מצאתי אותו

פעם כתבתי קצת על הראשון שהוא האחרון, ולא עלה בדעתי לחפש את עקבותיו. אולי זה היה מפחיד מדי, לחזור אחורה לאפלה שנותרו בה רק שלדים. אבל דווקא היום נתקלתי בשם שלו, זאת אומרת, במישהו שנושא שם זהה, והחלטתי לחפש. נו, לא צריך להגזים, גם כן חיפוש. תוך שני אנטרים בגוגל מצאתי. מה מצאתי? הכל. תמונותהמשך לקרוא "מצאתי אותו"

לעולם לא אהיה כוכבת ריאליטי

פתאום, הלילה, היכתה בי ההכרה: 1. אני לא רוצה לרדת בגדול. וגם לא בקטן. בעיקרון, אני לא רוצה לרדת. הלך על לרדת בגדול. 2. אני לא יכולה לישון עם עוד אנשים באותו חדר. נמחק האח הגדול. 3. אני לא משתזפת ולא לובשת בגדי ים. אבוד לי עם הישרדות. 4. אני לא יכולה לצלם את עצמיהמשך לקרוא "לעולם לא אהיה כוכבת ריאליטי"

שובו של טכנאי המזגנים, או: הפרסום ב"חייה" עובד

מי צריך את כתבי הצרכנות בעיתונות, כמו שהציעו לי בטוקבקים, כשיש לי בלוג? כמה שעות אחרי שהעליתי את הפוסט התקשרו אלי מברימאג דיגיטל אייג' וקבעו איתי טכנאי לשישי. הבהרתי שכבר נקבע לי טכנאי להיום ושאני לא מתכוונת לוותר, התברר שהיתה זו אי הבנה, ושהוא אכן יגיע כפי שסיכמנו. מאותו רגע ליוותה אותי אחראית השירות בחברההמשך לקרוא "שובו של טכנאי המזגנים, או: הפרסום ב"חייה" עובד"

סופו של טכנאי המזגנים

אני שונאת שקרנים. אלוהים, כמה אני שונאת שקרנים. כן, כולם שונאים שקרנים, והשקרנים, הם הכי שונאים שקרנים. אבל אני שונאת שקרנים במיוחד. כזכור למי שעוקבים אחר מהלכיי בעולם, לפני כמה שבועות התחיל המזגן שלי לפכות. ואולי לבכות. לכי תביני מזגנים. הוא די חדש, יש לציין, עוד לא בן שנה. אחרי תלאות טלפוניות מרובות (הקש 1,המשך לקרוא "סופו של טכנאי המזגנים"

האני הרוחני שלי/ rebirthing

אני לא בנאדם רוחני. גם לא גשמי במובן נהנתני. אני יודעת שאני צריכה לטפל באספקטים הנפשיים שלי באיזשהו אופן, רק לא ברור לי איזה. כידוע או שלא, נגמלתי מפסיכותרפיה לפני כארבע שנים, ומאז אני מקרטעת לי בחיים, סובלת יותר או פחות, מתמודדת כך או כך עם תקלות שונות ומשונות בחיי, עם אנשים ועם אירועים. במישורהמשך לקרוא "האני הרוחני שלי/ rebirthing"

מה עשיתי השנה

עברתי תיאוריה וטסט ורכשתי קטנוע יצרתי בשותפות סרט קצרצר התחלתי לכתוב כמה דברים הקמתי עם יאיר את מיזם הקולנוע אחרי שנות דשדוש ביקרתי במילאנו העברתי את ולווט דירה שרפתי את הבית איבדתי חברים התאכזבתי מעוד אנשים לימדתי קורס קצר וחסר משמעות עבדתי למיזם סרק יומולדת זה יום נורא (עבורי) והיה כזה מאז שאני זוכרת אתהמשך לקרוא "מה עשיתי השנה"

הקולנוע שלנו 4 – משה אדרי איתנו

היום בצהריים פגשנו את משה אדרי בסינמה סיטי. כדי להגיע אליו היינו צריכים לדלג על כמה עשרות אלפי הורים וילדים ופופקורנים ומיני חטיפים שחולקו כדוגמיות בדרך, אבל בסוף הגענו. הייתה פגישה מצוינת, אדרי מבין לגמרי את חשיבות הפרויקט, והוא יתרום ויסייע ככל יכולתו, ואף למעלה מזה בכל משאב שרק עומד לרשותו. מי שיהיה אחראי עלהמשך לקרוא "הקולנוע שלנו 4 – משה אדרי איתנו"

יומולדת של פורענות

עיתות היומולדת בחייו של אדם מסוכנות הן. אנשים, נכון שיותר גברים מנשים, נוטים למות לקראת היום הזה. מאחר שהגעתי לשבוע היומולדת, אני יודעת שחיי בסכנה, ואם לא חיי הפיזיים, במיידי, הרי שלפחות הנפשיים, ושצרות יתרגשו עלי מכל כיוון שהוא. מאחר שמזיקין ביתיים (מפלי הניאגרה עולים באש) כבר עברו עלי בחודשים ובשבועות האחרונים (סגול בעיניים) הגפתיהמשך לקרוא "יומולדת של פורענות"

סרט לשבת: ללא מוצא

ג'ון קרסנינסקי (המשרד) ומאיה רודולף (SNL) 1. חצי שנה ושלושה ימים אחרי חלון פנורמי (שאהבתי, בניגוד לרבים), רצתי בטירוף לסרט החדש של סם מנדז, לצאת לדרך. בפוסט על החלון כתבתי שבשניים מתוך ארבעה סרטיו מופיעה המילה דרך. אז הנה, עכשיו זה כבר בשלושה מתוך חמישה (ערבבתי עברית ואנגלית). לא מקרי, נכון? זה אומר שמנדז לאהמשך לקרוא "סרט לשבת: ללא מוצא"