. דבר ראשון הית צריכה לקחת עורך דין בהתחלה לדון איתו בענינים של הביטול של השיק גם היה לוקח לך את הכסף מראש וגם לא היה נשאר לך כסף ככה שהית נאלצת להתכנס לפתרון הרציני האפשרי היחידי במצבים כאלה וזה לעבור דירה. ובהתחלה לא בסוף.

    את בטוחה שזה הניאגרה פורס שנשרף? זה לא עשוי ממים? זה עוד לא נשרף לי. בכל אש זה לא הענין אצלנו אם כי היה ךי כבר פגעים קשים מכל סוג ומין אבל אש רק פעם אחת באמריקה עת ברבעי ליולי הילד המגעיל של השכנה האיטלקיה שלנו שהיתה נשואה לסוכן הביטוח היהודי שעזב אותה לטובת איזה שיקסה אחרת עשה ניסוי בחדר שלו לראות אם זיקוק נדלק בתוך בקבוק בירה ריק (הוא נדלק) אבל אחרי שהאמא שלו חדרה אלינו לבית הריק שלנו (רק באנו לאמריקה אז) שהיא בתחתוניה וצווחת פייר אין מי הואס ואחרי שחזרנו לדירה המוצפת מים שלנו הריח של הפיח לא יצא במשך שלושה שבעות אז עברנו דירה..זה היתרון בדירות שכורות .

    מאז שעברנו לפרברים אין לי בעיות של עובדי כפים ולמען האמת יש לנו את שפצן הבית המצויד במפתחות ועושה בבית כבתוך שלו. אבל באמת בתל אביב גופה זכור לי למשל איזה נגר אחד שיהיה צועק עלינו בגין דעותינו הפוליטיות (וזה עוד עלי תארי לעצמך מה היה קורה לך אם היה מגיע אליך..)

    תעשי על זה סרט..הבעיה שאם תעשי את זה בדיוק כמו שזה קרה יטענו באוזניך לגבי האוטנטיות של הסיפור…תמתני אותו קצת. שיהה קצת ראליסטי.

    • לא הבנתי: למה לבטל תצ'ק? מתי לקחת עורך דין? בין חצות הליל לתשע בבוקר? לעבור דירה? למה? לאן? מתי בפעם האחרונה חיפשת דירה שכורה בתל אביב? אתה יודע כמה עולה לעבור דירה?

      • הנה כבר התרגזת וזה טוב כי כבר שכחת מהאירוע המעצבן הזה שהלקח היחידי שיש ממנו זה שצריך להעבירו לתהומות הנשיה ויפה שעה אחת קודם ולחשוב שהוא לא היה.
        תחשבי נגיד שבא לך פתאום באיזה פרץ לצבוע מחדש את המקלחת להחליף את הניאגרה ולקנות שטיח חדש קורה? לא? תתחדשי. איזה יופי של שטיח חדש! אסור להתעצבן מהדברים הללו…(אגב את קונה ושוכרת עובדי שרת בדיוק כמו כולם (גם אלה שאמא שלהם מחליפה ניאגרות לבד) רק לא משקרת בקשר לזה.. )

  8. חשבתי שרק לבחורים יש נטייה לא להחזיר צלצול, גם למנקות?
    אבל ברצינות, אני לא מבינה למה הם נוהגים כך, הם לא רוצים לעשות כסף? שימליצו עליהם? מצפון שקט? משהו?או שלחוצים לא מתים 🙂

      • היום לכל עוזרת יש בלוג עם פוטנציאל לרווחים או איזה רעיון מדהים לסטארט אפּ או כמה בוסיות לא תובעניות או קצבה יותר חשובה/יוקרתית מביטוח לאומי או סתם סידורים.

  9. אוי כפרה, אם הכוויות בדרך להחלים אז לא נורא, זה כולה שכר לימוד – אמנם קצת מאוחר מדי (כמו ללכת לגן כשאמורים כבר לעשות דוקטורט) אבל נראה לי שתזכרי היטב את החומר. מה שכן, הכי לא ייאמן איך תלאביבית כמוך מגיעה עד הלום בלי לדעת שלא משלמים למי שטרם גמר לעבוד – כנראה באמת הצלחת איכשהו לשמר לעצמך בועה של תמימות ומדהים שהיא התנפצה רק עכשיו. אפילו אני, פראיירית מקצוענית (אבל לידך אני מסירה את הכובע), כבר יודעת את זה אחרי X שנים של חיים בעיר, כולל עוזרת שעבדה אצלי שנה והיתה כבת בית, ויום אחד ביקשה תשלום מראש לפעמיים הבאות כדי לכסות איזה חוב, ויותר לא ראיתי אותה (האמת, במקרה הזה הייתי נופלת שוב גם היום: מי יכול לשער שאדם לא זר יעשה לך דבר כזה).

