Breakup by association

כדי להפיג את הטעם של הבובלילים (כן, 26 אלף צפיות) שהגיעו לערוץ 2 אמש, נשארתי לצפות בפרק של סיינפלד, מבלי שאדע מה מצפה לי. אושר גדול הציף אותי כשהתברר לי שזה "ההסכם" (The Deal) מהעונה השנייה, אחד הגדולים בסדרה, ובתולדות הסיטקום בכלל.

זה הפרק בו איליין וג'רי (אקסים שהפכו לידידים) צופים בטלוויזיה ומגיעים לערוץ העירום. מאחר ששניהם בתקופת בצורת קשה, הם מחליטים לענג אחד את השני, בלי מחויבות. לצורך זה הם מנסחים הסכם ג'נטלמני (בעיקר לצורכי ג'רי שהרי הוא מכיר נשים, ובטח שאת איליין) שעומד בסתירה מובהקת למקובל בעדות המתענגים אהדדי.
למשל –

1. לא מתקשרים ביום שאחרי
2. לא מתנשקים לילה טוב אחרי
3. לא חייבים לישון ביחד אחרי ("optional", אומר ג'רי בהקלה)
ובקיצור, לא עושים מזה עניין. ברור שתוך זמן קצר הכל משתבש, מאחר שאיליין (שזוכרת ב-די-וק כמה פעמים עשו את זה כשהיו חברים) נוהגת כמו שנשים נוהגות בדרך כלל אחרי ככלות, ומתעצבנת עליו.

זה גם הפרק בו ג'רי מתחבט מה יקנה לאיליין ליומולדת, ובוחר בקופסה מהודרת עם כסף מזומן (182$). מאחר שעל פי ההסכם ביניהם, אל לאף אחד להתעלות על המתנה שלו, ג'ורג' נותן לה במתנה 91$. ברור שהיא יוצאת מדעתה מרוב עצבים, ולקריז שלה רק מוסיף כרטיס הברכה של ג'רי, שהשקיע בו לדעתו ים של מחשבה וכינה אותה "My pal & more". למגינתו היא מתמוגגת מהמתנה של קריימר: הספסל בו חשקה והכרטיס ובו ציטוט של ייטס.

תענוג להקשיב לדיאלוג, כמו תמיד, שאומר הכל, בלי להשתמש בשום מילה בעייתית במרכאות, או לפחות כאלו שנחשבו כך, אה, מתי זה היה? אופס, ב-31 במאי 1990 עלתה הסדרה לאוויר.
זאת אומרת, שהתקשורת מוזמנת להתחיל להתכונן לחגיגות העשרים. לא ייאמן, איך היא נראית טרייה כמו אתמול נולדה.

אחד המושגים הגדולים מהפרק של אתמול הוא זה שהגה ג'ורג':
Breakup by Association, כשהוא מבין שייאלץ להפסיק את יחסיו עם איליין אם ג'רי יהיה ברוגז איתה.
הגדרה מעולה לסיטואציות יומיומיות בכל מיליה חברתי שהוא.

15 מחשבות על “Breakup by association

  1. לחמישייה היה מערכון שבו זוג שעומד להתגרש מחלק ביניהם את החברים (ואף אחד לא רוצה את דב נבון, אם אני זוכרת).

  2. למעשה, הפיילוט שודר ב-5.7.89 וחגיגות ה-20 כבר צוינו בכמה מכלי התקשורת בתאריך עצמו.
    כנראה היית עסוקה עם הפרויקט שלך…

    ןאכן, מהפרקים הגדולים בסדרה

  3. גם אני נפלתי על הפרק הזה אתמול, שקטע את רצף הזפזופים שלי.
    אני אוהב במיוחד את אותה שיחה של ג'רי ואיליין על הספה שבה הם עסוקים בלשכנע את עצמם, בצורה הגיונית ו"בוגרת" ככל הניתן, בלי לומר את הדבר עצמו.
    כמו כל רגע קומי טוב, זה לא רגע שגורם לך דווקא לצחוק כל שניה אלא שגורם לך להגיד "וואלה…" (:

  4. this and that.
    מה שמוכיח שלא הרבה השתנה מאז הניינטיז. (היאוש הפך יותר נוח?)
    אני אישית חושב שהפרק הכי טוב הוא הפיילוט. לא הפיילוט, אלא הפרק על נסיונות הכתיבה של הפיילוט לNBC.

  5. אכן נחת צרופה לצפות בRERUN של סינפלד. והם משתבחים עם הזמן. בתור אחד שגר כשלשוה בלוקים מהמסעדה של טום (הדינר הכי רע בניו יורק) כיוון שהוא בלב אזור אוניברסיטאי (113 ובורודאוי) שמסתובבים בו קרוב ל40 אלף סטודנטים שששליש מהם מתחלפים כל שנה די שכל סטודנט יאכל שם לפחות פעם אחת בחייו (וכל אחד חייב כי מה הוא לא יאכל במסעדה של סינפלד? ) תעשי את החשבון לבד מה הכוח של פרסומת לא משולמת. לדעתי זה הפרסומת הכי יעילה מעולם. אכן זהב טהור..
    מה עשית עם הבובלים? זה עבודה או שראית את זה בצורה עצמונית? תמהתני

  6. אני דווקא חושב שסיינפלד לא צלחה בהצלחה מלאה את מבחן הזמן וזה אך טבעי שתמורות ושינויים בחברה יגרמו לדברים מסויימים להיראות מיושנים.הבסיס האיתן של הסדרה הם עדיין הוא הדיאלוגים השנונים והדמויות המופלאות(למעט ג'רי שהיה ונשאר טרחן) שעדיין מצחיקים ברוב המקרים.

  7. "סיינפלד" בשבילי היא תכנית "אתנחתא"-משהו מוכר, משפחתי ומשלנו. אין עליהם…הם לא יתישנו לעולם. כמו ש"פו הדב" לא מתיישן, או "עליסה בארץ הפלאות". כשאני נתקלת בהם שוב ושוב בסופו של יום (במובן המילולי) זה כאילו אמרו לי WELCOME HOME…

    נ.ב. מקווה שיחזרו לעדכן אותי בפוסטים חדשים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s