רגע לפני שתתמכרו ל"מחוברות"

ביום ראשון בערב זה יתחיל. אני משוכנעת שכל מי שיש לו Hot ייגרר. את הפרסומות בעיתונים רואים כבר חודש בערך. תצלומים מרופדים ומופקים לעילא. הטריילר רץ כבר מזמן ביו טיוב. מטמיעים את הגיבורות הבאות, את האחיות הגדולות. 50 פרקים יומיים ברצף, הצצה לחיים האישיים של חמש נשים. מחוברות קוראים לסדרה שיצרו רם לנדס ודורון צברי וערך עמי טיר. והנה, באקט החדרת המוצר, ב-ynet אפשר לראות את הפרק הראשון, כולו.

חמש נשים, הצעירה שבהן בת 16, המבוגרת בת 42, קיבלו מצלמות וידיאו קטנות, ניידות וקומפקטיות והתבקשו לתעד את חייהן. מצחצוח השיניים ועד בדיקת ההריון הבלתי נמנעת – אלוהים, נשבעתי שאני לא רואה יותר שום תוכנית/סרט/סדרה שמראים בה את הגיבורה מחפשת את הפס הוורוד, הכחול, או מה שלא יהיה – והנה זה קורה לי שוב.

liatttt
משמאל למעלה בכיוון השעון: ליאת, מירי, חנה, דנה, אליזרין

ואלו החמש
דנה ספקטור, 37, נשואה + אחת
ליאת בר-און, 36, רווקה (רשמית גרושה, תכלס רווקה), רוצה להתחתן
אליזרין וייסברג, 22, יש לה חבר
מירי חנוך, 42, נשואה + 3
חנה רטינוב, 16, תיכוניסטית שההורים שלה אף פעם לא בבית

אני בבעיה. שלוש מתוך החמש אני מכירה ברמה זו או אחרת. את אליזרין, ואת ליאת ואת דנה. שתי האחרונות באיזושהי רמה של חברות איתי, טוב, אולי לא חברות, אולי ידידות. בכל מקרה, נשים שהייתי איתן בבילוי חברתי לא פעם. וגם מקצועי. ואני מכירה אותן היטב. לפחות מהכתיבה שלהן. וגם את הרגלי האכילה שלהן אני מכירה. ואת חייהן האינטימיים, במובן מסוים. את מירי אני מכירה מהכתיבה, ודרכינו הצטלבו לאיזה חלקיק שנייה בעבודה וגם בחדר המתנה לפסיכולוגית.

זה לא מוזר שארבע מהגיבורות הן נשים כותבות? שתיים מהן מתפרנסות מכך באופן מסורתי, הן עיתונאיות, ושתיים מתפרנסות מכך בעקיפין, הן בלוגריות. מה, רק נשים כותבות יכולות לאחוז במצלמה? ועוד טרגדיה: כמעט כולן מתל אביב. רק חנה מפרבר קרוב.

הזרה היחידה מבחינתי היא חנה הילדה, ודווקא איתה אני הכי מזדהה. היא ואני, כך אני מרגישה, נמצאות באותו שלב של התפתחות נפשית. חנה היא התגלית הגדולה של הסדרה. היא הניאוריאליזם בהתגלמותו. חותכת את המסך בסכין גילוח. רואים את הדם? זאת חנה. רק שלא תתחרפן מהחשיפה שתזכה לה מיום ראשון. חנה אומרת בפרק הזה, "דווקא היו לי כמה מערכות יחסים רציניות, הן נמשכו יום יומיים". באמת? גם לי, בדיוק כאלו!
מפתיע שחנה ואני באותו שלב של התבגרות? לא ממש.

גם את דורון, יוצר ובמאי הסדרה אני מכירה מהעבודה. אבל אני לא בקשר איתו כל כך הרבה שנים, שאני מרגישה מספיק רחוקה כדי להגיד: רעיון מצוין. אני רואה כבר את העונות הבאות, איך עוקבים אחרי החמש עד זקנה ושיבה, מלווים אותן לבית האבות ובדרכן האחרונה. ממש כמו סדרת ה-Up של מייקל אפטד, רק הרבה יותר אינטנסיבי, ועם טוויסט הריאליטי. ובהמשך יהיו גיבורות חדשות. וגיבורים. זה מעניין שרק נשים נבחרו, לא? אולי בגלל שנשים מסוגלות להפגין רגשות בקלילות גדולה יותר? וימכרו את הפורמט. חכו חכו.
אבל דורון, בחייאת, צא לפריפריה. כן, הבנו, רצית שהגיבורות הראשונות יגעו בזוהר, יתנו לנו לגעת בניצוצות, אבל עוד שנייה יאשימו אותך בבועתיות ובשתיית אספרסו וישאלו אותך מה עם הפריפריה, אותך, דווקא אותך. בעיקר אותך. אני מציעה לך להכין את המגננה.

וזה זול, כן, זה זול. נכון, שילמו לכולן, וביד רחבה, אבל חִשבו על עלות ההפקה? גרושים. רוצה לומר – רעיון מעולה לעת משבר כלכלי, ריאליטי עם סגנון, מציצני אבל בטעם אישי. מה הערך המוסף? נו, לצפות בחיים של אחרים, מה צריך יותר מזה? אפשר לוותר על המאמץ הכרוך בלחיות את החיים שלנו ולהתמכר לאחת מהחמש. או לכולן. זה הרבה יותר קל מאשר לחיות.