  10. את המונח המאוס והמלגלג פרייר (אני הייתי כותבת פראייר, אבל שמעתי שזה נורא אייטיז, כמו אוקיאנוס) הגיע הזמן להניח בצד. יש לך אמון בבני אדם, זו תכונה טובה, ואת בטח יודעת להבחין בדרך כלל בין אלה הראויים לאמון לבין אלה שלא. כושר השיפוט יכול להיפגע בזמן מצוקה. כפרה על הנזק הכספי – משבר כלכלי קטן, וזה עובר. עטרה אומרת שכר לימוד, אני מוסיפה שמה שלומדים זה להשלים עם התכונה הנ"ל.
    החלמה מהירה מהכוויה וברכות שמש לרוב

    • היי, גם עטרה וגם אני כתבנו פראייר.
      השאלה היא מתי האמון הזה בבני אדם (המיוחס למיזנתרופית מוצהרת) גובל בפיגור שכלי.
      כן, היד כבר בסדר וברכות השמש מתוקתקות כדבעי.
      תודה

  11. בחיים לא הייתי מעלה על דעתי שאת נמנית עם זן מדליקי הנרות.
    בשביל מה זה טוב? (לא מבינה ושואלת ברצינות)

    כאב לי הלב לקרוא.

    יש מין מחשבה קוסמית מנחמת שאומרת: "פורענות קטנה באה להחליף פורענות גדולה". כלומר למעשה ניצלת מאסון גדול, וזו סיבה לשמוח.

    עכשיו, כשאת אחרי הכול, יש לך שטיח חדש וניאגרה חדשה וחדר מבהיק מצבע טרי – אז תיהני ותתחדשי… 🙂

  12. וי וי וי, נותנים אגוזים לסנאית בלי שינים.
    בשביל מה יש לך בלוג (בעצם שנים שאני יודע עליהם) עם מאות קוראים? בפעם הבאלפני שאת עושה מעשים נמהרים כמו לסיד קיר מפוייח ישירות – צריך להשתמש בחומר מיוחד שמבצע "קיבוע וניטרול" לפיח שספק אם הקיבוצניקלשעבר שסיפק האיסטלטור תכתבי בבלוג את תקציר המעשהותבקשי עצות . בטוחני שתוך שעה תהה לך משנה סדורה של פעולות שיש לבצע.

    נקודה נוספת שספק אם תעזור במקרה זה, האם יש לך / לבעל הדירה ביטוח תכולה? נזקי אש (צביעה, ניקוי, ניאגרה חדשה, שטיח, ניקוי מכשירים חשמליים, יוניזציה לסילוק ריח ועוד נכללים בפוליסה. אם אין לך רוצי לעשות הביטוח הנל מזכה אותך במימון התיקונים והנקיונות על ידי חברות שמתמחות במה שקרוי "שיקום ניזקי אש" וכעצמאית שעובדת מהבית חלקומוכר כהוצאה

    • 1. גם אני יודעת רק על שניים.
      2. לא מאות, אלפי.
      3. אני סיידתי קיר מפויח ישירות? ממש לא. להפך. קורצף הוא עד היסוד.
      4. ברגע שזה קרה, עם כוויות ביד אחד וטלפון לאינסטלטור ביד השנייה (הניאגרה נמסה והמים זרמו, כן?), לא ממש מצאתי לנכון לכתוב בבלוג.
      5. אין לי חשבוניות של מבצעי השיפוצים. ולא כי אני לא רציתי.
      6. חברות המתמחות בשיקום נזקי אש קצת מיותרות במקרה שלי – הכל שוקם.
      7. הצורך שלי היה לחסל את המפגע במיידי. לא בהליך שנמשך שלושה חודשים וכולל טפסים, וחברות ובקשות והסברים.

  13. אצלי בעל המקצוע ביקש קולה, ולא הבין איך אין פה דבר כזה…
    גם את המים שלי אני שותה בטמפרטורת חדר ולא היו מים קרים. הוא נשאר צמא לגמרי אחרי שהוא פחד שאני אציע לו איזה קפה אגוזים כנראה 🙂
    החלמה מהירה!

    • תארי לעצמך שאת המשפט "תפנקי אותנו בקפה" אפילו בצבא לא שמעתי.
      אבל ביקום המקביל של "באמשך', שפץ לי את הבית או שאני מתה", אני הופכת לאישה כנועה.

  14. אולי זה ינחם, ולו במעט:
    שלחתי לחברה לינק לכאן, והיא (שמלקטת בלפטופה יצירות פוסט מודרניות, בחיי) חשבה שהתמונה של האסלה וגם זו של הקיר פשוט מעולות. הורידה ושמרה.
    מאחלת התאוששות מהירה. להוציא ראש מהחלון ולנשום בבקשה אויר מפויח תלאביבי רגיל, ולא אדי צבע.

  15. אשרי דור האמהות שניאגרות לבד מחליפות
    אבל אני – ונראה לי שגם לך כדאי – (: בעד אנשים מקצועיים –
    יש לי רשימת מומלצים מאז שעברתי לגור בדירה משלי
    מוביל, חשמלאי, צבע, מנקה ואפילו, נגר
    ודווקא חסר לי אינסטלטור – שלך מומלץ?

  16. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » יומולדת של פורענות‏

  17. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » מה עשיתי השנה‏

  18. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » מחפשת דירה‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s